ביקורת ספרותית על מעמקים - מנהרות #2 מאת רודריק גורדון
ספר בסדר

---

- אזהרה ביקורת מלאה בספויילרים -

בספר השני של מנהרות יצא לי להכיר טוב יותר את הדמויות וגם להבין את עלילה בצורה טובה יותר.
העלילה באמת טובה ומעניינת,היו כמה רגעי מתח מסויימים (אם כי לא הרבה ולא מסמרי שיער במיוחד) והספר בבסיסו טוב.
החלק הכי טוב בספר,הוא החלק שבו ויל ואביו נפגשים ולא מודעים לכך שנפגשו.
זה היה חלק גאוני בעיני למרות שדבר כזה קורה בספרים רבים.
אני חושבת שזה גאוני למרות שזה נפוץ בגלל שהמפגש בספר הזה מתואר גם מנקודת מבטו של ויל,שבכלל לא יכול לדעת שזה אבא שלו וגם מנקודת מבטו של אביו שלא רואה שזה ויל בגלל המשקפיים שלו.נקודת המבט של אביו במפגש היה חשוב במיוחד כדי להבין איך ד"ר בורוז לא זיהה את ויל.
אבל,יש בספר יותר דברים שלא אהבתי ,כמו למשל הדמויות המוגזמות: ד"ר בורוז שמוצג כאידיוט גמור,אשתו המרירה המכורה לטלוויזיה ורבקה שבתור ילדה בת 12 מפחידה אנשים בוגרים ממנה בהרבה.
דבר שני,הפריע לי מאוד הדברים שקרו בסוף הספר - המוות של דרייק ושל שרה וקימתם לחיים ושמחתו המודגשת של ברטלבי ככשרה מתה.
קודם כל למה צריך להרוג את דרייק ואז להחזיר אותו לחיים?
בעיני זה מיותר לחלוטין.
זה דבר שכבר נמאס לי לקרוא בספרים,שדמויות מתות וחוזרות לחיים.
אותו הדבר לגבי שרה,היה עדיף שלא תמות בכלל.
מה שעוד יותר היה נורא בעיני שבמוות של שרה היה כתוב במפורש שנכנס לה כדור לרקה.איזה אדם שנורה ברקה ממשיך לחיות? הוא צריך למות על המקום.
לגבי ברטלבי רשום שהוא "פיזז בעליצות" לאחר ששרה מתה.זה דבר מופרך לגמרי.
לפי הדרך שאני מכירה בעלי חיים הם לא שמחים כשמישהו יקר להם נפטר.נכון שקאל הוא הבעלים המקוריים של ברטלבי אבל ברטלבי כבר נקשר לשרה הוא אהב אותה ואני יכולה לצטט הרבה קטעים מהספר שרואים בו את מידת הקשר ביניהם אז איך גיוני שוא יפגין כזאת מידה של אדישות וחוסר אכפתיות לזה שהיא מתה? במיוחד כשהוא מוצג כחתול חכם ביותר...

» ביקורות נוספות של אהבה עזה (פוטריבלבובנשמה)
» ביקורות נוספות על מעמקים - מנהרות #2