טוב הספר היה מבחינתי הזוי מתחילתו ועד סופו! 2 הספרים הקודמים של יאן פיליפ היו מעולים מבחינתי אבל בספר לחישת הצללים הוא נפל חזק. הוא ניסה לכתוב ז'נאר מתח שממש לא מתאים לו לדעתי והכתיבה כל כך גרועה ואין שום מתח ואין שום הפתעה בקיצור נפילה חזקה.
פול איבד את בנו ג'סטין והוא עבר לאי לאמה למקום בודד ושקט.
הוא פגש את אליזבת אואן בבית קפה והם התחילו לדבר ואז היא התעלפה והוא הביא אותה לבי"ח. למחרת היא מתקשרת אליו והיא ובעלה נפגשים עם פול ומבקשים ממנו את עזרתו במציאת בנם מייקל בן ה-30 שנעלם בהונג קונג. (שזה כבר הזוי מבחינתי למה לא ללכת למשטרה מה פתאום מבקשים מבן אדם זר עזרה??)
פול מבקש עזרה מחברו דיוויד השוטר שיעזור לו למצוא את מייקל אואן שחושב בגלל שזה רצח של תייר זר אז הממשלה הסינית מטייחת את הרצח. דיווד ופול חוקרים את מותו של מייקל בפרטיות בעצמאיות. העניין הוא שדיוויד השוטר כאילו חוקר בעצמו את הרצח מפחד שהבוס שלו עוקב אחריו כאילו הוא חוקר איזה מקרה רצח מטורף ומאוד חשוב...
לא יודעת הספר פשוט גרוע מבחינתי.

תמיד מסקרן אותי לפני שאני קוראת ספר זה איך התמונה על הכריכה מתקשרת לסיפור. הכריכה עצמה לא כל כך מיוחדת או מושכת אך היא מתארת בדיוק את מה שהולך בספר ובדיוק את מהות הספר.
העלילה היא בשנת 1960 בג'קסון מיסיסיפי בתקופה בה הגזענות שלטה, שבה השחורים היו עבדים. עד עתה מראים את היחסים בין האדם הלבן לבין השחור, בין בעלי הבית לבין המשרתים\ עוזרים שלהם. האדם הלבן חושב שהשחור הוא זבל, מביא מחלות ונמצא במעמד מתחתיו ואיננו שווה לו. כל השחורים כמה שזה עצוב לא מנסים לחשוב על עתיד טוב יותר ועל התפתחות מקצועית כי הם חושבים ויודעים שמה שהם יעשו בעתיד זה להיות עוזרת של בית לבן.
הפחד של השחורים כל כך חזק שכל צעד שלהם נובע מהפחד, כל מחשבה נשלטת ע"י הפחד מה יכול לקרות להם.
עצוב שהגזענות עדיין ממשיכה בימינו שאנשים רואים צבע לפני הכל, שכולם שוכחים שכולנו בני אדם ואין שוני ביננו.
ישנן 3 דמויות מרכזיות בסיפור:
אייבילין- איבדה את בנה כשהיה בן 24 וכעת היא עובדת אצל משפחה לבנה (ליפולט) בתור עוזרת ובעצם מגדלת את ביתה של הגברת שלה. מיס סקיטר, אליזבת וולטר והילי הן חברותיה דל גב' ליפולט (אליזבת). מיס ליפולט בונה שירותים שיהיו רק לעוזרת בכדי שהיא לא תעשה את צרכיה בשירותים של הלבנים בבית. אייבלין נרתמת לבקשתה של מיס סקיטר לראיין אותה על עבודתה אצל לבנים. למרות הפחד וההשפלה שאייבלין חווה היא עמוק בליבה רוצה לספר את הסיפור שלה, רוצה שיישמעו אותה ולכן היא מסכימה להתראיין ומנסה לרתום עוד נשים לראיון.
מיני - עוזרת וטבחית שחורה שלא מצליחה לסתום את הפה ולכן המעסיקים הלבנים מפטרים אותה שוב ושוב. בנוסף – היא אשה מוכה, המתקשה לעזוב את בעלה. היא מתחילה לעבוד אצל סיליה פוט שאינה מספרת לבעלה שהיא לוקחת עוזרת (מיני הכריחה אותה שתוך זמן מסויים היא תצטרך לספר לבעלה עליה). סיליה פוט איננה יודעת לבשל ולכן מיני מעבירה לה בכל יום שיעור בישול. סיליה פוט איננה יוצאת מהבית כמעט אף פעם ומיני מנסה להבין מדוע. באיזו שהיא צורה נרקם קשר מאוד מיוחד לדעתי בין מיס פוט לבין מיני שלא במכוון. מיס פוט מרגישה מאוד נוח עם מיני ומסתמכת עליה מאוד, מדברת איתה ומקשיבה לה וצריכה אותה.
מיס סקיטר- צעירה לבנה. כשחזרה לבית הוריה מהלימודים בקולג' גילתה שעוזרת הבית האהובה (קונסטנטין ) שגידלה אותה נעלמה באורח פתע. היא איננה רוצה להתחתן ורוצה לכתוב. היא מציעה רעיון לאייבלין (שלוקח זמן עד שהיא מסכימה) לכתוב ספר על איך זה לעבוד אצל האדם הלבן ורוצה לראיין אותה ועוד עוזרות אחרות. לאחר נסיונות מרובים של שכנוע עוזרות אחרות להתראיין, בזכות אייבלין ומיני עוד נשים נתרמות לספר ומיס סקיטר מראיינת אותן ולומדת על העבודה שלהן ועל החיים שלהן.
בסופו של הדבר הספר יוצא וגורם לבעיות רבות לעוזרות שהתראיינו לספר. לאחר שהספר יוצא מתחילים לראות את עומק היחסים בין העוזרות לבין בעלות הבית, רואים את הקשר האמיתי ביניהם ולא מה שהם מראים כלפי חוץ, אנו רואים איך אנשים פוחדים להגיד ולעשות מה שהם רוצים, איך אנשים הולכים אחרי הזרם ולא אחרי הלב שלהם.
לסיכום הספר הוא מעולה, נשאר חרוט בראש ומלמד אותנו על תקופה ותופעות שעדיין קיימות גם בזמננו.

סצנה לקוחה ממש מסרט הוליוודי: טאמילה מגיעה לבית המשפט לאחר שנכשלה בראיון במחלקת ההגירה וכעת היא בבית המשפט בכדי שיאשרו ויבטלו את ההחלטה של מחלקת ההגירה. כמובן שהיא עמדה בבית המשפט חזקה ואיתנה ונתנה נאום סוער וסוחף עד כמה שאמריקה היא החלום ועד כמה מגיע לה להיות מאושרת וכו' וכו'...כמובן שהיא קיבלה את הויזה!
כמובן שהספר נגמר בסוף טוב הכל טוב והכל הסתדר כפי שכולם רצו.
לדעתי הספר די נמרח היה ניתן לקצרו בכמה עשרות עמודים.
בקיצור היה ניתן לוותר על ספר ההמשך הזה....

לא הייתי אומרת שזה ספר מתח שממש לא נותן לך להוריד את הספר.
זהו מותחן פסיכולוגי מותחומעניין וכתוב בצורה מאוד זורמת לדעתי ונהנניתי לקרוא אותו, אבל קראתי כבר ספרים טובים יותר.
הספר פותח בכך ש- 4 בני משפחה נרצחים באכזריות. החוקרת מדיסון חוקרת את הרצח הזה ובכל רגע העלילה מתפלת לכל מיני מקומות ובסופו של דבר הכל מתחבר ומגיעים לרוצח המשפחה ולסיבה של הרצח.
ספר אחלה:)

ספר ממש מעולה! קשה מאוד להוריד אותו מהידיים כי הוא זורם ונוגע בנושאים מעניינים ופשוט כתוב בצורה יפה.
הדמויות הראשיות בסיפור הן 2 חברות, ג'ונג-הו ואיל-סון אשר מתגוררות בבית יתומים והן עובדות בתור תופרות. לכל אחת יש את סיפור חייה ואיך הן הגיעו לבית היתומים ואיך הקשר שלהם לאורך כל מה שהן עוברות.
הסיפור מתפתח ונוגע בסחר בנשים, בזנות וצורת המחייה בקוריאה הצפונית והדרומית.
מה שאהבתי בסיפור הוא את ההבדלים בין דרום לצפון קוריאה, ואיך בצפון קוריאה כולם נאמנים למנהיג שלהם קים איל-סונג ועל כל דבר קטן מענישים אותם לעונת דרום קוריאה שהיא כביכול יותר פתוחה.
למרות כל מה שעברה ג'ונג- הו היא שורדת והיא חזקה והיא לא מתייאשת ונשברת למרות שישנם רגעים כאלה.

אני כל כך אוהבת ספרים שמבוססים על סיפור אמיתי וזה ללא ספק אחד הסיפורים הטובים ביותר שקראתי!!
קבוצת ראגבי מאורוגוואי מתכוונת לטוס לצי'לה והמטוס שלהם מתרסק בהרי האנדים המושלגים והם נאלצים לשרוד ולחיות.
נאנדו אשר איבד את אמו ואת אחותות הקטנה (כותב הספר) מתאר לנו את התלאות, הקשיים, המשברים, השמחה, העצב, הכעס, האמונה התקווה, ההשדרות הקשה והכח רצון והמסר שנאנדו מוסר לנו לאורך כל המסע שאהבה היא המפתח לחיים!
זה מראה לנו שאתה נמצא במצב שאתה חייב לשרוד אתה עושה הכל מהכל בכדי לשרוד ולנסות להישאר בחיים ופשוט אין גבולות.
הסיפור מאוד ריגש אותי והזלתי לא פעם דמעה במשך קריאתו.אני לא בטוחה שאני אם הייתי במצבם של חלק מהניצולים הייתי יכולה לעשות מה שהם עשו.
אני אישית מאוד אהבתי את מה שנאנדו אומר בסוף לאחר שכבר הם הגיעו הביתה- שבעצם המסע השרדות הוא לא מה שמכתיב את החיים שלו אלא דרך אבן שהוא עבר, חוויה שממנה הוא לומד להעריך את החיים ואוהב לחיות את החיים כל יום ביומו!
ספר חזק בטירוף עוצמתי שללא ספק עושה לך משהו בלב.

בהחלט ספר קליל, זורם וקולח. לא ספר שיגרום לך לתחושת וואו ו\או לתחושת סקרנות מעמיקה או חשיבה.
2 הדמויות המרכזיות בסיפורנו הם: ראובן (בעל האובססיה לשטיפת ידיו) חוקר ביטוח שחייל לשעבר שלו מציע לו גו'ב להשגיח על דוגמנית על שנמצאת בהפקת צילומים ברומניה.
מצד שני יש לנו את עומר גבר בגובה 2 מטר ומשהו (תמיד מצחיק אותי שתוהים למה מישהו שהוא מעל 2 מטר לא שחקן כדורסל?:-)) שעובד בתחום הצילום וההפקה אשר הוא אחראי על ההפקה ברומניה שבה משתתפת הדוגמנית.
דרכיהם של ראובן ועומר מתנגשות כאשר דוגמנית העל נרצחת, ואיך שני זרים נהפכים לחברים טובים.
בשבילי זהו ספר מעבר שנותן אתנחתא בין ספרים יותר רציניים.

מי מאיתנו לא היה רוצה לדעת לקרוא מחשבות? אני בטח שהייתי רוצה!
נרי הוא בחור שקורא מחשבות של אנשים. הוא עוזר לעו"ד לפענח כל מיני מקרי רצח עד שבסופו של דבר נרי עצמו מואשם במקרי רצח רבים.
בכלליות לא כל כך התרשמתי מהספר. הנושא עצמו מאוד עניין אותי והוא כתוב בצורה קצת חופרת ומושכת ולא ממש הבנתי את הפואנטה...
אהבתי את החלק בסיפור שנרי מתמודד עם שוטרת שגם היא קוראת מחשבות וזה סקרן אותי לראות מה יתפתח ביניהם מבחינתם הכישרון של שניהם, אך התאכזבתי.
לדעתי ספר חביב אבל בהחלט ניתן לוותר עליו.

רק לאחרונה נשאבתי לעולם ספרי המתח וגיליתי שבכדי שספר מתח יהיה ספר מתח טוב צריכים להתקיים מספר דברים: עלילה ודמויות מרתקות וסוחפות, מתח, תיאורים אמיתיים, לגרום לקורא לחשוב, שלא יהיה אפשר להוריד את הספר מהידיים וכו', אך לצערי בספר שלנו הדברים נמצאים אבל ברמה לא הכי גדולה.
הדמות הראשית שלנו היא דיוויד שבמקצועו הוא עיתונאי לשעבר ואיבד את אישתו לסרטן. מכרה שלו מגיעה אליו ומבקשת ממנו לאתר את בנה המת שהיא טוענת שראתה ברחוב ומכאן מתחילה העלילה. הוא פוגש אנשים שמסתירים ממנו סוד ענק ונאמר לו שוב ושוב ולהפסיק לחקור כי הוא נכנס למשהו גדול עליו, אך דיוויד איננו מפסיק וממשיך עד שהוא מגלה את הסוד גם אם זה יכול להרוג אותו.
אני חושבת שהיה אפשר לסדר את הספר בצורה שונה קצת שיהיה קריא יותר. לדעתי הסיפור קצת איבד מאמינותו והעלילה קצת הזויה.
לצערי לא הכי התחברתי לספר ולא לצורת הכתיבה של הסופר.