ביקורת ספרותית על כשהשמים התקרבו לאדמה מאת שרה אהרוני
ספר לא משהו

---

קראתי את סיפרה הראשון של הסופרת "אהבתה של סולטנאת", מאוד נהנתי מקריאתו.
כשיצא סיפרה השני "כשהשמים התקרבו לאדמה" לא היה לי ספק שגם ממנו אהנה.
סיפורם של חנה ואורי עם ארבעת ילדיהם המתגוררים בנווה טללים בגוש עציון.
ספר מציאותי כל המדינה היתה עדה למראות ולרגשות הקשים שעברו תושבי גוש עציון, לאחר שנתלשו מבתיהם על ידי כוחות הבטחון והצבא ללא ידיעה לאם פניהם מועדות.
דרכי התמודדות מול מציאות קשה וחדשה.
לא הייתי רוצה להיות במקומם, לבנות את ביתי שהוא מבצרי, לטפח להעניק ולתת את כולי ולבסוף עוקרים אותי מביתי, ואני מושלכת אל הלא נודע.
לצערי, אני מכירה מספר משפחות שעד היום לא מצאו את מקומם, חלקם גם איבדו את עבודתם שהוא מקור הפרנסה.
הספר כתוב בשפה יפה וקלילה. אני התחברתי ואהבתי את סיפרה הראשון. בספר הזה מצאתי המון שעמום מאחר ונושא עקירת הישובים היה היסטוריה בלתי נשכחת.

» ביקורות נוספות של חנוש
» ביקורות נוספות על כשהשמים התקרבו לאדמה