ביקורת ספרותית על אישה בברלין - רשימות יומן מ-20 באפריל עד 22 ביוני 1945 - תעודה # מאת אלמונית
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 2 ביולי, 2013
ע"י אנקה


אישה בברלין
בזמן האחרון יצא לי לקרוא ספרים שתוכנם קשה רווי אלימות ואכזריות
כלפי אנשים ובמיוחד כלפי נשים . לפעמים אני מרגישה צורך לצאת מתוך
הבועה המוגנת והצרה שלי ולקרוא אוטוביוגרפיות וסיפורים אמתיים על הצד האפל והבוטה
יותר של החיים ועל אלו שלא חוו רק מנעמים וחיים קלים סטייל "מעושרות"
או שאר זיבלונים טלויזיוניים מזן ה"ריאליטי-עאלק".
לאחר שנים של קריאת "רומנים למשרתות" מהז'אנר הרומנטי, מתוך רצון לברוח קצת
מהמציאות שלי לעולם אחר שכולו דבש וסיומים אידיאליים, הרגשתי צורך להתמקד בספרים
המעוגנים במציאות או מהווים כעין מסמך היסטורי לאירועים שהיו אי שם בעבר הרחוק והקרוב יותר .
סיפורה של אלמונית, הנו יומן המתעד חודשיים בחייהן של נשים
ברלינאיות בשלהי מלחמת העולם השנייה. זהו פרק די מביש ואפל לצד המשחרר - הצבא הסובייטי,
שלא מרבים לדבר עליו.
על מעשי האונס שביצעו חיילים הרוסים ששחררו את ברלין מהשלטון הנאצי בנערות ונשים גרמניות,
באותם מקומות אליהם הגיע הצבא הרוסי כנקמה למה שביצעו החיילים הגרמנים והנאצים באוכלוסיה
באותן ארצות אותן כבשו.
אני יכולה להגיד בכנות שאני מרגישה חצויה : מצד אחד עצם הרעיון של נשים נאנסות
בידי חיילי אויב מקומם, מרגיז ומסעיר אותי מאוד, מצד שני אלו הן נשים גרמניות שאולי
חלקן או רובן היו בעורף ולא השתתפו באופן פעיל במלחמה או במחנות ההשמדה והריכוז,
אבל בכל זאת , חלקן היו אולי פעילות במפלגה הנאצית אם לא בפועל אז מתוך הזדהות אידיאולוגית.
רובן ככולן היו קרובות משפחה לחיילים שלחמו או ביצעו את אותם פשעים נגד האנושות
ובמיוחד נגד העם היהודי. הרי אי אפשר להתנער מאיזושהי אחריות קולקטיבית.
ובכל זאת מצד שני לאחר קריאת האירועים הללו אני מזועזעת עד עמקי נשמתי ולא יכולה להישאר שוות נפש וקרה,
גם אם הם קרו לצעירות ו/או לנשים מבוגרות מהאוכלוסייה הגרמנית שנשארו בעורף.
האישה האלמונית כותבת בגוף ראשון ומתעדת את חייה כמעט מדי יום ביומו באובייקטיביות
מרגיזה ושקולה כאילו שהאירועים האלו קרו למישהי אחרת. אין לי כלים פסיכולוגיים מספיקים כדי לשפוט
או להעריך את משמעות הניכור הזה מהאירועים שפקדו אותה, ללא רגשות.
האלמונית הייתה לבד. בן זוגה יצא לחזית קרובי משפחתה נפטרו או גרו באזורים אחרים
בגרמניה חלק מהשכנים והמכרים התפזרו בכל מיני מקומות, היא נאלצה להסתגל ולהסתדר לבדה.
היא גילתה תושייה ואומץ וסתגלנות רבה בכל התקופה הקשה שעברו בסוף המלחמה.

האלמונית ביצעה חשיבה מהירה לאחר מעשי האונס הראשונים שעברה והחליטה שבמקום להיאנס תדיר על ידי כל מיני
חפ"שים באים והולכים עדיף כבר למצוא איזה קצין בכיר לדבוק בו ולתת לו בלעדיות על גופה.
עד כמה שישמע מרתיע ומבחיל הנאנסות שיתפו בלית ברירה פעולה עם הכובשים/משחררים
בעבור מצרכי מזון למיניהם וטובות הנאה שהללו סיפקו להן עבור יחסי המין.
לא יכולתי בזמן הקריאה שלא להיזכר בסיפורה של אמי על תקופת המלחמה ברומניה, בביתם
שכבר לא היה בעצם ביתם בו נולדו וגדלו ואותו בנה במו ידיו פיזית
סבי, אלא בית שבנדודיהם בזמן המלחמה שכרו. אותו בית הפך למעין פונדק או מקום מעבר לכל מיני חיילים מכל מיני צבאות: הרומני,
הרוסי וגם הגרמני הם פשוט באו להתאכסן שם מבלי לבקש רשות אלא בפקודה.
סבתי לא יכלה אף פחדה לסרב. היא פחדה לחייהם. באותם פעמים שבאו אותם פולשים גסי רוח ותוקפנים
היו שלושת האחיות מסתתרות בעליית הגג ורועדות מפחד שלא יגלו אותן.
ותודה לאל או ליד המקרה שהן יצאו מהמצב שלמות פיזית.
בלי ספק שבמלחמות אין מנצחים, כל הצדדים יוצאים חבולים, מוכים, מפסידים.
נרמז בסוף הספר בהערות העורך שיכול להיות שהאלמונית בעלת הכתיבה הרהוטה
והמדוקדקת הייתה עיתונאית שכתבה תעמולה נאצית בעיתון זה או אחר ולפיכך היא
הסתירה את זהותה. גם עצם העובדה שהיא נאנסה ואחר כך הפכה למעין משת"פית
עם החיילים הרוסים לא יכלה בדיוק להוסיף תהילה.
בכל אופן זהו פרק נוסף להיסטוריה של שלהי המלחמה הנוראה ההיא באירופה,
ותיעוד למעשי הזוועה שהתרחשו שם על ידי חיילים באזרחים.
לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה , או כאלו שתולדות מלחמת העולם השנייה יצאו להם
מכל נקבוביות העור, או כאלו שאסקפיזם בקריאה היא מקום המפלט הקבוע שלהם.
43 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אנקה (לפני 12 שנים)
ליערה, החיים של חלק מהנשים במלחמות היו קשים. לאוקי, חג שמח גם לך וקריאה מהנה.
(לפני 12 שנים)
בשמחה, אנקה. אכן גם אני שמעתי את התיאוריה הזו. חג שמח!
יערה (לפני 12 שנים)
אתם יותר מדי עוסקוות בחלקים הקשים בחיים של הנשים.
אנקה (לפני 12 שנים)
לאוקי, תודה על השבח ועל ההסבר המעניין. נראה לי שהגברת האלמונית שכתבה את הספר היתה עתונאית שעבדה לטובת תיעוד הנאציזם או שכך משוער באחרית דבר על ידי המתרגם.
תודה ששיתפת אותי במידע.
(לפני 12 שנים)
ביקורת חזקה ! אגב - במסגרת מחקר שנערך במכון לחקר היהדות באוניברסיטה בהיידלברג נחקרו כתבים מקוריים שנכתבו ע״י נשים אז ושנמצאו במהלך השנים מאז. וכן, בקרב נשים אלו שתיעדו את הפגיעה בהן היו גם וגם וגם:
היו משתפות פעולה עורפיות ומשתפות פעולה ממש (סוהרת לדוגמה), עיתונאית שעבדה לטובת תיעוד הנאציזם, אסירות וכן קורבנות - קשה מכל נקודת מבט ומרתק.
אנקה (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
תודה פניוליטוש !
panyola (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מקסימה רהוטה בשלה וחכמה ישר כח אנקליט
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
בלו בלו תודה !
בלו-בלו (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אנקה, שמחה שחזרת. שינית את התמונה ולא זיהיתי שזו את ביקורת מצויינת לנושא כל כך קשה שגדול עלי בכמה מספרים.
מזדהה עם האמביוולנטיות שלך. כלומר אני נגד אונס מכל סיבה שהיא, אבל יכולה להבין את רצון הנקמה של הרוסים שהוביל לעונש קולקטיבי נוראי שכזה.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לאפרתי תודה יקרה מקרב לב על המחמאות ועל התגובה. נחמד לחזור לעולם הבקורות שוב. עם הקריאה והרשמים על הספר הזה הסתובבתי כמה חודשים. לא היה לי קל לחשוב על כתיבת ביקורת ואפילו לא חשבתי שאכתוב.
לבסוף דווקא כתיבת הביקורת על ספר השפחה האפרו-אמריקאית שהרגשתי חייבת לכתוב, היא שהמריצה אותי לכתוב סוף כל סוף ביקורת על הספר אישה בברלין.
כל התגובות כאן של כולם מעניינות וגורמות לי לא להצטער על הביקורות שכתבתי על נושאים כל כך קשים ומדכאים.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מצויינת ומקיפה. התגעגענו לביקורות הנהדרות שלך, אנקתי. היטבת לתאר את האמביוולנטיות שאנחנו חשים לנוכח הסבל של מי שגרם לנו סבל כה קשה. אנחנו נלחמים בעצמנו שלא להרגיש. אבל המספר תמיד לוקח אותנו כשבויים וקשה שלא לחוש אמפתיה אליו. פעם אחת חוויתי תחושה דומה בצפיה בסרטו המופתי של לארס פון טרייר רכבות לילה. אחר כך חשף פון טרייר את דעותיו הפרו נאציות ואז הכל היה מובן. אבל קשה היה לצפות בסבל של העם הגרמני בתום המלחמה. קשה משתי סיבות: כי הם עברו סבל קשה. וכי למה אני צריכה לרחם על מי שהמיט אסון על ראשו שלו תוך כדי חיסול העם שלי?
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ללי תודה על התגובה. גם מה שמקומם הוא חלק מהחיים אבל איש ואישה וטעמם בקריאה.
לי יניני (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
סקירה טובה. הספר הזה לא בשבילי... כל מה שקשור לאלימות מקומם אותי.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לחמדת תודה על קבלת הפנים, את צודקת בכל מילה : מי אנחנו שנשפוט מצבים קשים כאלו ?
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לחני תודה על התגובה וכן העולם מסביבנו יכול להיות אלים ואכזר עד מאוד. לקרוא ספר או לחוות את החיים שתוארו בספר הם שני דברים לחלוטין. יש שלא מסוגלים לקרוא אותו וזה לגמרי מובן.
חמדת (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אנקה - טוב שחזרת אלינו . לגבי אונס של נשים במלחמות ולא חשוב אם הן גרמניות ,נאציות או בעלות חד-קרן -אני נגד !!אי אפשר להצדיק אונס. אונס זה אונס גם אם מדובר במלחמה .באשר להיות פילגש/מאהבת של אחד מאשר להיאנס ע"י רבים מי אנו שנגיד אם טוב או רע ?מה גם שזה קרה גם לנשים יהודיות במחנות .
חני (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אנקה איך אמרת לא לבעלי קיבה רגישה! אז יש לי 0 סובלנות כלפי אלימות וכלפי אלימות נגד נשים בכלל.
זה לא סטלין או היטלר קוריאה או מסעי הצלב ..אנחנו באמת רוויים
באלימות וכל הכבוד ששרדת את הספר.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לנצחיה תודה על המחמאות והתגובה. רציתי לחסוך גם מעצמי את הקריאה, את הספר כבר מצאתי לפני זמן רב. דחיתי את המפגש איתו והתלבטתי די הרבה אם לקרוא או לא. עד שהחלטתי שאקרא ויהי מה. אני יכולה להבין את כל אלו שיבחרו לא לקרוא כל אחד מסיבותיו וכל אחד ואחת צודקים.
הרגשתי צורך לשתף למרות שסיימתי לפני חודשיים, לא הייתי בטוחה שאני רוצה או יכולה לכתוב ביקורת, עכשו ממרחק בטוח אבל לא יותר מדי גדול כדי שאשכח את הרעיונות שהתרוצצו במוחי כתבתי. ויהיה מה שיהיה :)
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ליעל תודה על המחמאה ועל דברייך יש לי לומר דבר אחד : צודקת ב-100%. למרות שהיצר האנושי הראשוני הוא דווקא הרע של נקמה והשפלה ודיכוי. במלחמות זה בא לידי ביטוי בכל העוצמה. גם באותם אנשים שבחיי היומיום שלהם לא נחשבים לעבריינים או פסיכופטים.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לעולם נפלא תודה על המחמאה. סטאלין והיטלר היו שני צדדים של אותו מטבע. אבל כפי שטוביה ציין בתגובתו רשמית ראשי הצבא הסובייטי לא הרשו לבצע מעשי אונס בנשים. בפועל, זה כמובן התבצע בסיטונות.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לשין שין תודה על התגובה. לא יכולתי להגדיר את מה שכתבת כאן יותר טוב. למרות שמלחמות בשלהי המאה ה-20 באירופה אמורות להיות "שונות" באה המלחמה בארצות הבלקן ושוב החזירה אותנו למציאות המרה.
אלימות נגד אזרחים חפים פשע על רקע גזענות קשה.
נצחיה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה שחסכת לי. אכן האוכלוסיה בגרמניה סבלה קשות מידי הצבא האדום. אכן לחלק זה ממש הגיע וחלק היו חפים מפשע, כל זה נכון. לי אישית יש אפס סבלנות ואפס רצון לקרוא על הסבל הגרמני בתקופה הזאת, ואני לא קוראת ספרים בנושא.
כל זה אינו נגד הסקירה שלך. הסקירה שלך טובה מאוד.
yaelhar (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
הביקורת מצויינת. את הספר לא אקרא. התופעות האלה מקוממות אותי: לתפיסתי פשע אינו יכול לכפר על פשע אחר, ואוכלוסייה חלשה אינה יכולה להיות מוקרבת על מזבח נקמה.
עולם (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
יופי של סקירה. סטאלין היה מפלצת לא הרבה פחות מהיטלר וזה אולי ביטוי נוסף לכך.
שין שין (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
זהו ספר קשה מדי בשבילי למרות שגם אני התחלתי לקרוא ספרים יותר קשים וכבדים בעיקר בזכות חברותי בסימניה.
כפי שגוטי ואת ציינתן, לנו כיהודים קשה להזדהות עם הגרמנים. יחד עם זאת, אונס כאסטרטגית מלחמה, הקיימת כמעט מאז ומעולם, הוא דבר המעורר בי שאט נפש ותיעוב. זהו מקרה הקצה הממחיש את הקשר הבסיסי הקיים בין מין לאלימות בחברה פטרירכאלית דכאנית וככזה הוא ראוי לכל גינוי והסתייגות.
אגב, רק ב-1998, בעקבות הקונפליקט ביוגוסלביה, הכירה עצרת הביטחון של האו"ם באונס ובשיעבוד מיני כפשע מלחמה וכפשע נגד האנושות, שניתן לתבוע בגינו בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג.
לצערי הרב עוד ארוכה הדרך עד שנשים וילדים יפסיקו לשלם את המחיר הגבוה ביותר בקונפליקטים אלימים ברחבי העולם.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לגוטי, תודה על התגובה. ניסחת במדוייק את כוונתי.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לחגית תודה על התגובה. הספיק לי לקרוא, לראות סרט לדעתי יותר קשה. אני נמנעת מסרטים על מלחמות ועל השואה ככל שניתן.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לטוביה, תודה על המחמאות. בהחלט הסיפור הזה הוא חלק מסוף המלחמה, הוא רק סיפור אחד מתוך עשרות אלפי סיפורים. אכזריות לא נעדרה משני הצדדים ובהחלט האוכלוסיה בארצות מזרח אירופה סבלה סבל לא יתואר במילים מהכיבוש הנאצי. אבל גם אונס נשים על ידי חיילים לא משנה אלו ומאיזה צד זה לא משהו שניתן לטאטא מתחת לשטיח. לפיכך ציינתי שאני לא בדיעה נחרצת וחד משמעית בנושא. קשה.
גוטי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אלה ארועים ידועים, אכזריות הרוסים גם היא היתה ידועה לשמצה! אונס נשים גרמניות, מתקבל אולי במבט שלנו כיהודים כמעין נקמה. ובכל זאת אלה הם ארועים מקוממים ולא מתקבלים על הדעת מאחר ולא היה צריך לרדת לתת מוסריות, ולא חשוב אם מדובר באוייב זה או אחר גם אם הוא נאצי.
חגית (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ראיתי סרט בערוץ ההיסטוריה על האירועים האלה. הרגשות מול הרוע "הנגדי" אכן דו סיטריים ומבלבלים.
tuvia (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אנקה, אהבתי את הביקורת. נושא האונס השיטתי בנשים גרמניות לאחר כיבוש ברלין, איננו נחשב לפרק נפרד מהמלחמה שאיננו קשור ישירות בה.
האוגדות שכבשו את העיר הן של ז׳וקוב והן של צ׳רננסקי, הורכבו ברובן מחיילים שמשפחותיהם סבלו סבל איום ונורא
מהכיבוש הגרמני של מערב רוסיה ואוקראינה. המפקדה העליונה של הצבא האדום לא הוציאה פקודה מפורשת שלא
לינקום באוכלוסיה האזרחית. פרק האונס של הנשים היה ביטוי חלקי בלבד לפרק הנקמה הנוראית של הצבא הסובייטי
האוכלוסיה הגרמנית העירונית והכפרית כאחד.
כך שמעשה האונס היה בעצם מדיניות ״ בלתי רשמית״ של נקמה!
ובעצם מטרתה היתה להבהיר לגרמנים, פעם אחת ולתמיד שאין להם מה לחפש ברוסיה, בעצם ברה״מ של אז.
והם הצליחו במשימתם מעל ומעבר.
ביקורת מצויינת.
טוביה
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
למירית תודה :) את אמה ויגואר לא קראתי אבל שמעתי עליו. אוסיף אותו לרשימות.
מירית (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מעניינת. קראתי על מקרי האונס של החיילים הסובייטים כלפי הנשים הגרמניות גם בספר "אמי ויגואר" החזק. ספר מומלץ.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ