ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 3 במרץ, 2008
ע"י מיכאל
ע"י מיכאל
הספר מתחיל בתנופה, הסיפור, או נכון יותר - הסיפורים - קולחים, העלילה משובחת. אבל לאט לאט מסתבך הסופר במשימה המורכבת שלקח על עצמו. שתי העלילות המקבילות של גיבורי הסיפור - יונתן וסבסטיאן - מחוברות בקשרים, ורמזים גסים מדי. ידו של עורך מיומן הייתה מקצצת בתיאורים וקטעים ארוכים מדי. ולבסוף - הסוף. הסוף אכזב אותי. מאד. הסופר נוטע במהלך הספר חידות, "צללים". בין סופר לבין קורא ישנו מין הסכם, בייחוד בסוגת ספרי ריגול ומתח, שאת התעלומות הגדולות המפענחות את הספר לאחור על הסופר להתיר, לחשוף. אבני-לוי בנה עלילה שמחכה להפרם, הקוראים ממתינים לראות כיצד המתח שנבנה מתפרק בעמודים האחרונים. ומה עושה אבני לוי - הוא שותק ומשאיר את הקורא נבוך. יכול להיות שזו הייתה כוונת המשורר אבל זה עדיין לא משחרר את הסופר מאשמת אי היכולת לתת תשובות לשאלות רבות שעורר לגבי חייהם של דמויות מרכזיות בספר. עורך טוב היה שולח את הכותב למקצה שיפורים. החמצה.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
