הספר בהחלט נפל למעמקים.

את "מנהרות" אהבתי מאוד. עלילה נחמדה ביותר, משפחה מוזרה, ועולם שלא קיים עושים לי את זה בדר"כ.
וכאן מגיע האבל.

בספר יש כמה קטעים מעולים, שלא מתחשק להפסיק לקרוא, אבל רוב רובו הרב ש ל הספר מלא בהסברים לא ממש מובנים והתעמקות בנושאים משעממים כמו תיאור מפורטט של כל חלקי גופה של החיה שמצא אבא של ויל וכמה זיפים בדיוק יש לה על הרגל.

לקח לי שבועיים בערך לקרוא את הספר - הרבה יותר מדי. המצפון לא מרשה לי להפסיק באמצע בתקווה לחלק מעניין יותר, אבל זה הגיע רק לפעמים. התקדמתי הרבה בספר באנגלית שלי באותו הזמן.

לא המשכתי לשלישי. איך קוראים לו? "צניחה חופשית"?, "נפילה חופשית"? חוויתי אותה כבר בספר הזה. העלילה חוותה נפילה חופשית. חוץ מהקטע של רבקה הספר בהחלט לא היה מהספרים המעניינים שקראתי.

ועכשיו, אחרי הביקורת האופטימית שלי, אתם מוזמנים לנסות לקרוא (:

- אזהרה ביקורת מלאה בספויילרים -

בספר השני של מנהרות יצא לי להכיר טוב יותר את הדמויות וגם להבין את עלילה בצורה טובה יותר.
העלילה באמת טובה ומעניינת,היו כמה רגעי מתח מסויימים (אם כי לא הרבה ולא מסמרי שיער במיוחד) והספר בבסיסו טוב.
החלק הכי טוב בספר,הוא החלק שבו ויל ואביו נפגשים ולא מודעים לכך שנפגשו.
זה היה חלק גאוני בעיני למרות שדבר כזה קורה בספרים רבים.
אני חושבת שזה גאוני למרות שזה נפוץ בגלל שהמפגש בספר הזה מתואר גם מנקודת מבטו של ויל,שבכלל לא יכול לדעת שזה אבא שלו וגם מנקודת מבטו של אביו שלא רואה שזה ויל בגלל המשקפיים שלו.נקודת המבט של אביו במפגש היה חשוב במיוחד כדי להבין איך ד"ר בורוז לא זיהה את ויל.
אבל,יש בספר יותר דברים שלא אהבתי ,כמו למשל הדמויות המוגזמות: ד"ר בורוז שמוצג כאידיוט גמור,אשתו המרירה המכורה לטלוויזיה ורבקה שבתור ילדה בת 12 מפחידה אנשים בוגרים ממנה בהרבה.
דבר שני,הפריע לי מאוד הדברים שקרו בסוף הספר - המוות של דרייק ושל שרה וקימתם לחיים ושמחתו המודגשת של ברטלבי ככשרה מתה.
קודם כל למה צריך להרוג את דרייק ואז להחזיר אותו לחיים?
בעיני זה מיותר לחלוטין.
זה דבר שכבר נמאס לי לקרוא בספרים,שדמויות מתות וחוזרות לחיים.
אותו הדבר לגבי שרה,היה עדיף שלא תמות בכלל.
מה שעוד יותר היה נורא בעיני שבמוות של שרה היה כתוב במפורש שנכנס לה כדור לרקה.איזה אדם שנורה ברקה ממשיך לחיות? הוא צריך למות על המקום.
לגבי ברטלבי רשום שהוא "פיזז בעליצות" לאחר ששרה מתה.זה דבר מופרך לגמרי.
לפי הדרך שאני מכירה בעלי חיים הם לא שמחים כשמישהו יקר להם נפטר.נכון שקאל הוא הבעלים המקוריים של ברטלבי אבל ברטלבי כבר נקשר לשרה הוא אהב אותה ואני יכולה לצטט הרבה קטעים מהספר שרואים בו את מידת הקשר ביניהם אז איך גיוני שוא יפגין כזאת מידה של אדישות וחוסר אכפתיות לזה שהיא מתה? במיוחד כשהוא מוצג כחתול חכם ביותר...

הספר פחות טוב מהציפיות, הוא קצת משעמם, כי כל שנייה נותנים הסבר ענקי על כל דבר קטן.

לא פחות טוב מהספר הקודם, ואפילו יותר טוב!!!!!!!!


עוד ספר גטוני בסדרה גאונית.

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי
הספר מעניין וברגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי להפסיק עד שהגעתי לסוף
כדאי לקרוא!!