התנ"ך, ככל הנראה הספר המשמעותי ביותר בתרבות המערבית והעולמית. אין צורך להרחיב בדבר היותו הספר המכונן והמשפיע ביותר על רבות מהנחות היסוד והתפיסות התרבותיות כמו אתיקה, לאומיות, דתות, משפחה וחברה, כמו גם על המוזיקה האמנות והספרות ועוד ועוד.
הנחת היסוד של הספר הזה היא שרבים מסיפורי המקרא שעלו על הכתב והונצחו בקנון התנכ"י הינם למעשה עריכה סופית ומגמתית (לאו דווקא במובן השלילי של המילה, מגמתיות מוסרית לדוגמא) של סיפורים עתיקים וקדומים שסופרו בעל פה עם מסורות שונות ופרטים שונים. לדעת המחברים, העלאת הסיפור על הכתב אמנם העניקה לו מעמד רשמי-קנוני, אך אין בכוחה לטשטש או להעלים מסורות שונות או תכנים אחרים. בספר הזה המחברים מנסים להתחקות אחר אותן מסורות שנשכחו או הושכחו. בין אם זה הוטמן במכוון ברמזים במקרא עצמו, ובין אם זה בספרים חיצוניים, במדרשים או אף בסיפורי עמים אחרים.
הספר עצמו מחולק לארבעה חלקים: עולם המיתוס (לדוגמא: הנחש; בני האלוהים; קריעת ים סוף), פולחן ומקומות קדושים (שער השמים בחלום יעקב; קבורת יעקב ורחל; למה אוכלים מצות), ביוגרפיה של גבורי המקרא (יעקב ועשיו; משה רבנו; שמשון ודוד) ובינו לבינה (יעל וסיסרא; דוד ואביגיל; שלמה ומלכת שבא).

יש הרבה מה להרחיב הן על הנחות היסוד והן על היישום שלהן בפרקי הספר הרבים (שלושים במספר). אומר רק כמה נקודות באופו כללי: הספר מניח שקריאה ספרותית בתנך היא לגיטימית במובן זה שיש בכוחה להתחקות אחר מגמות מוטמנות של המחבר, יהיה מי שיהיה. באופן אישי אני די מסכים עם ההנחה הזו, מה גם שחז"ל משתמשים בדרכים דומות במדרשים השונים. לא רחוק בעיני שזה הוא עומק המאמר ״דיברה תורה כלשון בני אדם״. אין ספק שיש דברים יפים בכתיבה, בתובנות ובשימת הלב לפרטים, והקריאה פותחת כיווני מחשבה כאלו שגם המאמין בקדושת המקרא יכול לקבל עם הסתייגויות כאלו ואחרות.
מה שהפריע לי הוא האווירה המחתרתית, הקונספירטיבית, שמתלווה לכתיבה. שנאן וזקוביץ, בעדינות אמנם, מנסים לפזר על הגילויים ועל התובנות שלהם אבק של גילוי נועז וחשיפת אמת נסתרת. אבל מי שמכיר את מדרשי חז"ל, בצורה לא אפולוגטית, או את הספרות החיצונית של ימי בית שני, לא מתרשם שיש כאן מהפכה. בוודאי שהמקרא התמודד עם אלילות, ועם תרבויות אחרות, והדברים משוקעים בסיפורים השונים ברמזים או באבחנות דקות. לא רחוק להניח שהיו גרסאות שונות לסיפור, כמו בכל סיפור שעובר מפה לאוזן. אין צורך לנפח את הבלון יותר ממה שהוא, ואין מצווה לקבל את המסורות האחרות רק בגלל היותן קונספירטיביות, על אף הפיתוי המובן שבדבר.
פרקי הספר עצמם לא עשויים מקשה אחת, ישנם משכנעים יותר וישנם פחות, ישנם מרתקים יותר וישנם אפורים. הרווח מן הספר הוא הכרת העולם המקראי והתמודדויותיו עם תרבויות אחרות, הכרת מדרשים עלומים וסיפורים מקבילים, ותרגול של קריאה חודרת ומדוקדקת במקרו ובמיקרו. את המסקנות של זקוביץ ושנאן רשאי כל קורא לקבל או לדחות על פי הנחות היסוד שלו עצמו, על פי יושרו האינטלקטואלי והשכל הישר.

הייתי נותן ארבעה כוכבים אבל אני לא חובב גדול של קונספירציות אז נסתפק בשלושה :)

יאיר זקוביץ מציג ראיה שונה לתנך. הוא כתב סדרת ספרים מעניינת ביותר העוסקת בנושא-מומלץ לעקוב אחריו.
אנו מתבלבלים בין הפרשנויות המגמתיות של חז"ל ושל הפרשנים המאוחרים יותר. (זו אינה תפיסה נוגדת חז"ל) זו גישה צמודה מאד למקור ומכילה מרכיבים הסטוריים שאינם מופעים בפרשנויות הידועות.
ספרו זה הוא אחד מרשימת ספרים מרתקים שמתבוננים בתנך במבט שונה. מסתמכים על מקורות נוספים.
נראה לי שיש לנו חומר מדהים בהיקפו, בעוצמתו ובהשפעתו במהלך הדורות עלינו ועל דתות נוספות.
המאה ה-21 מאפשרת לנו להגיע באמצעות הספרות האינטרנט ובעיקר חופש המחשבה לבחון את עברנו.
ההסטוריה בוודאי משפיע על דרך החשיבה של בני הדור הזה והדורות הבאים.
למעשה כל אחד ואחת מאתנו הוא "תוצר" מערכת חינוכית ששורשיה שם.
בעת האחרונה הנושאים הללו נמצאים חודרים לתודעת הציבור ומשפיעים.
מי יודע אולי דווקא מכיוון לא צפוי שכזה תמצא הדרך לחיות טוב יותר באזורנו.
זה נראה נאיבי אבל גם התחלות אחרות בראשיתן נראו כך.

לא כך נותנים שם לספר,אלה בכדי למכור אותו.
כיהודי שלמד קצת על עמו ואמונת עמו הספר לא חידש כלום.
הסופר לא חלק על הכתוב בתנ''ך אלה הוסיף ממפרשים שהדתיים
קוראים להם חיצונים, ולא קוראים פרושים שלהם. אבל מי שרוצה
ללמוד תנ''ך בצורה נקיה ,כן מכיר בהם. ואף במנודים שבפרשנים.
הספר היה צריך להיקרא "גם כך כתוב בתורה " !

לא כך כתוב בתנ"ך / יאיר זקוביץ; אביגדור שנאן – הוצאת ידיעות מסדרת יהדות כאן ועכשיו
גם כך לא כתוב בתנ"ך / יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן - הוצאת ידיעות מסדרת יהדות כאן ועכשיו

בעולם המסורתי-דתי אין מקום לביקורת מצד מבקרים חיצוניים. את הסתירות שמצאו חכמי התלמוד במקרא הם יישבו בינם לבין עצמם עם הוספת תיבולי אגדות ומדרשים וכך רוב סיפורי התנ"ך הסתומים והחסרים פרטי מידע קיבלו השלמות מן המדרשים ומן האגדות וכך קיבלנו תשובות במקומות החסרים.
יאיר זקוביץ, פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית ואביגדור שנאן, פרופסור בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית החליטו לחקור עשרות מקרים ולהביאם אל שולחן הניתוחים .
החידוש הוא שהפעם הם לא מסתפקים במקורות הדתיים המקובלים על הזרם האורתודוכסי הנוכחי אלא מביאים את כל המידע שנאסף במהלך השנים ממקורות שונים ומגוונים.
פרי מחקרם הניב לנו את הספר "לא כך כתוב בתנ"ך" וביצירת ההמשך "גם כך לא כתוב בתנ"ך".
זכינו לקרוא שוב את הטקסטים המוכרים מן התנ"ך ולהתעמק בהם. אך הזכייה המשמעותית יותר מבחינתי הייתה ההיכרות עם המקורות הרבים שחשפו החוקרים בפניי.
לדוגמה: ספר בן סירא, ספר חכמת שלמה, ספר חנוך, ספר יהודית, ספר היובלים, עלילות גלגמש, ספר צוואות השבטים ועוד המון מכילתאות ותוספתות.
שימוש נרחב כל כך במקורות מידע כמו הספרים שציינתי בשילוב עם תרגומים שונים כגון תרגום השבעים , וולגטה וכד', מביא לקורא קשת רחבה מאוד של מידע מסוגים שונים שמאיר את המקרה "המנותח" באור מעמיק ולרוב משנה את הפרשנות הפשוטה של התנ"ך. בחלקה היא מסתדרת עם הזרם האורתודוכסי כיום ובחלקה היא מציגה זווית ראייה שונה לאותו מקרה.
המקרים שנבחרו הם מרכזיים וחשובים. כגון: האם מעשה עגל הזהב הוא אכן חטא? מי הרג את גליית? ומה לא סיפרו לנו על לידתו של משה\שמשון\דוד ?
כידוע ההיסטוריה נכתבת ומועברת כמסורת על ידי המנצחים. פרק מומלץ שממחיש את המשפט הקודם: "מה סיפרו בממלכת ישראל על ירבעם?"
הספרים דורשים ידע מוקדם בסיפורי המקרא. למרות שהספרים כתובים בשפה פשוטה יחסית הם לא ממש קלים לקריאה והם עשויים להתיש את מי שלא רגיל בספרות מחקר.
הספרים תרמו רבות לידיעותיי ופתחו לי צוהר למקורות הרבים בנושא מחקר המקרא.
בהחלט לא הספר הראשון בנושא המקרא שאתם צריכים לקרוא. ממליץ רק לאלו שמכירים את הסיפורים ורוצים להתעמק ולא נרתעים לשמוע דעות שונות ממה שהם למדו בעבר באופן מסורתי.
8 מתוך 10 בסולם עמנואל

מתוך "ספריית ספריי העיון" של עמנואל בפייסבוק