מתחיל עם הרבה תנופה עם גיבורת הספר שבורחת מהכפר ומהמשפחה אל עבר הלא מוכר
בהמשך הספר מסופר קורותיה בלונדון אליה הגיעה
תיאור התקופה והמקום ממש מכניס אותך לאווירה כאילו אתה שם, תיאור דיירי הביתה החיים איתה, האיזור. מועלה העניין עד כמה מעמד האישה נמוך יותר ונתון לשינויים מהירים לטוב או לרע. עם זאת רוב הספר ללא התקדמות ומצאתי את עצמי תוך כדי קריאה שואלת את עצמי מתי תהיה פה התפתחות בעלילה
לקראת הסיום העלילה טיפה מפתיעה והסיפור נסגר עם סוף ברור
מיועד למי שאוהב לקרוא ספרים על שחזורים של תקופות היסטוריות.

רומנים היסטוריים מתאפיינים פעמים רבות במספר עמודים רב וסיפור המשתרע על פני שנים רבות. נראה כאילו כותבי הסיפור ההיסטורי רוצים להקיף כמה שיותר זמן בתקופה עליה הם כותבים, ולפעמים בגלל המגמה הזו, יוצא שכר הסיפור בהפסדו. מבחינה זאת הספר הזה שונה. הוא מספר על תקופה של כתשעה חודשים בחייה של אגנס טראסל שבשנת 1752 היא בורחת מביתה הכפרי העני המרוד ללונדון.

הרקע ההיסטורי מפורט ומעניין מאד. הוא עוסק בחיים החקלאיים הדלים שניהלו אנשי הכפר בצל המסים הקטלניים שהיה עליהם לשלם כחוכרים, מתאר את מערכת העונשים ששמרה היטב על "חוק וסדר" בשביל האצילים והאמידים, בעוד העניים (שהם מן הסתם "הפושעים") מושלכים לכלא, נשלחים לגלות או מוצאים להורג בגלל גניבה פעוטה או ציד ללא רשות. הוא מתאר את חיי היומיום של האנשים העובדים - משרתים, קצבים, סוחרים זעירים, זונות. והוא מתאר רעב. לא מה שאנחנו חושבים כשאנחנו אומרים "אני מת/ה מרעב". ממש רעב, הדבר האמיתי.

הסיפור עצמו מעניין מאד והוא מוכיח שכישרון סיפורי מחפה על חוסר אמינות בסיפור. פרטים רבים בסיפור אינם מסתדרים, במיוחד הסוף, אך הסיפור מרתק ושואב. הוא עוסק בנושא איזוטרי - פירוטכניקה - הפקת זיקוקי די נור, שבאותה תקופה רק העשירים ביותר יכלו לממן לעצמם מופע זיקוקים פרטי (דומה למישהו שיכתוב היום רומן על מופע לייזר. ממש מלהיב...) והקורא לומד המון על כימיקלים ורעלים אחרים.

אהבתי את הספר שהוא ספר ביכורים של בורודל. הוא קריא מאד, מעניין, מוסיף צבע למה (שאני חושבת) שאני יודעת על התקופה והארץ. ובסופו של דבר, למרות הקולות הספקניים שהשמיעה הקטנונית, הוא קיבל את ארבעה הכוכבים להם הוא ראוי, נראה לי.

רומן היסטורי מרתק, הפורש בפני הקורא את החיים שהתנהלו בלונדון, במאה ה-18.
אגנס בת השבע-עשרה נאלצת לברוח מביתה באזור כפרי באנגליה כשהיא בהיריון,
ובשמלתה מוצפנים מטבעות גנובים. היא מגיעה ללונדון ומוצאת עבודה בביתו של
ג'ון בלקלוק שעוסק בהכנת זיקוקים. אגנס משמשת כעוזרת להכנת הזיקוקים ולומדת
להכין רקטות ותרכובות משונות.
ציטוט מעמ' 366 : "הדברים המופלאים ביותר יכולים לצמוח מן השינויים הקטנים ביותר..."
וכך קרה שתהפוכות הגורל הובילו לסוף מפתיע בסיפור.
מומלץ בחום.

השנה 1752, אגנס טראבס בת ה17 , הרה בורחת מביתה בכפר כדי לא להמיט קלון על משפחתה. לפני מנוסתה מצליחה לבצע פעילות לא חוקית, אשר מנסה לשמור אותה בקנאות כסוד. היא מחליטה להגיע ללונדון העיר הגדולה. בהגיעה לונדון היא מגיעה כי היא שונה ממה שתיארה בדמיונה. העוני הטיפוסים המסתובבים ברחובות, לי הזכירו את הטיפוסים של צ'ארלס דיקנס.

היא מתקבלת לעבודה אצל ג'ון בלקלוק, ייצרן זיקוקים. בביתו מועסקות כובסת, משרתת וטבחית. הרומן הינו היסטורי, מעניק רקע מעניין על התקופה, המקצועות הקיימים, הרכילויות בחנויות , בין המשרתים. נחמד מאוד. מול מעמד הצווארון הכחול (אם להגדיר במינוח זה), לומדים להכיר את מעמד הצווארון הלבן. האדונים, מנהגי הבלוי , התעסוקה , השיחות. כשברקע איך אפשר בלי הדת, בעלת משקל משמעותי בקרב כל הציבור. מצחיק לדעת שגם בנושא הדת, קיימת החאפריות. עבודות מהצד עם שקרים קטנים או גדולים, בהתאם לסכום המשולם.

באשר לעלילה, הפריע לי נושא הדיאלוגים בין הדמויות. הרגשתי שאין הוא מתפתח כפי שרציתי, או עולה לרמה הרצויה. כך שעם כל דמיוני הפרוע לעתים היו נשארים במוחי סימני שאלה לגבי התפתחויות מסוימות. נושא נוסף שהפריע לי הינו האמינות. הרגשתי כי קיימת אזשהי אי אמינות באגנס לגבי התפתחות הריונה. הרגשתי כי התיאורים אינם הולכים יד ביד עם הריון ראשון של נערה בת 17, אלא של אישה בשלה אשר כבר חוותה לפחות לידה אחת.

עם זאת הספר נחמד, ונעים לקריאה. מותח במחציתו השנייה (לטעמי פיצוי מוצלח על השעמום במחצית הראשונה של הספר).

אגנס בורחת מהעיר שלה,וממשפחתה על מנת לא לגלות את סודותיה.
אחרי מסעה הקשה ללונדון.
ובערב גשום היא מגיעה לביתו של מר בלקוק,ומתעקשת שיקבל אותה לכל עבודה אשר יתן לה.
מתפתחת עלילה נפלאה,ספר מקסים,אהבתי נורא.
כתוב יפה ומתורגם כמו שצריך מאוד נהניתי מהספר וממליצה.

כשלקחתי את הספר לידי הייתי בספק גדול - סיפור על בחורה ענייה מאזור כפרי שבורחת ללונדון? היסטורי או לא - כמה זה כבר יכול לדבר אלי?...
כמה שמחתי להיות מופתע לטובה...
הספר ריתק אותי. קשה לי להסביר למה, אבל "רצתי" מעמוד לעמוד. וזאת למרות שהסיפור מסופר בשלווה, בסגנון אנגלי מאד. הסופרת נגעה מעט מאד בתיאורים ההיסטוריים ובאווירה המתאימה לתקופה. לא היה כאן סיפור בלשי ובטח שלא מרדפים בסגנון של בוני וקלייד. אבל הסיפור היה פשוט מקסים, כולל סופו הצפוי-לא-צפוי.
מה להגיד? טוב שיש "אכזבות" כאלו לפעמים...

ספר האש הינו רומן היסטורי שבמרכזו אגנס טראסל נערה כפרית פשוטה באנגליה בשנת 1752.בתחילת הסתיו מוצאת עצמה אגנס בהיריון מבחור שכפה עצמו עליה ונאלצת לבחור את מסלול חייה. ברור כי אם תישאר בכפר יאלצו אותה במקרה הרע להינשא לאותו בחור או דבר מה גרוע יותר. משפחתה של אגנס הינה משפחה ענייה אשר במקרים רבים סובלת מחרפת רעב.
אגנס מחליטה לנסוע ללונדון והרומן עוקב אחר מסעה שלה אל העיר שכה שונה מהכפר שבו היא מכירה. במהלך מסעה וימיה בלונדון פוגשת אגנס בדמויות רבות אשר מאפשרות לקורא להכיר את העולם האנגלי דאז, על שלל הדמויות השונות ושגרת חייהם.
די במקרה מגיעה אגנס אל ביתו של מר בלקלוק, מומחה פירוטכני. מפגש זה מעניק לקוראים זוית נוספת של העלילה אשר סוקרת את התפתחות זיקוקי הדי-נור. כיום, מדובר בדבר שהוא חובה באירועי יום העצמאות ואף ניתן לראותו בחתונות, אך בלונדון של 1752, מדובר היה בתענוג המיועד לעשירים בלבד ששילמו תמורות ממיטב כספם ואף הזיקוקים היו שונים. לא היו זיקוקים בצבעים אלא רק בצבע לבן. אגנס הופכת לשולייה של מר בלקלוק ומשם הרומן הולך ומסתבך.
מדובר בספר מעניין אשר מצליח להעביר בצורה נפלאה את לונדון ואת תושביה באותה תקופה מעניינת.
התרגום לעברית ראוי לפרס, שכן המתרגם מצליח לשמור על אמינות לצד תרגום קולח.
אורכו של הספר (393 עמודים) מתאים לעלילתו ואין עמוד מיותר. מדובר בספר ביכורים של סופרת בעלת תואר שני לאומניות וניכרת בו יד עריכה מוכשרת. הספר נבחר לאחד מהטובים שיצאו באנגליה ב- 2010 ואני מסכימה עם הדירוג.
חבל רק שההוצאה לא שמרה על הכריכה המקורית של הספר שמתאימה לו הרבה יותר מהתמונה שנבחרה.
מומלץ מאוד לאוהבי הזאנר.

וואו איך נהניתי מהספר. אגנס בורחת מהכפר ומגיעה ללונדון של לפני מאתיים שנה ומתחילה לעבוד בבית מלאכה לייצור זיקוקים..... הספר כתוב מחד בשפה של פעם ומאידך הוא קולח וזורם ובסך הכל יופי של ספר הייתי מגדירה אותו כרומן למשרתות אינטליגנטיות.... עלילה בנויה היטב. מומלץ בחום.

ספר יפה. אהבתי לקרוא את התאורים של האנשים והמקומות ואולי המחשבות. ההתפתחות של הזיקוקי דינור נחמדה מאוד.
גם ההתפתחות הדתית והחברתי מעניינת.