ביקורת ספרותית על סיפור אמיתי שלא קרה - פרוזה # מאת עידית שכטר־פייל
ספר בסדר

---

אחד הדברים הקשים ביותר לעשיה, הוא בחירת ספרי קריאה עבור מישהו אחר. טעם בספרים הוא דבר כל כך נזיל, כל כך אישי, שהקליעה למטרה כמעט בלתי אפשרית, והפספוס הוא בלתי נמנע. אך מה לעשות והחיילת חוזרת הביתה רק לסופי שבוע, והספריה שלנו סגורה בימי שישי. וכך נפל בחלקי התפקיד לספק לה חומרי קריאה. ואל יהי הדבר קל בעיניכם. הדרישות של החיילת שלנו גבוהות ובלתי מתפשרות. זה צריך להיות ספר חכם, אך לא כבד. קליל, אך לא שטותי. שנון במידה, אך לא מתחכם. מעורר רגשות אך לא בכייני. ושלא יעסוק בשואה. הידעתם כמה ספרים אכן עוסקים בשואה מזווית זו או אחרת? רק כשהתחלתי לחפש באדיבות צבא הגנה לישראל ראיתי. הרבה.

ועל כן אני מבלה זמן רב בשיטוט בין מדפי הספריה, מתוך ניסיון לנחש מתוך שם הספר, הכיתוב על הכריכה האחורית, הציור על העטיפה, ודפדוף קליל בין הדפים האם הוא עומד בקריטריונים. כך הגיע לביתנו הספר "סיפור אמיתי שלא קרה". הכותרת כבר מעידה על כיוון שנון וקליל. הכריכה האחורית לא, אבל העמודים הראשונים כן. הימור.

סופר ידוע (אורן הוד. בלבי קראתי לו "רם אורן", אבל זו פרשנות אישית שלי, ושלי בלבד) מגיע לכפר קטן, מוצא בו חדר להשכרה, ומחפש רעיונות ועלילות לכתיבה. שלישיית זקנים מוותיקי הכפר מחליטה להתעלל בו קצת, ושולחת אליו רמזים שונים ומשונים. כך נעות 3 עלילות מקבילות. באחת נחשף משולש אהבה ישן בין אישה אחת החולקת זמנה בין שני גברים. בשניה אם משועממת לשלושה ילדים מוצאת ייעוד וטעם בחיים, ובשלישית ילדים סקרנים מחבלים בפרוייקט סודי של חקלאי שאפתן.

אני לא יודעת מה דעת החיילת על הספר. טרם דיברנו עליו. נראה לי ש"אשמת הכוכבים" תפס אותה יותר באותה שבת. אבל בעיני זה היה ספר חביב. הכתיבה יפה וזורמת, כוללת משחקי לשון עדינים והומור של בין השורות. העלילה מראש לא התחייבה להרבה, אבל דברים קורים, ומשתלבים זה בזה בצורה קצת פנטסטית וקצת הזויה. גם מרקם החיים בכפר קטן ופרובינציאלי נשמע אמין למדי, כולל "ותיקי הכפר" שכוללים רק את אלה שסיכלו את האדמה בשנתו הראשונה, ולא חלילה את בני גילם שהגיעו כבר לכפר מוכן ובנוי.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על סיפור אמיתי שלא קרה - פרוזה #