ביקורת ספרותית על האישה בזהב - הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן של אדֵלֶה בלוך-באואר" מאת אן-מארי אוקונור
ספר מעולה

---

כילד פגשתי באקראי ברחוב את אולגה (שם אמיתי), פסעה מולי אישה גדולה, נואשת ואבודה שחיפשה מחסה זמני. סדרתי לה חדר בבייתנו בו היא גרה זמן מה, ושם הבטתי בה לא פעם בהערצה, באופן שבו היא ישבה מול כן הציור, משכה מכחולים בתנועות גדולות וחזקות, בעיניה הבורקות שהיו נעוצות בריכוז בבד הקנבס, בצבעים ובמרקמים מלאי החיות שיצרה, ובצורות המתבהרות ונמוגות אחת אל תוך רעותה שהתהוו בהדרגה בתהליך היצירה.

מאולגה למדתי על ציור וציירים, למדתי על התשוקה ליצירה הצומחת מעוני ובדידות, על תיעול התסכול לעוצמות הציור. מאז אני מחפש את אותו זיכרון, מצאתי רק ספר אחד ששיקף אתו נאמנה, היצירה של אמיל זולה. לכן היה ברור לי שהאישה בזהב המבוססת על תמונתו של גוסטב קלימט שייכת לתפיסה הפוכה, סגנון ציור המבטא עושר מנקר עיניים באמצעות שימוש בזהב כמרכיב דקורטיבי משמעותי. למרות זאת, הסתקרנתי לקרוא את הספר בכדי להבין אמירה אמנותית אחרת ואת הקשרה ההיסטורי המנוגד לזיכרון אותו הנחילה לי אולגה.

כמו אולגה הענייה, כך לקלימט העני הייתה תשוקה להיות אמן, קלימט שאף רחוק יותר, להתקבל לחברה הוינאית כאמן עצמאי ומודרני, חברה שבה העושר הוא קנה המידה להצלחה. ליהודי וינה שזה מכבר קבלו זכויות, הייה מכנה משותף עם קלימט שייצג עבורם תשוקה משותפת, להיות חלק מהעושר והתרבות החדשה הבועטת בישנה. תחושת החופש הכללית דחפה למאבק קבלת זכויות לנשים בכלל ולנשים יהודיות בפרט, היא גם יצרה מתח מיני, תוצר של איסורים ויקטוריאניים קתוליים לעומת רומנטיות וחופש מיני שהחלו לבעבע ( פרויד היהודי וינאי, הסביר מציאות זאת באמצעות תיאוריה חדשה ). נסיבות אלו היוו רקע והאווירה לקשרים בין קלימט הצעיר והרומנטיקן לבנות משפחת באואר - משפחה יהודית מוינה שלקחה תחת חסותה את הצייר הצעיר. תמונתה של אדלה והספר האישה בזהב משקפים בצורה מעניינת ומרתקת את המפגש בין קלימט למשפחת באואר ולאדלה, כמראה לתקופה הכול כך ססגונית של וינה בסוף המאה ה - 19 עד לסיום מלחמת העולם הראשונה.

סיפורה האישי של אדלה על רקע התקופה בה חייה, מהווה ביטוי למציאות האישית של אישה צעירה, הנשואה בדפוס שמרני. חייה המוגנים והמסודרים לכאורה נסדקים, אדלה רוצה לחוות חוויות אחרות מאילו שיועדו לה כאישה בחברה השמרנית, היא מבקשת אהבה, להיות חלק מהשיח האינטלקטואלי והתרבותי שאפיין את וינה הסוערת. אחת הדרכים לכך, הייתה להשתייך לסלונים תרבותיים, להתקרב לאמנים פורצי דרך, על כן הפגש בין אדלה לקלימט, שתוצאותיו היא האישה בזהב, למרות שפרטיו לא ידועים במלואם, ובכך משאירים שטח אפור לפרשנות הקורא, הוא מעניין, מרתק ומעל הכול מרגש.

לאחר מותם של אדלה וקלימט העלילה משנה כיוון, כעת העיסוק הוא בבני המשפחה, החווים את עליית הנאצים, והמציאות המתרסקת מול פניהם עם איחודה של גרמניה ואוסטריה, לפתע היהודים הפכו לנרדפים ורכושם הוחרם. התמונה האישה בזהב היא מטפורה נהדרת לעגל הזהב, הסגידה לו והשבר. התמונה עוברת ידיים, סיפור מרתק בפני עצמו.

התמונה מתגלגלת למוזיאון האמנות הלאומי, ומוגדרת כאייקון מורשת וינאי. אישה אחת קשישה, צאצאית לבית באואר מחליטה אחרת, לגביה התמונה היא חלק ממורשת משפחת, אותה ניסו הוינאים להשמיד וגם לרשת. מאבקה העיקש והאמיץ מהווה סוג של תיקון היסטורי ומשפחתי, הוא הפרולוג של הספר וגם סיומו, שהותיר אותי פעור פה מול תהפוכות משפחות ואנשים במאה העשרים, שסיפורם האישי התערבל באירועים הגדולים והפך לסיפור גדול ומרגש בפני עצמו.

כתיבת של אן - מארי אוקונור דומה לכתיבה עיתונאית המבוססת על עובדות ותחקיר מעמיק, היא גם נוגעת בקו התפר של כתיבה ספרותית, מה שהופך את הספר למרתק בסגננו, כתיבה דוקומנטרית הכתובה כמו רומן היסטורי איכותי.

חווית קריאה נפלאה המעוררת למחשבה, מומלץ מאוד לשוחרי היסטוריה, אמנות ולאוהבי האנושיות.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על האישה בזהב - הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן של אדֵלֶה בלוך-באואר"