"בשעות הראשונות לא היה דבר. לא פחד ולא עצב, לא תחושה של הזמן החולף וגם לא הבהוב של מחשבה או זיכרון. רק שקט שחור, מושלם."
נאנדו פראדו היה חסר הכרה במשך שלושה ימים. כשהתעורר גילה שהמטוס שלו התרסק בלב הרי האנדים, וכי רבים מהנוסעים, ובהם אמו ואחותו, נהרגו או נפצעו אנושות. הניצולים מצאו את עצמם על קרחון, ללא ציוד וולא אפשרות להזעיק עזרה, ונאבקו על חייהם מול קור מקפיא, מפולות שלג והידיעה הנוראה שהחיפושים אחריהם הופסקו. משחלף הזמן גמלה בלבו של נאדנדו ההחלטה לחזור הביתה או למות תוך כדי הניסיון הזה. זו היתה החלטה נואשת, אבל זה היה גם הסיכוי היחיד שנותר לו. וכך יצא נאנדו, צעיר רגיל שמעולם לא טיפח שאיפות למנהיגות או למעשי גבורה, בראש קבוצה שחבריה טיפסו במדרונות מסוכנים של הרים מכוסי שלג וחצו יותר ממאה קילומטרים של שממת קרח כדי להגיע למקום יישוב ולהציל את חבריהם ואת עצמם.
שלושים שנה לאחר מעשה מספר נאנדו פראדו את סיפורו בגילוי לב ובהבנה רגשית עמוקה. נס באנדים - תיאור בגוף ראשון של התרסקות המטוס ושל המאורעות שקרו בעקבותיה - הוא יותר מסיפור מסמר שיער על הרפתקה שקרתה באמת. זוהי התבוננות חושפנית בחיים על סף המוות והרהור על כוחה הגואל של האהבה.