“כשהפסקתי להגיע באופן מסודר לשיעורים בתיכון היה מקצוע אחד שהקפדתי לא לפספס. זה היה פיזיקה, אבל הייתי שם לא בגלל המקצוע אלא בגלל מי שהיה המורה שלי, אבא לביאש קראו לו. הוא היה ניצול שואה, חבר קיבוץ לוחמי הגיטאות שבשלב מסויים, השלב שבו היה צריך להשכיב את ילדיו בבית הילדים וללכת לישון בבית אחר, עזב את הקיבוץ ועבר לקריית חיים, שם גדלתי. בשיעורים שלו, למרות התוכן היבש לכאורה שצריך היה להיות בהם, אפשר היה”