תודה. תודה לאלוהי הספרים והסיפורים שאיפשר לכריסטינה לופס בריו לכתוב את יצירת הקסם הזו. תודה לליאור הר-לוין שהצליחה לתרגם בצורה מופלאה את הספר לעברית, עד שלפעמים נדמה לך שאתה קורא את המקור בספרדית. תודה על ספר שהוא יצירה קסומה ומופלאה. הספר הוא כתוב כשיר ספרדי מדהים - מלא עוצמה, תשוקה וצירופי מילים מופלאים. עליה שמשתרגת ומסתבכת ועם זאת נשארת פשוטה ובהירה להפליא. שיר הלל לתאווה לאוכל הטוב, למזג האוויר הספרדי הייחודי, לצמחים ולפרחים. סיפור שכולל גם זוועות ותועבות, ובכל זאת מצליח להישאר קסום. אנשים פשוטים, כמרים טובים ועורכי דין משוחתים, קסמים, אגדות, אמונות תפלות ונשות הכפר שהן כמו המקהלה היוונית. הכל ארוג בשטיח צבעוני הארוג במילות קסם וצירופי מילים שלפתע הצליחה העברית לייצר. מדהים, מקסים, מופלא ונהדר.

הספר היפה ביותר שקראתי השנה. פרוזה סוראליסטית במיטבה יחד עם זה נשענת על מיתוסים מכל רחבי תבל. מעל הכל ובכל הסיפור יש ים של אהבה שאין לה סוף. מסורת של מספרי סיפורים, חולמים בהקיץ ומגשימים
נשים מדהימות, האחת יותר מהשנייה. ואהבתו של הבן בשושלת כל כך יפה, נושמת ומציירת. איזה יופי ואיזה טעם. שייך למסורת הסיפור הספרדי כמו איזבל אינדה וגבריאל גרסיה מרקס.

ספר אפוף קסם , מיסטיקה, מוירה (צו הגורל), טרגדיות ודמויות שנלחמות לשינוי גורל משפחתי.
המקום קסטיליה, כפר מבודד, בשילהי המאה ה תע עשרה ועד אמצע המאה העשרים.
ספרד בתקופה זו עוברת מהפכה קומוניסטית סוציאליסטית ולבסוף מלוכנית.
על רקע זה בא הסיפור של משפחת לגונה, המקוללת בילדות יפות הגדלות ללא אב.
בת אחת מהשושלת , קלרה, שהקללה מגיעה גם אליה, מחליטה לשבור את קיללת שרשת הגורל בדרך מענינת.
הבנות הבאות בשלשלת המשפחתית עוברות גילגולים כאלו ואחרים עד סיום המפתיע /צפוי.
יופיו של הספר הוא האווירה, הדמויות, הארועים שקורים לכל אחת מבנות לגונה ובעיקר, הקסם שבכתיבה כמעט מין אודיסיאה נשית לא יוונית אלא אנדלוסית.
חלק מהנשים עוסקות בכשפים.הכשפים אינם מצילים אותן מגורלם, אבל מאפשרים להן, לחזות אותו.
האהבות בעלות עוצמה.
האם של קלרה לגונה, ניבאה עתידות באמצעות שלד של חתול. מיקצוע נוסף הוא איחוי קרומי בתולין לבנות הכפר.
איני מרחיב על האחרות כי אקלקל את הנאת הקריאה.
אפשר לציין כמה מוטיבים שמופיעים שם.
שיתוף הטבע בסיפור לא כרקע אלא כמשתתף פעיל.
- העקעק ( סוג של עורב), מזהיר את הגיבורות והקורא על הסכנה והטרגדיה העומדת לבוא.
- מאידך פרחי החיננית, הוורדים ואפילו ריחו של האורן מראים לנו את היחוד והאמונה כי כל התלאובות, מובילות ליעד מסויים והוא הסרת הקללה ממשפחת לגונה.
- אביו של אסקיאל , רועה צאן,נרצח על ידי אנשי המישמר, במקום הרצח עלו פירחי פרג וגדילנים.
- יש בספר ארועים לא טבעיים, אולם הם תמיד מסתייעים בתהליכים טבעיים . כמו ליקוי חמה שגורם לרצף אסונות בכפר.
במקום אחר, אחת הדמויות אורסולה, כותבת סיפור ו " כמו פנלופה ( אישתו של אודיסאוס), היא קורעת את הדפים לפנות בוקר".
אביא כאן דוגמה לעושר התיאורי.
-"ביום שמלאו ל.. שתיים עשרה הגיעה חבילה אל הבית...
החבילה היתה קשורה בשבעה או שמונה חבלים בעוביים שונים, עטופה בקרטון שדבקו בו האזוב והטינופת של מחצית אירופה. היא היתה מכוסה בבולים מלונדון,פריז ובריסל , נוסף על שאר ערים וכפרים שנמחקו בעיקבות הגשם, המסע או זיעת הסבלים" .
אתם לא סקרנים מה יש בחבילה?

הספר מלא קסם וכישוף. סאגה משפחתית הנמתחת על פני כמה דורות. העלילה, הרקע, הדמויות, ההיסטוריה - כולם בספרד (כנראה במחוז ארגון) של המאה השמונה-עשר, תשעה-עשר ועד ימינו כמעט. אמונות דתיות וטפלות, מנהגים נוצריים ופגאניים. דמיון ומציאות מעורבלים. ספר מלא דימיון - אך, לדעתי, כתוב ברמה בינונית מאד. הרמוניה מוזרה של טבע ומעשי אדם. מעשייה ומציאות ביחד. העלילה די מאולצת. התיאורים של הטבע והאירועים אינם מציאותיים - והם יותר בגדר של פנטסיה. הספר אינו ממוקם בשום טריטוריה - והוא נע, כל הזמן, בין התחומים לעיל. לא קראתי אותו בקלות ובשטף. עם זאת, אתה נשאר עם טעם אקזוטי, שונה מכל מה שהכרת בעבר - והחוויה היא בסך הכל חיובית ומאתגרת. בינוני עד טוב. וכל זאת - לאחד שמכיר את ספרד למחוזותיה - די טוב.

מה אכתוב על הספר זה... המחשבות מתרוצצות לי בראש.
אחרי כמה ספרים ״כבדים ורציניים״ לקחתי לידיי הבטחה של ״גיבורות נשיות בלתי נשכחות, חזקות, פגומות,
מורכבות המציפות את חמשת החושים״
מצד אחד כל מה שכתוב על הכריכה אכן קויים. זו אכן סאגה משפחתית על ייסורי אהבה ותשוקה, על קשרים בין דוריים,
על קללה נושנה... קראתי כי הסתקרנתי, כי היה בכתיבה משהו מושך ולא שגרתי.
מצד שני, הספר עורר בי דחייה לא פעם אחת, הרגשת גועל מהתיאורים, מהתנהלות של דמות כזו או אחרת...
ממחשבה שעד כאן! לא ממשיכה יותר.


אני מתלבטת אם לתת לספר ציון ״טוב״ כי הרי קיים את אשר הבטיח או ציון ״בסדר״ כי משהו בו נתן לי תחושה של
ספר קליל, לא מעמיק ולא גורם לי למשהו....

אחרי עוד מחשבה החלטתי להיות נדיבה יותר. הוחלט על ״טוב״.

מה שאהבתי במיוחד בספר זו השפה העשירה, הלירית , העוטפת מחבקת , מערטלת את הטבע , את החי והדומם יחדיו .
מאנישה עצמים דוממים בטבע, מעניקה להם חיים וכוחות משלהם.
הסופרת יוצרת עולם שלם, מנותק ממגבלות ההיגיון והמציאות , טווה חלומות, אגדות , כשפים .רוקחת מהם מטעמים וסיפורים , ניחוחות .
הסיפורים מעוררים את החושים , מקימים לתחייה את השמים , הכוכבים הפרחים , הריחות הטובים והרעים נמהלים ומרחפים בינות לעמודים. ובכלל יש לסופרת גם חיבה לתיאורי מין , נוזלים ותשוקות אסורות ומותרות , ללא בושה , ללא מעצורים .

עולם דימויים מלא רבדים , העלילה עצמה הזויה , מרגשת , מעצבנת , מעוררת שלל רגשות .( גם מייאשת)
היגון , הכאב היסוריים והאובדן שנוחלות הדמויות עטופים בסבך של צמחים עבותים , כוחות טבע על טבעיים וטבעיים , זעם הים , הברד , הברקים , יופי הפרחים , עוצמת העצים , הגדילה , הקמילה שזורים בחיי הגיבורות , מכסים על כאביהם , חולקים את ייסוריהם, לעיתים מעצימים , לעיתים מנחמים ומסוככים עליהם מפני מר- גורלם .

אני תמיד שמחה להיות מופתעת לטובה. שילוב של קצת קסם, קצת אפלה, קצת סקס, הרבה אהבה וכתיבה קולחת תמיד קולע.
נהנתי מאוד לקרוא וממש הצטערתי להגיע לסוף.