ביקורת ספרותית על מוקש קטלני - ג'ק ריצ'ר #03 מאת לי צ'יילד
ספר מעולה

---

שני "חבלים" באמתחתי: חבל שסופר מצויין כלי צ'יילד נופל קרבן לתרגום של הוצאת קוראים, שבלשון המעטה ממעיטה בחשיבות עריכת התרגום, שלא לדבר על הפונט האיום שבו מחוברת האות ב' לכל אות שבאה בעקבותיה בקשר בל יינתק.
והחבל השני, ששאר הרוח של חבורת המתרגמים נעצרה בתואר "קטלני" בצמוד לכל ספר של צ'יילד, מה שגורם זילות מסויימת לג'ק ריצ'ר ידידנו האהוב.

מי שעדיין לא שמע על ריצ'ר מוזמן לקרוא את ביקורותי הקודמות. ולכל מי שמתעצל אנסה למצות את דמותו בכמה משפטים קצרים. בן 38 בתחילת דרכו המקצועית כבלש חובב. בעברו שירת כקצין ומפקד במשטרה הצבאית החוקרת. גובהו 1.95, משקלו כ-110 ק"ג. עיניו תכולות ופניו חצובות בסלע. יש לו חשיבה אנליטית ויכולת ניתוח של מחשב משוכלל. הוא לא מבין כלום במחשבים. לבו רך כשלולית של דמעות. לבו קשה ככדור רובה. הוא נווד. רכושו מסתכם בביגוד מינימליסטי ומברשת שיניים. הוא אמן בקרב מגע ובכוריאוגרפיה משוכללת הוא מצליח להוציא את יריביו מכלל שימוש באמצעות מיגוון פעולות בנות שברירי שנייה. על החלכאים והנדכאים יגן בחירוף נפש במחיר חייו שלו.

מוקש קטלני הוא ספרו השלישי ואחד הטובים שבהם. הספר מהודק, מרתק, מותח, מפחיד ויש בו גם רומן רך והבנה גדולה לשברון לב של הורים שאיבדו את בנם במלחמה.

ריצ'ר, (אני מכנה אותו בשם משפחתו ויש לכך צידוק לוגי התופס מקום חשוב בספר) מפתח את שריריו כחופר בריכות בקי-וסט, כשבלש המחפש אותו נרצח באכזריות. מכאן העניינים מתחילים להתגלגל והוא מחפש את מי שמחפש אותו. מן הצד השני, עומד פושע בעל מום, נכה מלחמת וייטנאם, אכזר ומתועב באופן מעורר פלצות. הקטעים, שבהם מתוארת התעללותו באנשים הנסחטים על ידו, מהפכי קרביים.

בניגוד לכמה מספריו החלשים יותר של לי צ'יילד, מוקש קטלני הוא ספר נטול שומן. אין בו משפטים ריקים ולא תיאורים ארכניים מדי. הישירות שלו אינה מניחה להניח אותו מהיד, מה שמקנה לו מקום של כבוד גם בקרב ספריו האחרים של צ'יילד, שכולם מעוררי כבוד בדרכם.

הסיפור עוסק במלחמת וייטנאם ובהשפעתה ארוכת הטווח והשנים על גיבוריה חסרי הפנים. אי אפשר שלא להבין כי צ'יילד מתעב את המלחמה המיותרת הזאת, את חוסר האירגון שהוביל לכאוס הרסני, לאובדן חייהם של חיילים כה רבים ולשסע חברתי שקרע את הציבור האמריקני.
ואם נדמה כי שקע האבק על המלחמה ההיא, שבעיקבותיה שלחה ארצות הברית את ידה במלחמות שונות כדי להגן על העולם הנאור, או על האינטרסים הכלכליים שלה, אם נראה כי וייטנאם וההתנגדות למלחמה הם רישום רחוק בזכרון הקולקטיבי של האמריקאי מן השורה, בא לי צ'יילד ומוכיח כי יש פצעים שאינם נרפאים לעולם.

ובכל זאת כשל אחד בתכנון שאינו הולם את צ'יילד כלל וכלל. משום מה נדמה כי הוא עושה הכל כדי שנבין את הסוד הגדול הטמון בסיפור. כל כך הרבה רמזים הוא זורה לפנינו וזורע בדרכנו, עד שנדמה כי עלינו להיות טיפשים גמורים כדי לא לפענח את הסוד, וחבל.

מיודעת לתבונתו וכשרונו של צ'יילד הייתי בטוחה שהוא משאיר איזה טוויסט לסוף וכי כל הרמזים הינם רשת הטעיות, שבה הוא מתכוון ללכוד את הקורא הממוצע, אך לא ולא. אנחנו יודעים את האמת הרבה לפני ריצ'ר וזה נוטל את העוקץ מן הפיענוח.

ובכל זאת, לי צ'יילד הוא יחיד במינו ומי כמוני, ידידת אמת, שאסלח לו על טעותו.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על מוקש קטלני - ג'ק ריצ'ר #03