כבן ישיבה לשעבר וכמי שאורח חיי המגזר לא נקלט אצלו בצורה מוצלחת במיוחד, ספרו של דאום נגע בכל הנקודות הרגישות. תיאוריו מעולים ומדוייקים, ומסבירים היטב את הלחץ שבו מצוי מי שבאמת רוצה למלא את "רצון השם" כביכול מחד ולחיות "חיים נורמליים" מאידך. אינני יודע כיצד הספר נקרא בעיניים של אדם שלא התחנך במסגרת דתית, וסביר שהוא לא נורא ירגש או יעניין את אותו אדם, אבל הרגשתי שדאום כותב-אם כי כמובן אין התאמה מלאה בכל הפרטים-במידה מסויימת גם את האוטוביוגרפיה שלי ושל לא מעטים כמונו.




