ביקורת ספרותית על אלף שמשות זוהרות מאת חאלד חוסייני

---

קראתי את הספר לא מזמן, ואף על פי שקראתי אותו די ברציפות, לא יכולתי להימנע מהמחשבה שחאלד חוסייני עושה שימוש אולי ציני מעט במסכנותן של הנשים באפגניסטן. זה בסדר לכתוב על זה ספר, להראות את המורכבויות והקשיים. אבל נדמה יותר מדי שהסופר "רוכב" על המסכנות הנוראית, הדיכוי, הדיכאון, על עליבות החיים. לטעמי, הכתיבה על נושא כזה מאפשרת את הלגיטימציה להתבכיינות יתר, לכמה אנחנו מסכנים ובואו תבכו יחד איתנו. הרגשות שמתעוררים בקורא באים ממקור לא מתוחכם. זה לא חכמה, למשל, לעשות סרט אימה ולהקפיץ את הצופה באמצעים זולים וצפויים, כמו רעש בלתי צפוי וכדומה. כאן זה אותו דבר, אמצעים זולים כדי לסחוף את הקורא ולהזדהות עם האומללות האינסופית הזו וכמה רע להם בחיים.
הנושא לא רע כשלעצמו, סגנון הכתיבה הוא שבעייתי, מבחינתי. קצת חסר תחכום ואפילו מקומם.

» ביקורות נוספות של קארטה
» ביקורות נוספות על אלף שמשות זוהרות