*****
לפני ארבע או חמש שעות הרגשתי איזה עיקצוץ מעצבן בלחי, אבל היד שלי נזכרה להתרומם למעלה ולגרד רק עכשיו, כשהספר נגמר. או, מאן, איזה מתח.
מי שמחבב ספרות ריגול/פוליטיקה/אקשן כמוני, ועוד לא מכיר את טום קלנסי - אז שיתחיל. אתמול.
"נעול" הוא בהחלט ספר מוצלח של קלנסי, וכשהוא טוב, גבירותיי ורבותיי, הוא ממש טוב. לא זזתי מהכורסה. לא יכולתי לנשום בסוף, פשוט כי אין לך מושג איך זה ייגמר. קלנסי הוא לא קקה של סופים טובים כמו שפילברג הנקניק. לא. כבר היו לו ספרים שנגמרו, איך לומר בעדינות, לא "אייאייאיי", במיוחד כשהוא מכין את הקרקע לספר הבא בסדרה. הוא כבר הרג כמה וכמה דמויות מרכזיות למדי, אדמירלים, נשיאים, שלא לדבר על כל הפאקינג קונגרס.
למרות שרובנו נוטים להתכחש לעובדה הזאת - במחשכי המסגדים, המדרסות והמערות באפגניסטן, פקיסטן ואפילו כמה קילומטרים מכאן, יושבים לא מעט אנשים רעים מאוד וחושבים איך אפשר להרוג כמה שיותר אנשים כמונו (=יהודים, ישראלים, אמריקאים, מערביים. בקיצור - הטובים). קלנסי לא מתכחש לזה. הוא יודע. והוא מנפנף בידע הזה כמו קאובוי מטקסס שמנופף ברובה הסער החדש שלו, בצבעי הסוואה.
גם כאן קלנסי לא חושך מילים רעות מהממשל הדמוקרטי (כן, אובמה) האימפוטנטי והמסוכן שזכויות אדם חשובות לו יותר מלתפוס טרוריסטים, שלא לדבר על כל מיני אידיוטים שימושיים, פציפיסטים סמולנים ומחבקי עצים שעושים מעשים על סף בגידה במולדת ורק מסרסים את יכולתנו להילחם בטרור האיסלאמי שקם עלינו לכלותינו. אד קילטי, נשיא ארה"ב, הוא כל מה שרע ודפוק בעולם, וג'ק ראיין גאד-אול-מייטי חייב לקחת את המושכות ולהסיט את העגלה הדוהרת מן המסלול אל התהום המתקרבת.
אני כותב את זה בציניות, אבל אני לא יכול שלא להסכים לפחות עם חלק הטענות שמועלות בספר, למרות שהן מועלות באופן מגמתי וחד צדדי כל כך, עד שאתה חושב ברצינות לקנות כרטיס לוושינגטון ולעצור בעצמך את הטירוף הזה. כן, אני חושב שהמונח הרווח "ווילה בג'ונגל" תואם את המציאות לגבינו. אני בהחלט מאמין שהעולם מעדיף להסתדר בלעדינו, באופן כללי, ושחומה דקה עד דקיקה מפרידה בינינו לבין מראות הזוועה אצל השכנים הסורים שלנו, עד כמה שלא היינו רוצים להאמין שזה כך. קשה מאוד לחיות באימת מוות, אז אנחנו מבכרים לעטוף את עצמנו בהבלים דיגיטליים ובמוצרי צריכה שיחזקו את התחושה הכוזבת שלנו שאנחנו חיים, וששום דבר לא ישנה את זה. לכן חלקנו מעדיפים לשקוע בהזיות אוטופיות על עולם אחר שבו כולם יבינו עד כמה אנחנו בעצם טובים, להתנגח בכל מי שמדבר, נניח, על תקיפה באירן ולקרוא לו מחרחר מלחמה, ולהתעלם דרמטית בפרשנויות ופלפולי פלפולים מדיבורים איראניים על השמדת היישות הציונית, כי בעצם מה שהם רוצים לעשות לנו זה רק "להחליף את המשטר", ואולי שנשנה את דרכינו הנלוזות אל מול הפלשתינים הנדכאים ואז ברגע אחד הם יכתתו חרבותם לאתים וגרעיניהם למזמרות וגו'.
אז מה עושים? ממשיכים לקרוא, ולראות סרטים, ולהעמיד פנים, ולכתוב ביקורות, ולחבק את הילדים, ולקוות.
*****