שברי השמשות לא מתואמים בקצות זוויותיהם המשוננות, נפגשות על מנת להתחבר ונתקלות זו בזו באי חיבה. חוסר התאמה, היפוך מתמיד, לעיתים דקירה, לרגעים יאוש. אך רק לפעמים, רק מדי עת לעת, בין שברי ענן אפלים ומערפלי עיניים, בורקים נבטי שמחה ואושר מתוכו, זעירים הם כגדולים, רזים כמדושני עונג.
בכרך מאגד הסיפורים והנובלות הגדול הזה של פלטונוב, טבועה בעקביות מתמדת, לרגעים בבוטות, תחושת היעדר הקו הישר, היעלם התאימות והסדר, הצחות והליטוש. שברים מעוקמים, מעוקלים, מפוזרים ברחובות השונים והמגוונים, באוויר ובכרכרות, בבתי המשפחות ובבקתות הכפרים, פה, כאן, הם מופיעים כפיסות חיים, שבריריות ודקיקות, עדינות כשבירות, אך לעיתים רזונם השדוף יהפוך בוטח.
מבין הסיפורים - המתורגמים באמת נפלא - בלט בקרבי, הצמיח לו מקום של ייחוד בצדי תודעתי והתמקם לו שם לבטח, הסיפור הראשון סמיון, מטיח מכות רחבות ברגשותיו, בזעזועיו וברסיסי החיים העולים ממנו, דרכו, מעלה למעלה כאדים ממי רותחין.
ציור החיים המנוונים בהיעדר, היעדר המציף כל פינה רגועה וכל חלקה סבירה, נמחצים במלקחי העוני של עבודת הכפיים הסיזיפית, הרמת ידי האלימות מידי האחים כלפי אחיהם, ושל הרחם היולדת שוב ושוב, ללא די, כשכאן, רגע לפני הקריסה הצפויה, ורגע לאחריה, נובט לפתע, מתוך לב האפלה השחרחרה, פלא של הומור, הבזק רגעי ומזוקק של צחוק מתגנב מן הלמטה. המרכיב הזה, המיוחד והייחודי כל-כך לאמן הגדול הזה, מופיע חזור ושוב, כבאריג מחוספס, בשאר סיפוריו ויצירותיו.
שאר הסיפורים ממלאים הם גם כן, כמו בראשון, את הלב ואת השכל, אפופי קיפאון הם מאפילים ומערפלים, ומפשירים הם ברגעי חמלה זוהרים להרגיש, אך מנוונים למראה.
זהו ספר מיוחד, מיוחד בזה שאין אני מכיר דבר הדומה לחורי ההצצה הפותחים שעריהם בפני הקורא כפי שנפתחים על ידי האמן הזה כאן, זרועים פה זרעי גאונות שאין הם מן הרגילים ואין הם מן המוכרים. לראש ולנפש עונג.
