לספר הזה יש את האיכויות של סרט "הולמרק", ולמרות שזה נאמר כמחמאה אני עדיין לא בטוח שקלעתי נכון.

זה הרבה יותר מספר שבו יש אדם הנידון למוות וסביבו (או סביב הפאסיביות שלו) יש דמויות מרתקות- שמצליחות לרתק למרות שהן מגיעות מעיירה קטנה ושחורה בלואיזיאנה של שנות ה40.

גדולתו לא טמונה רק ביכולת לתאר תמונה ברורה של אותו זמנמקום, אלא בצורה המעודנת בה גיינס מצליח להעלות שאלות בלי להפוך את הספר לכבד ו"יעני-פילוסופי". שאלות על אלוהים, על מוות, על מה המשמעות של להיות אנושי.

ספר מעולה וחתיכת מציאה מקרית במדף הPS משהו של ספריית האוני'.

חווית הקריאה בספר הזכירה לי יותר מכל את "אל תיגע בזמיר"- דרום ארה"ב, לאחר ביטול העבדות אבל לפני מתן שיוויון זכויות מלא לשחורים (ויש שיגידו שעד היום אין שיוויון מלא לשחורים), שחור המואשם בפשע שלא ביצע אבל מורשע בדין בגלל גזענות של המערכת- ויותר מכל, עלילה קצת לא ברורה אבל מטרידה ביותר. אבל שלא כמו "אל תיגע בזמיר", שנכתב מנקודת מבטם של אנשים לבנים בעלי מוסר ורחבי אופקים, "שיעור לפני המוות" נכתב מנקודת מבטו של שחור, וככזה הוא הרבה יותר כועס, הרבה פחות נכון לסלוח.
גיבור הספר הוא גראנט, צעיר שחור ומשכיל המלמד בבית ספר כפרי באחוזה נידחת בלואיזיאנה. דודתו וחברתה דורשות ממנו לבקר בכלא את ג'פרסון, בן הסנדקות של החברה, שהואשם ברצח על לא עוול בכפו ומחכה להוצאתו להורג. הסיבה- עורך הדין של ג'פרסון כינה אותו במשפט "חזיר", משום שהוא חסר כל השכלה ובעיני הלבנים אין בו כלל אנושיות. סנדקיתו רוצה שילך אל מותו כבן אדם, ומבקשת מגראנט ללמד אותו מה זו אנושיות על פי קנה המידה של הלבנים. גראנט אמביוולנטי מאוד בקשר לתפקידו, בהתחלה מנסה להתנער ממנו, אך בהמשך יוצר קשר עם ג'פרסון שאף אחד אחר לא מצליח ליצור.
הכעס והתסכול של המספר כלפי הלבנים בסביבתו נוטפים מכל פסקה. יש בספר לבנים "טובים", אך הם מוצגים כמתנשאים המונעים מרגש של עליונות ולא מהזדהות אמיתית. הסוהר פול, שהוא הדמות הלבנה היחידה בספר שמוצגת באיזה שהוא אופן אנושי, גם הוא שותף לדיכוי של השחורים (סוהר), ואינו מתקומם נגד האפליה. יחסו של המספר לדת ולכומר כועס אף הוא. ניכר בו הקונפליקט שהוא חש בין הבוז לבני קהילתו לבין האחריות שהוא חש כלפיהם. כמורה, הוא עומד על התפר. מצד אחד, ההשכלה שרכש מציבה אותו הרחק מהם, כמעט עם הלבנים. מצד שני, אהבתו אל בני קהילתו אינה מאפשרת לו לברוח משם כפי שעשו רבים אחרים. הוא מלמד את הילדים בתקווה לתת להם אפשרות לעתיד אחר, טוב יותר, מזה של ג'פרסון.
ספרות על תקופת העבדות בארה"ב ועל אפליית השחורים בה לאחר ביטול העבדות מעניינת אותי במיוחד. מעניינים אותי החלקים האפלים בהיסטוריה של המעצמה הגדולה הזאת, שחרטה על דגלה את הדמוקרטיה וזכויות האדם אבל למעשה רומסת ברגל גסה את זכויותיהם של מי שאינו יכול להרשות לעצמו. אני מצרפת את "שיעור לפני המוות" לרשימה המתארכת של ספרים ששפכו אור נוסף על החלק הזה, שארצות הברית הייתה מעדיפה להסתיר.

להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון זה אף-פעם לא מבטיח... אבל כשאתה שחור, בשנות ה-40 בארה"ב, אין לך שום סיכוי למשפט הוגן.
ג'פרסון נלכד במצב כזה.
כאשר הסניגור שלו מנסה בכל זאת, מול שופט לבן ומושבעים לבנים, למנוע גזר דין מוות, הוא מכנה אותו ביו היתר "חזיר".
וכך ג'פרסון הולך אל המוות - באמונה שהוא לא בן אדם, אלא חזיר...
הספר משקף היטב את אחת התקופות האפלות של ארה"ב.
אבל יותר מהכל, הספר הוא שיעור חשוב על אנושיות.