ביקורת ספרותית על אִמרות משפחה מאת נטליה גינצבורג
ספר טוב

---

כשאני מתחיל לקרוא ספר, כל ספר, אני מגיע עם מטען ציפיות מהכותב ומהעלילה. לעיתים מתאכזב ולעיתים מתלהב. נטליה גינצבורג מקלה על הקורא את המלאכה בכל הקשור לציפיות: כבר בפתח הדבר היא כותבת מה יש ומה אין בספר: "כתבתי רק מה שאני זוכרת. לכן, אם קוראים את הספר הזה ככרוניקה, אפשר לטעון כי יש בו אינסוף לאקונות. אף שהוא מתבסס על המציאות, אני חושבת שיש לקרוא אותו כאילו הוא רומאן: מבלי לתבוע ממנו לא יותר ולא פחות ממה שרומאן יכול להציע".
הואיל והסופרת הציעה בעצמה את קנה המידה לשיפוט איכותו של הספר אנסה לדבוק בכך.

הספר מתאר את קורות משפחתה של הסופרת על רקע של האירועים באיטליה מעלית הפשיזם ועד לאחר כינונה של איטליה החדשה. חמדת, בביקורת המצוינת שלה, הצביעה על המהנה בספר ובכלל זה הציטוטים הנפלאים, כך שלא אחזור על כך. הפתיחה השקיעה אותי, מהר מאד, בעולם הקסום של המשפחה הזאת וציפיתי שזו תהיה חווית קריאה מרתקת מתחילתה ועד סופה. זה לא קרה ואני חייב לציין בצער שלא בהכרח דחיתי עיסוקים אחרים רק כדי לחזור ולשקוע שוב בעולמה של משפחה זאת. חמדת ציינה, בצדק רב לטעמי, שמשהו לא עובד בסיפור. שני דברים איכזבו אותי מעט, לאחר ההתחלה המזהירה. האחד, לאחר הפתיחה הסוערת ובמיוחד תיאור האב - דמות ציורית מאד, הספר גולש אט-אט למשהו שהוא פחות או יותר MORE OF THE SAME ובחלקים של הספר זה פשוט לא מספיק כדי להחזיק עניין גם כאשר מדובר במשפחה שהיא בהחלט לא ממוצעת ומעורבותה בחיי החברה, התרבות והפוליטיקה באיטליה מבטיחה עניין, מה גם שהסיפור מסופר על ידי סופרת מוכשרת בעלת שם ולא על ידי כרונולוג משפחתי מייגע. כאן, אם לדבוק בהצעתה של הסופרת, לתבוע מהספר מה שניתן לתבוע מרומאן - חסרו לי שיחות עומק בין הדמויות, מחשבות שאי-אפשר שלא נהגו בקול בבית שבו היתה מודעות פוליטית גבוהה. גם ההתייחסות לכך שמדובר במשפחה "מתבוללת" (אני לא אוהב את המושג הזה, שנודף ממנו ריח רע), אב יהודי ואם קתולית, היא דלה מאד.

הדברים תקפים במיוחד כאשר מדובר בתקופות הסוערות ביותר בהסטוריה הפוליטית של איטליה - עלית הפשיזם, ההצלחה הגדולה של המפלגה הקומוניסטית באיטליה לאחר המלחמה וכו'. הרי הסופרת עצמה כיהנה כחברת פרלמנט מטעם המפלגה הקומוניסטית. יתרה מזאת, הריגתו של בעלה הראשון, לאונה גינצבורג, על ידי הנאצים מוזכרת באופן לאקוני ושטחי. הסופרת מסבירה בפתח דבר שהיו דברים שזכרה, אך בחרה להשמיט. אני מבין זאת כאדם, אך כקורא הייתי מעוניין למצוא ברומאן התייחסויות לנקודה זו - במיוחד כיצד התמודדו עם האבדן שלושת ילדיהם. דבר שני, שחסר לי, והוא לא באשמת הסופרת - שכן היא קבעה את המסגרת העלילתית - היא שלא כל כך החכמתי לגבי החיים באיטליה בתקופות האלו. המרכיב הזה לקוי מאד וחבל.

השורה התחתונה: למרות המגבלות שהוזכרו, סך הכל מדובר בספר טוב. דמויות רבות מתוארות היטב. למרות שמדובר באוסף זכרונות הרומאן לא הופך למישמש של אנקדוטות, אלא שומר על מסגרת כרונולוגית. ממליץ לקראו, אך להביא בחשבון את מגבלותיו כרומאן העוסק בחומרים אמיתיים.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על אִמרות משפחה