כשאני ובעלי החלטנו לאמץ ילד פנינו לעמותה לשלום הילד ונקבעה לנו פגישה עם עובדת סוציאלית. כבר בפגישה הראשונה היא יצאה למסע ההפחדה אשר נועד כנראה להסביר לנו טוב-טוב שאימוץ זה לא דבר קל ואנו עלולים להתקל בבעיות רבות בדרך.
בשלושת הפגישות עם העו''סית שמענו אין ספור סיפורים מפחידים על אימוץ ואני כבר התחלתי לפקפק בהחלטתי ללכת על זה, אבל בפגישה האחורנה קיבלנו רמז דק שכדאי לנו לקרוא את הספר הזה. אז אפילו שכבר חשבתי לבקש לסגור את התיק שלנו החלטתי בכל זאת לקרוא את הספר.

טוב, אז כמו שלכל אחד מאיתנו יש ספר גורלי משלו, כנראה שזה יהיה הספר הגורלי שלי. חוץ משנהנתי מהכתיבה הנהדרת והצצתי קצת לחיים בהודו האקזוטית. קראתי סיפור מרתק, אמין ולא קל לעיכול על זוג שאימץ, הילדה שאומצה וההורים הביולוגיים שלה. הסיפרו האמנם הראה את שני הצדדים למטבע, אבל בסיומו והחזיר לי את הבטחון שהיה לי כשרק פתחתי תיק אימוץ.
אז רב תודות לעו''סית המקסימה שלנו! לא הצלחת להיפטר מאיתנו, אנחנו ממשיכים בתהליך עד הסוף ועד שהסוף יהיה טוב!!!

סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם

כמה סתם? כמה שהספר הזה סתמי.
משפחה בהודו הנחשלת נוטשת בת
משפחה הודית למחצה באמריקה הנאורה מאמצת אותה

מכאן הספר עובר סוגיות של גידול ילדים, פערים בין תרבויות, המתח בין הכפר לעיר בעולם השלישי, פמיניזם, דת ומסורת, קשרי משפחה ומה לא. הכל בפנים, שום דבר לא ממוקד, אין אף דמות עגולה, אף דמות שנוגעת ללב ושום עניין בהמשך העלילה בעמוד הבא. ספר סתמי, דומה לעשרות כמוהו שכבר נכתבו ולעשרות שעוד ייכתבו. ספוילר: המשפחות לא נפגשות. אין דרמות של גילוי ואכזבה וקונפליקט נאמנות. סתם.

אה, ושום דבר לא מצדיק לחתוך דמות על כריכה של ספר.

שקוויטה מזהה את צירי הלידה שלה,
היא הולכת למקום נידח ללדת את התינוקת שלה,ולבדה.
שחלילה בעלה לא ידע ויהרוג לה את התינוקת.
אחרי הלידה קוויטה לוקחת את אושה לבית יתומים,
ומוסרת אותה.
מה עולה בגורלה של אושה?
האם היה כדאי בכלל למסור אותה?
ספר שנותן תמונת מצב על העוני בהודו.
חביב ומולץ.

שתי משפחות, האחת ענייה הגרה בכפר בהודו. האשה הצעירה עונה לשם קוויטה ובעלה ג'אסו. השניה זוג רופאים הבעל הודי, והאישה אמריקאית במצב כלכלי סביר. האישה עונה לשם סומר והבעל קרישניאן.
החיים אינם מאושרים במשפחות אלו, כל אחת בשל סיבותיה שלה.

הספר מביא להארה, את בעיית הילודה בהודו למשפחות עניות. כאשר בנות הינן נטל כלכלי קשה למשפחה, ורובם מעדיפים להפטר מהן בדרכים שונות, אחת מהן אימוץ. העלילה מתארת את ההווי בהודו כולל הקצוות השונים. ההווי בעיני בלתי נתפס בעין מערבית כאמיתי.

מאידך הוא מעלה את בעיית מיזוג התרבויות במשפחה האמריקאית. העושר אינו בהכרח מביא את האושר. אך המשפחה לומדת אט אט ליצור ולמצוא אותו בעצמה.

זהו ספר של עלילה , הדמויות אינן עמוקות ולעתים מרגישים חוסרים בכתיבה. זו אינה ספרות מופת אך למדתי להבליג על הפערים בכתיבה ובסגנון , ולהנות מעלילה מרגשת.

מומלץ.

ספר טוב . עלילה מיוחדת. הילדה שנדחתה ע"י אביה בהיותה בת יום בשל דעות מופרכות בהודו הפכה לכתבת בעיתון ענק בארה"ב. הבן האהוב של אותו אב הודי ואשר ניצל מגזירת כליה הפך לפושע בתוך המשפחה.(ההודית) המשפחה האינטלקטואלית -זוג רופאים -שאימצה את הבת הזרוקה לא שבעה נחת והזוגיות שם מרוסקת. גם המשפחה ההודית שהאם נמלטה מהאב כל עוד נפשה בה ומסרה את הבת הדחויה לבית יתומים לא רואה טוב בחייה. הבת שגדלה מחפשת את הוריה הביולוגיים אך אינה מוצאת אותם. הספור מסתיים בכך שנודע לאם כי בתה הפכה לאשה ידועה ומוצלחת אשר עברה חצי עולם למצוא אותה אך לא הצליחה. הספור כאן מסתיים והעצב גדול. יש בספר הרבה מסרים חינוכיים . הסופרת מעבירה את העלילה בחכמה רבה . יש בספר תיאורים חיים של הודו על כל גווניה היפים והדוחים גם יחד. הספר ראוי ומומלץ ביותר.

ספר די בסדר אם טיפה יותר יותר מדי ארוך. לא נפלתי מהספר זאת האמת קראתי הרבה ספרים בסגנון!!!! הקריאה לא קולחת בכלל הרגשתי שהסופרת פשוט מרחה יותר מדי את האירועים בספר!!!!!!

העלילה נעה בין 2 עולמות. התרבות המערבית ומאידך התרבות של מזרח אסיה (הודו).

ספר מקסים! כתוב בשפה קולחת וברורה עם המון רגש ותרבות קצת אחרת ופחות מוכרת.

בכפר נידח אי שם בהודו נולדה תינוקת לא רצויה. מכיוון שבתרבות זו בנות מכבידות על עול הפרנסה אותה תינוקת מועברת לבית יתומים ללא ידיעת האב ולוא רק שלא תירצח כפי שאחותה נרצחה.

מאידך בעולם אחר, בעולם המערבי זוג רופאים: סומאר וקרישנאן עורגים לתינוק משלהם. וכששערי רחמה של סומאר ננעלים הם מחליטים לאמץ ילד מהודו. (הודו ארץ הולדתו של הבעל קרישנאן).

זוג הרופאים נוסע למומבאי ומאמץ את אושה מבית היתומים שלשם הובאה על ידי קויטה (אמא של אושה).

בקליפורניה אצל זוג ההורים המאמצים גדלה אשה כמו כל ילדה שגדלה למשפחה מבוססת מקבלת מילגה ומחליטה כעיתונאית לכתוב כתבה על העוני בהודו....

קויטה ובעלה לאחר זמן מה חובקים בן ועוזבים מהכפר הנידח בו חיו למומבי במחשבה שיוכלו לצאת מהעוני. הילד גדל ונותן כתף לפרנסת המשפחה אך לא בדיוק בדרכי יושר.

הספר הוא כמו "נובלה" ספרדית... שתי משפחות בשני קצוות של העולם ועל השוני ביניהם ומאידך, ניכרת השפעת המשפחה וחשיבותה בתרבות של מזרח אסיה .

ניתנת לנו הצצה לעולם ותרבות "קצת אחרים".

בספר הזה יש מקום רחב לחשיבות המשפחה וכיבוד אב ואם, מה שמלמדנו שהעולם שלנו מגוון.

היות ובספר יש מספר לא קטן של ביטויים בהודית יש תרגום כהכנה למי שיחליט לנסוע לשם לביקור....

אני אהבתי את הספר וממליצה עליו.





קריאה מהנה

לי יניני

במשך החמישה ימים האחרונים הייתי בהודו.....התחברתי לתולדות חייה של אשה, הגיבורה, מיום היוולדה ועד חייה הבוגרים.
בין לבין חשתי הזדהות, שוב, עם האם המאמצת, סומר, חשתי את כאבה על כך שהיא לא יכולה ללדת ילדים ובחרה לאמץ ילדה יחד עם בעלה, ממוצא הודי.
כל כך כואב לדעת שעצם היותך בת, נקבה בהודו פוסלת את האפשרות לחיות בשלב ראשון ולהמשיך להתקיים בכבוד בשלב שני ולא להרגיש נחותה בהשוואה לבנים.
דבר שני שכואב ולא נקלט, איך אמא מסוגלת לוותר על הבת שלה??
נשים חולמות על הרגע להפוך לאמהות ופה האמא נאלצת לוותר על בתה ואין לה את הכוחות להילחם.
כי שם בהודו חיי הבן שווים יותר מחיי הבת, גם אם בסופו של דבר הבן נהפך לעבריין וזונח את הוריו.
הכרתי את הודו יותר טוב ממדריך טיולים... גם את החלקים שלא יפה להראות, העוני, הזנות, הזוהמה והלכלוך.
משפט אחד מבין המשפטים הרבים שקראתי ייזכר והוא "כשאמא מתמוטטת, כל המשפחה מתמוטטת".
מניסיון .... המשפט הזה כל כך נכון.

קוויטה וסנגאיי חיים בכפר הודי נידח שרבים כמותו, עוני גדול, שנים בהם היבול לא עולה יפה, קוויטה הרה
כשנולדת הבת הראשונה, תולש אותה בעלה מזרועותיה של
קוויטה ומוסרה לבן דודו שקובר אותה חיה.
את הבת השניה שקראה לה אשה קוויטה לא הסכימה למסור ועם אחותה
עוברות מסע מפרך מיד אחרי הלידה לפני שיגלה
הבעל וגורלה יהיה כבת הראשונה, לבית יתומים במומבאי ומוסרת אותה. מאז עצב
געגועים יסורי אשמה עוברים עליה.
הריונה השלישי היה בן ואותו כמובן משאירים בחיים
כי הבן יהיה זה שיעזור לאבא בשדות ואין צורך לחסוך
עבורו כסף למוהר שלמשפחות עניות קשה עד בלתי אפשרי
להשיגו.
בשלב מסויים עזבו את הכפר עברו לעיר ושם עוברים
שנים קשות של השרדות בקושי רב, ודרך סיפורם רואים
שוב את העוני הקשה בהודו את הצפיפות הזוהמה והתחלואים של תת היבשת הענקית הזו.
ביתה של קוויטה נמסרת לאימוץ בידי זוג רופאים שהבעל הודי
והאם אמריקאית אשה גדלה כאמריקאית.
המפגש בין התרבויות מוליד אי הבנות חילוקי דעות
שמתבטאים כשהאם המאמצת מבקרת את משפחתו
של בעלה מאוכל ביגוד מנהגי משפחה וכמה קשה לגשר
על פני תרבויות אלו.
הספר לא גרם לנשמתי לעצור,הקטעים שנכתבים
על הודו הכפר העוני מעניינים ביותר.
מה שקורה בארצות הברית עם ההורים המאמצים והבת
אותי די שעמם ודי דיפדפתי.
לימים גדלה אשה והיתה עיתונאית והיתה אמורה
לשהות שנה בהודו לצורך מחקר על עניי הודו.
דרך מחקר זה והתחברותה לסבתה המאמצת היא
גם עולה על כל הקורות אותה עד שאומצה
אך לא הצליחה לפגוש את הוריה המאצמים.
אך הותירה בידם מכתב ומאמר, המשמח מאד
את ליבם כי לפחות כך ידעו מה קרה עם הבת
האבודה סגירת מעגל.
למי שיש את הספר ימצא בו הנאה למי שאין לא
צריך למהר לקנות .