ביקורת ספרותית על בין חברים מאת עמוס עוז
ספר מעולה

---

יש בהם משהו, באלו שמשכימים לפני צאת החמה, לא מצלצולו של שעון מעורר, אלא מקול שעונם הפנימי.
האופן בו הם מתמסרים לאפרוריות שברוטינת הבוקר, איך שהם מקבלים בחוסר אונים אך גם בהבנה מסוימת את בדידותם, כל זה מבדיל אותם באופן מובהק מהשאר.

מרבית דמויותיו של עוז בספרו "בין חברים" נופלות לתדמית הזאת. כאלו המוצאות בשקט של הבוקר או בדממת הלילה את הנחמה לה הן מייחלות. רק בשעות האלו, מתוך תמצית בדידותם, יוכלו אלה להקשיב באמת להמיית היונים, ליללת התנים או אפילו לזעקותיו האחרונות של כלכלב דרוס, העיקר שיצליחו לחמוק מהמולת הקיבוץ המעושה והמחניקה.

תמיד השקפתי על המפעל הקיבוצי במין מבט כזה של קנאה, בכמיהה לא ברורה להיות שייך וחלק מהתקופה ההיא של התום, העוז והאמונה המוחלטת. לפעמים אני מביט בתמונות הדהויות של בחורי הקיבוץ, השזופים, החסונים ומלאי החוצפה, אלו שללא היסוס יניחו את ראשם בחיקה של איזו נערה יפה, יחפים, וישירו לה שירי געגועים נושנים עם זיוף קל ומלא ביטחון. אני מביט בתמונות האלה ולא יכול שלא להרגיש צורך עז להיות שם לצידם, לצד דור החלוצים האמיץ וחסר המעצורים הזה, אולי מפני שבמהותו הוא קצת דומה לי, אבל במקומות מסוימים גם מאד שונה.

באמצעות שמונת הסיפורים אותם קיבץ עוז בספרו, מנסה הוא (שלא בראשונה ובדומה לאחרים, מאיר שלו למשל) לנפץ את תדמית הקיבוץ החיובית והנעלה של אותה תקופה.
בסיפורו הוא מתאר כיצד הקיבוציות נעקרה למעשה מהשורש במפעל הקיבוצי וכל שנותר בו עתה היא אסופת אנשים אשר האחווה והערבות ההדדית שלהם זה לזה הולכת וגוועת עם השנים.
בכל אחד משמונת סיפוריו מתאר עוז כיצד הקיבוץ בורא בתוכו את תחושת הניכור בליבם של האנשים, ואינו מאפשר לזה הבודד, השונה, והמיוחד למצוא את מקומו הראוי בחברה הקיבוצית.

לאורכה של העלילה מרגישות הדמויות צורך עז לשאול איזו שאלה מהותית, אך אינן מוצאות בפיהן את המילים לשאול אותה ובטח שלא למצוא לה מענה.
מותו של מרטין, האידיאליסט האחרון, ממייסדי האמונה בשיתופיות המוחלטת של האדם, מסמל את גסיסתו האיטית והבלתי נמנעת של הקיבוץ כפי שהכרנו אותו.
יתכן כי תחושת השלווה שנופלת על אסנת עם מותו של ידידה הקשיש מרטין, מסמלת כי עוז סוף סוף מצא תשובה לשאלה אותה הוא חיפש, ושכמו אסנת, גם הוא מוצא נחמה מסוימת במהפכה שהקיבוץ עבר וממשיך לעבור לאורך הדורות.

עמוס עוז ממשיך ללוות אותנו עם סגנון כתיבתו הקולח והרהוט, כזה שלא מותיר לנו אלא להתענג על כל צירוף מילים או מטאפורה קטנה שהוא מואיל לשתף איתנו.

ספר נפלא, מומלץ.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על בין חברים