ביקורת ספרותית על בין חברים מאת עמוס עוז
ספר מעולה

---

עמוס עוז במיטבו! אני אישית מאוד אוהבת את הסופר הזה ואחרי שראיתי את הראיון עימו וקראתי מאמרים נוספים בעקבות הספר התאהבתי.
בספר הזה עמוס עוז מציג בפנינו את המחיר על האמירה הישירה, הבדידות, והצצה לחיי הקולקטיב – הקיבוץ שהולך ונעלם מהנוף.
הספר מאגד בתוכו 8 סיפורים על קיבוץ יקהת (שם דמיוני) בשנות החמישים והחיים תחת מיקרוסקופ של קהילה אנושית דחוסה. לי זה הזכיר עוגה בחושה שלא תפחה כשאתה נוגס ממנה אתה נחנק... 
כל סיפור מתמקד באחד החברים/ות בקיבוץ והם מופיעים בכמה סיפורים. בכל הסיפורים ישנה תחושה של החמצה והתנקשות בין הרצון של האדם – האינדיבידואל לכלל - הקולקטיב – ה ק י ב ו ץ.
הסיפור שהכי נגע לליבי הינו הסיפור על הילד הקטן. לא קולטת איך אפשר להשאיר ילד בבית הילדים ולקבל אותו רק לכמה שעות ביום. ניראה לכם הגיוני?
להלן תקציר על 8 הסיפורים:
מלך נורבגיה- צבי פרוביזור, רווק חבר קיבוץ שנקרא בפי כולם "מלאך המוות" משום שתמיד היו לו בשורות איוב. צבי מצא אוזן קשבת אצל לונה. "נו, היד מצאה כפפה, מה?" (עמוד 15). אלה שני אנשים שהתחברו מתוך מצוקה וגם נפרדו.
שתי נשים-שתי נשים שהתחלקו בבועז. האחת עובדת כמבשלת והאחרת בלול ובנוסף גם רכזת ועדת התרבות. (סיפור הזוי- תקראו לבד).
בין חברים-נחום אשרוב (חשמלאי הקיבוץ) מתעורר מהיורה שהחל לרדת על בתי הקיבוץ. אלמן חיי עם ביתו היחידה – עדנה. (בנו נהרג לפני שנים באחת מפעולות התגמול). עדנה לפני גיוסה נוטלת את חפציה ועוברת להתגורר אצל דויד דגן שהיה מורה ומחנך בן גילו של אביה. דויד דגן היה מרקסיסט אדוק והייתה לו "שריטה" (הוא אהב להאזין לפרקי חזנות). לדויד דגן היו 6 ילדים מ-4 נשים. ערב אחד מחליט נחום אשרוב לבקר אצל דויד דגן כדי לפנות ממנו את עדנה ולהחזירה הביתה. אךז חזר לעומת שבה כי מצאו שני אלה את עצמם מדברים על הסוגיה של הצעירים בוגרי הצבא שרוצים ללכת לאוניברסיטה במקום לעבוד (דויד דגן מבקש רגע לעשות "סדר בדברים" – עמוד 46).
אבא-משה ישר מבקש מהמחנך (דויד דגן) לבקר את אביו שהתגורר מחוץ לקיבוץ עם הבטחה שיחזור בבוקר המחרת לשיעור הראשון ולעבודה. משה הובא לפנימיה לאחר שאימו נפטרה כשהיה בן 7, אביו חלה ודודו סמי מגבעת אולגה קבל עליו חזקה. כאשר הדוד חלה משרד הסעד פיזר את הילדים בין מוסדות החינוך בקיבוצים ומשה הצטרף לקיבוץ יקהת. משה היה חריג עד כך שנקרא בפי חבריו "חייזר". כעבור כמה חודשים דעך הכינוי והחל להתחבר על סביבתו החברתית. משה הלך לבקר את אביו החולה באלצהיימר נכנס עם ברט על ראשו ויצא ללא הברט. (סמל לתובנות החדשות שקיבל משה מביקורו אצל אביו).
משה יצא מבית החולים קרוב למקום שהניח את הכלב הדרוס וחכה. נדמה היה לו ששמע קולות בכי מכיוון בית החולים, אבל לא היה בטוח. הוא ישב ללא כניעה והקשיב... (עמוס 74).
ילד קטן-אשתו של רוני שינדלין נסעה להשתלמות מטפלות בסמינר הקיבוצים. רוני אסף את בנו יובל מבית הילדים לטייל בחצר הקיבוץ. יובל היה ילד חולני ובגלל שכך חבריו קראו לו "יובל המנוזל". המטפלות והילדים לא אהבו את יובל מפני שלא היה חברותי והרבה לבכות. לאה-אימו נהגה עימו בקשיחות על פי הצעת ועדת הגיל של הקיבוץ והתנגדה לחיבוקים ונשיקות. לאה האמינה שהילדים צריכים להיות נחושים ומחושלים, להבדיל ממנה- רוני העניק תשומת לב רבה ליובל ורק שלאה לא ראתה... זהו סיפור על בית ילדים, סיפור עצוב, קורע ולא נקלט. הפרדת הילדים מההורים ושיוויון במחיר של ברוז קרוע וילד בוכה.
בלילה-יואב קרני מזכיר הקיבוץ שחברי הקיבוץ הוקירו את יושרו והיה אף הבן הבכור של קיבוץ יקהת. יואב אמור היה לשמור בלילה של פברואר ובדרכו פגש את צבי (איש בשורות איוב - מוזכר בסיפור הראשון-"מלך נורבגיה"). לאחר ששמע מצבי את בשורות האיוב לאותו יום הרהר בליבו שלרווק מזדקן ובודד גם לחברה הקיבוצית אין מענה לבדידות. יתר על כן מעצם הרעיון שלה החברה שלנו שוללת את הבדידות (עמוד 96).
יואב אהב את לילות השמירה והעדיפם על הימים מלאי הדיונים, ועדות, תלונות ומשאלות של חברי הקיבוץ. דנה –אשתו לא אהבה את חיי הקיבוץ והפצירה בו לעזוב. לא פעם חשב על העוול שהוא עושה בהתנגדותו לדנה וראה את עצמו אשם עד כדי כך שחיי לצידה כמתנצל.
באותו לילה פגש יואב בנינה בטענה שבן זוגה דוחה אותה והיא ביקשה חדר לעצמה. לא נוח היה ליואב לעמוד ולדבר עם נינה לאור הפנס בסמטה... אם יעבור כאן מישהו ויבחין בהם עומדים ומסתודדים ודאי תתפשט מחר רכילות (עמוד 100) עוד סוגיה שקשורה לחיי הקיבוץ.
למרות הזהירות צפורה בית הילדים תפסה את יואב ונינה מטיילים באמצע הלילה. שכנועיו של יואב שמדובר בבעיה משפחתית של נינה ולא מה ציפורה חושבת לא עזרו וסיפור המפגש הלילי עם נינה הפך לשיחת היום של הקיבוץ.
דיר עג'לון –(אני הייתי בוחרת שם אחר לסיפור הזה). הניה קליש מנסה לגייס כוחות לקראת ההצבעה הצפויה באסיפת הקיבוץ במוצאי שבת בק"ע לימודים גבוהים. על סדר היום נסיעתו של יותם – בנה לאיטליה ללימודי הנדסת מכונות. אך בקיבוץ זה לא היה כ"כ פשוט אם הצבעת בעבר "נגד" עבור סוגיה מסוימת החברים זכרו לך והצביעו נגד לסוגיה אחרת. כל חברי הקיבוץ התנגדו לנסיעתו של יואב למרות שסוכם מראש שארתור (דודו ואח אימו) יממן את לימודיו וידאג למחייתו. הסיפור מדגיש עד כמה החברה בקיבוץ סגורה וצמודה לעקרונות השיתוף והשיוון. כל התנגדות הפכה את החבר המתנגד לאופוזיציונסט. בקיצור אין פשרות וגם לא ניסו למצוא את שביל הזהב. בקיבוץ כולם חברים אבל חברים באמת יש אחד, שניים אולי שלושה.
אספרנטו-אסנת שכנתו של מרטין ונדנברג דאגה למרטין והביאה מידי ערב ארוחת ערב, שכן הוא היה מחובר לבלון חמצן וחלה בדרכי הנשימה מרוב עישון. (עד ימיו האחרונים המשיך לעשן חצאי סיגריות ולא ויתר). אסנת נעזבה על ידי בועז (ראה סיפור "שתי הנשים") ועברה להתגורר עם אריאלה ברש. מרטין נקרא בקיבוץ "גנדי" על שום שדגל בצמחונות וסבר שהעולם יתעורר בקרוב ויבטלו לגמרי את הכסף מפני שהכסף הוא שורש כל רע. (עמוד 141).
מרטין (סנדלר הקיבוץ וניצול שואה שהסתתר בהולנד) סבר שהעולם יעבור לאספרנטו וטען שזו הלשון שבה יתחברו כל תושבי העולם, לא תהיינה מחיצות שבין אדם לאדם ובין עם לעם כמו שהיה לפני קללת מגדל בבל (עמוד 143).
מרטין עזב את העולם ואסנת רצתה לקנח את עזיבתו במספר המילים באספרנטו אך לא ידעה מה לומר כי לא הספיקה ללמוד כלום (עמוס 160).
הספר הזה כתוב כמו ציור פסטוראלי בדיוק כמו שהצייר מושך על הציור מכחול וכל תנועה במכחול מכילה בתוכה גוון שונה אך מאותה משפחת צבעים.
בונבון של ספר וחבל שהוא נגמר לי כל כך מהר.
ממליצה בחום. קריאה נעימה. לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על בין חברים