מי פעם אני מצליח להשיג את המטרה שהצבתי לעצמי לפי 12 שנים ולהעלות לכאן לביקורת כל ספר שקראתי.
אני לא מצליח.
אחרי שייחלתי פה לסדר עדיפויות טוב יותר אתייחס קצת לספר הזה.
ובכן זהו ספר ישן, מהז'אנר "הויקיפדי" (שם שלא המצאתי) שנולד סביב "צופן דה וינצ'י" ודומיו.
המתריסים נגדי יקראו לזה "רומן תקופתי" אבל זהו לא רומן ולא תקופתי, כאן עלי לציין בפירוש שיכול להיות שאם אתם קשורים לזן האנשים שקוראים ספרים על פי ביקורות שקראתם פה עליכם להספיק
יכול להיות שבשטף הדברים אחשוף כאן כמה חלקים מהעלילה אבל מוסיף שזה לא יהיה דבר שיגרום לעלילה להתבהר אם טרם סיימתם לקרוא.

נתחיל עם שם הכותר, הרמז לציורו המפורסם של בוטצ'לי לא קשור לסיפור, וכאן גם מתחילה האכזבה, מה שמשך אותי בכותרת זה אולי חשיפת נדבכים מעניינים או מומצאים מאותה יצירת מופת רנסנסית, ובכן, כלום, ונוס מוזכרת, וגם בוטצ'לי ואין קשר בניהם, וגם הקשר לסיפור מקרי בהחלט.
חבל.

למרות שהסיפור עוסק בתקופת הרנסנס ומביאה כמו עובדות טובות (שוב, זה הז'אנר הויקיפדי) הדמיות מתנהגות כאילו נלקחו מפרבר אמריקאי בן זמננו, לפעמים אפילו ההתנהגות שלהם מזכירה קצת את אחת העונות של "היפים והאמיצים" (מישהו אמר פרק 8562?)
הילדים קמים מהשולחן, נערה סוררת שגונבת את הכרכרה, באמת? עוד שנייה יקרקעו אותה, משתמשים בכלל בעונש הזה היום?

החלק המביך ביותר בסיפור לדעתי לא מסתכם באמינות הנמוכה של התנהגות הדמיות, אלה בעובדה המעוררת רחמים של הכנסת עובדות היסטוריות מאולצות לתוך העלילה, כמעט ללא שירות עלילתי ורמז
אז יש את הקטע שהצרפתים משתלטים על הרפובליקה ,אוקי זה ברקע נניח, משפיע על בניית הדמיות, ואת הקטע שהנערה המרכזית הופכת לנזירה, טוב בסדר זה בהחלט אפשרי תקופתית, אבל מכאן לגלות שהיא עשתה סטוץ עם גודל האומנים של כל הזמנים? נו באמת! זה עלבון לאינטליגנציה של הקורא.

מי לא אהב את פורסט גאמפ, איך הוא מסתובב בסרט שלו ואיכשהו נכנס לכל סצנה היסטורית, אבל זה איכשהו מעורבב עם עלילה, אפקטים, מתח.

מה שממש לא נכון להולדת ונוס
אם מצאתם את הספר הזה בתחנת האוטובוס , כמוני, וזה סביר להניח המקום היחיד שתוכלו להשיג אותו כמי הוא משנת 2005 ובינוני למדי, תעשו לעצכם טובה ותקראו אותו ממש לפני הנסיעה שלכם לפירנצה, זה יגרום לכם קצת להרגיש טוב עם תופעת "תיירות היתר" שאתם חלק ממנה.

גם אני לפעמים מדמיין איך זה לצאת מצדפה
הספר לא עזר לי להגשים את הפנטזיה
אולי יום אחד

"הולדת ונוס" הוא רומן היסטורי שנכתב על ידי שרה דוננט ויצא לאור בשנת 2003. הספר מתרחש בעיר פירנצה באיטליה, בתקופת הרנסנס, ועוקב אחר סיפורה של אלסנדרה היפהפייה, בתו של אמן, שהתעסקת בתחומי אמנות הבמה והתמסרה לקשרי אהבה, במהלך שהתרחש ברקע של שינויים דתיים ופוליטיים מרובים.

הסיפור מתמקד בנושאים כמו אמנות, רצון, דת והציפיות החברתיות המוטלות על נשים בתקופה ההיסטורית הזו. הכותרת של הרומן מתייחסת לציור המפורסם של סנדרו בוטיצ'לי, "הולדת ונוס", המשמש גם כחלק חשוב מהעלילה.

אם את מחפשת רומן היסטורי מרגש המספק מבט מרתק על התקופה הרנסנסיסטית, "הולדת ונוס" עשוי להיות בחירה מושלמת לך.

יש לי רומן רומנטי עם ספרים היסטוריים.
היגעתי לספר מההמלצות של חברי בסמניה.
בתחילת הספר קצת לא התחברתי ,אבל בכול זואת המשכתי,ויש לציין,
שנשבאתי לעלילה היוצאת דופן.
אלכסנדרה שמתחתינת נורא צעירה,מוצאת את עצמה נשואה לגבר חוטא,לא אפרט עה החטא"""""""""
ספר מומלץ למי שאוהב רומנים היסטוריים.

אם אתם אוהבים רומנים היסטוריים, לבטח תהנו גם מהולדת ונוס. פירנצה במאה ה-15, התקופה בה פועלים בה גדולי האמנות כליאונרדו דה וינצ'י וסנדרו בוטיצ'לי, והעיר תחת שלטונו של לורנצו המפואר ממשפחת מדיצ'י. אולם הפריחה הזו בתרבות לא נעשתה בזמן שלום, אלא כשאיטליה שקועה עד הצוואר במלחמה. ארץ המגף הייתה מחולקת לערים ולנסיכויות קטנות שעסקו בלכבוש האחת את השנייה: מילאנו חמדה את שטחיה של וונציה, האפיפיור ברומא רצה להרחיב את שטחיו ואף צרפת וספרד לא היססו לטמון ידם בצלחת; בקיצור, תקופה מרתקת ובה גם עלה לשלטון בפירנצה הכומר הדומיניקאני ג'ירולמו סבונרולה. כשקבע היינריך היינה כי במקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסופו של דבר גם בני אדם, הוא הסתמך כנראה על המקרה של סבונרולה.

אך לא באתי כדי לספר לכם כאן את סיפורה ההיסטורי של פירנצה, אלא רק כדי להמליץ לכם על הולדת ונוס למרות שלוקח קצת זמן עד שהסיפור מתחיל להמריא. מומלץ במיוחד אם אתם נמנים על אלו שפירנצה עושה להם את זה (כמוני). אני לבטח אקרא גם ספרים נוספים של שרה דוננט.

ספר מצוין! אחד הספרים המרתקים
והמסעירים שקראתי לאחרונה!

כבר מהפרק הראשון הבנתי שהעלילה סבוכה ומרתקת,
הספר מתחיל דווקא בסוף הסיפור אשר מעורר סקרנות
רבה בנוגע לסיפור עצמו.

מומלץ בחום!

ספר נחמד אומנם התאורים היפים של פירנצה קיימים אך הסיפור לצידם ארוך ויגע. תאורי הציורים על הקירות נאים. גם אז פחדו ו"נכנסו לארון" אותם גברים והציגו מסכת חיים כפולה. וכרגיל הנשים מנצחות

״הולדת ונוס״ הוא קצת כמו חטיף 200 גרם של במבה אסם.
גדול מדי, נאכל במנות קטנות, מרגיש לגמרי תקוע בגרון, ואחריי שהוא נגמר-
כל שנותר הוא טעם הלוואי.

התיאורים יפים מאוד , מכניסים היטב לאווירת הוינטג׳ המדוברת.
עם זאת, יוצרים מעין חצץ להמשכיות הסיפור, ומשמשים כמכשולי דרך לקו העלילה.
כל סיטואציה , ולו היומיומית שבינהן- מתוארת בקפידה ובאריכות יתרה.

על מנת שהביקורת תהייה מהימנה ככל הניתן אוסיף כי סיפור החיים הנקרא, בהחלט מעניין.
מרגש ואפילו נוגע. הכתיבה רהוטה ומדוייקת, אך הביצוע מפיל את הספר אל מרתפי הטלנובלה.

שלושה כוכבים ועוד אחד בונוס בגלל אהבתי הרבה לזאנר.

נראה שהתקציר על גב הספר לא עושה לו טוב.
עם כל פתיחה של הספר נדמה כאילו פירנצה היסטורית מיניאטורית עולה מן הדפים ונבנית לנגד עיני הקורא - עד כדי כך כשרונה של הסופרת להעלות באוב את העולם הזה גדול. כמעט ניתן להביט באמנות הנוצרת, מוצגת, נשרפת ונגנזת. נראה שהיה צורך במחקר רב על מנת לכתוב ספר זה והסופרת לא התרשלה בתפקידה ולו במעט.
העלילה מצויינת - מרתקת, סוחפת וכתובה במומחיות. נעה בצורה מעניינת בין שאלות של דת ואדיקות, יצירה וחופש, אהבה ומשפחה, טוב ורע. למרות החסרון של גילוי הסוף כבר בפרק הראשון נראה, כמו שכבר כתבו כאן, שגורם המתח לא לגמרי נשבר מכיוון שהסוף נראה כ"כ תלוש מהלך העלילה והדבר יוצר סקרנות לגלות כיצד הוא מתחבר אליה ומה האירועים הספציפיים שהובילו אליו. הבעיה העיקרית איתו, לעומת זאת, היא שהוא מאכזב. מצאתי אותו דווקא כחלק הכי פחות אמין בעלילה, למרות שלא קורה בו יותר מדי לעומת שלל אירועים משמעותיים וגדולים מהחיים שקורים לפניו.
בגדול 'הולדת ונוס' הוא בעיקר סיפור למרות שהוא יכול לספק דלק לכמה הרהורים משמעותיים, בפרט לכאלה העוסקים בדת; אך הוא סיפור טוב מאד, כמעט חי, שבאמת נותן לקורא אותו לחיות לזמן מוגבל בתקופה אחרת, במקום שונה.

לסופרת שרה דוננט התוודעתי בקריאת ספרה האחרון "לבבות במנזר" אשר למדתי ממנו הרבה וגם נהניתי. אהבתי את כתיבתה והלכתי לחפש את ספריה הקודמים. כך הגעתי ל"הולדת ונוס" אשר גם הוא גרם לי הנאה מרובה.

שרה דוננט היא סופרת בריטית המתגוררת לסירוגין בלונדון ובפירנצה. ספריה מתמקדים באיטליה של הרנסנס, סוף המאה החמש עשרה וראשית המאה השש-עשרה. בתקופה סוערת זו, שבה שלטה הכנסייה שלטון כמעט ללא מצרים, התרחשו מאורעות רבים וחשובים אשר חלקם מופיעים בספריה.

"הולדת ונוס" כתוב בגוף ראשון כיומנה של אלסנדרה צ'קי, בתו של סוחר בדים עשיר בפירנצה. הסיפור נפתח עם הגעתו של צייר לבית המשפחה. כדי להפגין את עושרו ומעמדו, בנה האב קפלה משפחתית והביא צייר ממנזר בצפון איטליה על מנת לעטר את קירות ותקרת הקפלה.

אלסנדרה בת ה-14 היא נערה גבוהה, לא יפה, דעתנית, מלומדת ואחוזת תשוקה גדולה לציור. בואו של הצייר ועבודתו מושכים אותה אליו בחבלי קסם. זה, כמובן, מתנגש עם מוסכמות וחוקי התקופה שהחמירו מאוד עם נשים וצמצמו את חייהם להקמת משפחה והולדת ילדים בלבד. אלסנדרה אינה מוכנה להשלים עם יעוד זה ומחפשת דרכים לממש את כישרונה.

בפירנצה זהו סוף שלטונה של משפחת מדיצ'י המפורסמת. פלישת הצרפתים ושלטונו של הקנאי הדתי סברונלה מחוללים טרגדיות רבות, גם במשפחת צ'קי.

הגיבורים הראשיים בסיפור הם אלסנדרה ובני משפחתה, המשרתת החכמה שלה ארילה, הצייר, כריסטופורו ואנשי המנזר.

למרות שאין זה ספר מתח במובן המקובל קראתי אותו בשקיקה וממש לא יכולתי להניחו מידי עד לסיום המעניין והלא-צפוי. אני ממליצה עליו בחום.