ביקורת ספרותית על הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן] מאת מולייר
ספר בסדר

---

שילוב מצחיק של טמטום ותסכול!
למחזה שדורות של תלמידים ימשיכו ליהנות ממנו (בתקווה) יש רק צדדים טובים:

"הקמצן" לא מסובך מבחינת עלילה.
בתחילת כל מחזה יש רשימת דמויות ומצוינים, על פי רוב, הקשרים ביניהם. בדרך כלל מדובר בקשרי דם או נישואים; אך כאן מולייר דואג להצמיד פרט נוסף: מושא האהבה. כשניסיתי לחבר בין ארבע הדמויות הראשיות המאוהבות, התחילה השערורייה: האב והבן מאוהבים באותה בחורה (מריאן, אף כי המתרגם העברי כתב "מריַן", איות שלא הניח את דעתי).
מרגע גילוי מפתיע זה ואילך, הקריאה במחזה היא שוטפת ופותחת בתמונה רצינית ושופעת כיסופים של גבר ואישה המסכימים להתארס ללא ידיעת הוריהם. עם זאת, שימו לב - רק שתי תמונות בכל המחזה אפשר להגדיר כ"רגשניות" - אם כי שתיהן מושמות לבסוף ללעג על ידי הקמצן, וזהו דבר נהדר במחזה הזה: כל רגש קט מושם לצחוק, אין מלודרמות מיותרות.
ניכר כי מולייר שם דגש בעיקר על ההומור, אך העלילה אינה לוקה בחסר, ואפילו מעניינת (אם כי די צפויה).

"הקמצן" ראוי להיאמר בקול רם.
אני חושבת שהייתי שמחה לראות את זה על הבמה. בכלל, כל עיבוד של המחזה הזה - בין אם זה סרט, הצגה, או retelling (סיפור, או עיבוד -מחדש) - היה מתקבל בברכה. כמו סטנד-אפּ רווי קיטש, שכל צעד צפוי מראש. הרי צריך את הקלאסיקות כדי לקבוע שמשהו הוא אכן "קלישאה".

"הקמצן" הוא אחד המחזות המפורסמים שנכתבו - ולא לחינם.

מומלץ גם לקוראים שאינם קוראים מחזות בדרך כלל!

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן]