ביקורת ספרותית על עיראק של צדאם - שיח פוליטי ושפת-הכוח - ספריית קו אדום / קו ירוק # מאת עפרה בנג'ו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 4 בדצמבר, 2012
ע"י tuvia


עיראק של צאדם חוסיין הוא ספר מחקר שנועד לפצח את הקוד האישי של האדם הכוחני שהיה צ׳אדם חוסיין, ולדעתי עופרה באנז׳ו עשתה זאת לתפארת.
צ׳אדם חוסיין, שתפס את השילטון בעירק לאחר שהצליח לחסל ולהעלים את מתחריו, שהיו בעצם שותפיו לעליית מפלגת הבעת׳ בעיראק, תוך חיסול המשטר הצבאי, שבתורו חיסל את שלטון המלוכה
בעיראק.
עופרה באנז׳ו, בוחרת לנתח את השלטון של צ׳אדם מכמה נקודות מבט כאשר החשובות בהם לדעתי:
1) בניית צבא חזק שיהיה יסוד נאמן לשלטון ויוכל להגן עליו מאוייב פנימי או חיצוני ( במיוחד משמר הרפובליקה- דויזיות השיריון הנאמנות שלו)
2) המוחרבת, השירות החשאי העיראקי, שהיה מכשיר לסיכול כל התנגדות למשטר הבעת׳, ופעמים רבות נתפס גם כמכשיר של צ׳אדם לטיהור מתחרים אפשריים.
3) האידיאולוגיה הבעת׳ית- שהייתה חילונית באופייה והתנגדה למקור האיסלאמי של התרבות העיראקית. עובדה המוסברת בנקל בכך שעיראק המודרנית היתה קומפוזיציה של שבטים, עמים , ודתות , והיה צורך אמיתי למצוא מכנה משותף אחיד, שנמצא בזכות עברה המפואר של מסופוטמיה, ובכך יכול היה צ׳אדם, לאמץ את העבר המפואר של ממלכת בבל, ולהחשיב את עיראק כממשיכת דרכה. הבעת׳ העיראקי ביקש לאחד את עברה המפואר של עיראק עם העתיד המפואר שנכון למשטר הבעת׳ ולעיראק הראשות צ׳אדם.
4) המנהיג האחד, והמיוחד, שיוביל את עיראק לתקופת פאר חדשה, נבוכדנצר החדש, שמנהיג את בבל החדשה. ורק הוא יכול לעמוד בראש ורק הוא יכול להביא את פירות גדולתה של בבל החדשה.
----------------------------------
מה לעשות, אבל המרחק בין המציאות לתאוריה היתה גדולה כמו המרחק בזמן בין בבל של נבוכדנצר לבין עיראק של צ׳אדם, שהוביל את עירק מכישלון לכישלון.
ולאחר כל הכישלונות האלה אנו מגיעים למלחמת המפרץ הראשונה.
צ׳אדם מכנה אותה מלחמת ה״פיל״, כאשר האסוציאציה אליה נלקחה מן הקוראן,
( דבר שקרה לאחר שצ׳אדם עשה סיבוב של מאה ושמונים מעלות, וחזר למקורות
על ארבע , כמו שאומרים),
מסורת הפיל בקוראן משמשת את צ׳אדם להצדקת מלחמתו באויבי האיסלאם, היהודים ( הציונים), הכופרים ( האמריקנים ומדינות הקואליציה שלהם), לכן גם השתכנע הצורר לעשות שימוש בנשק הטילים הוא נשק ׳ יום הדין׳,
השאלה הנשאלת מדוע לא השתמש צ׳אדם, בנשק בלתי קונוונציונלי, כמו נשק כימי, על כך באנז׳ו איננה עונה, ולפי ניחוש שלי, ברגעי שפיות אחדים שצ׳אדם נהנה מהם מידי פעם, הוא הבין ששימוש בנשק כזה, יביא את סופו וסופה של עיראק, מכיוון שגם ארה״ב וגם ישראל ישתמשו בנשק גרעיני ואז
הלך עליו, כמו שאומרים.
בעיקרון, ספרה של באנג׳ו מאיר עיניים, היא מצליחה לשחזר תקופה היסטורית, שהקהל הרחב לא היה מודע לרעיונות ולתהליכים שהשפיעו על מקבלי ההחלטות ששיחקו על במת ההיסטוריה בין 1972- 1992, ומספר תובנות רב , שבעזרתם אנו מבינים טוב יותר כיצד פועלים דיקטטורים בעולם הערבי.
ספר מצויין ומומלץ לכל אוהבי ההיסטוריה של המזרח התיכון.
טוביה.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אייל, נגטיב חזק, את עיקר נישקה בזמן המלחמה קיבלה איראן מסוריה ומלוב!
הספקיות הראשיות שלה היו סין וסוריה ( נשק סובייטי).
ישראל ספקה לאיראן בעיקר נשק קל וחלפים למטוסי הקרב שלה שהיו מתוצרת ארה״ב.
מה שכתב ברגמן בספרו זה שטויות!
ואין להם ביסוס על עובדות. ארה״ב שיחקה משחק כפול. היא מכרה נשק לעיראק יחד עם רוב מדינות המערב וברה״מ, לעומת זאת סוריה ספקה נשק לאיראן מאחר ומפלגת הבעת׳ של סוריה ועיראק היו מסוכסכות.(בעצם הבלגן היה בין אסאד לצ׳דאם).
בקשר לכיבוש איראן ע״י ארה״ב, אני לא מאמין שאם האמריקנים היו מתכננים את זה כמו כיבוש אפגניסאן, שהיא ארץ כשה פי כמה יותר מאיראן מאחר והטופוגרפיה שלה היא נוראית לכל צבא פולש.
בקשר למבנה הפנימי של איראן. המדינה מורכבת ממיעוטים רבים ועוינים שרק נחכים לקפוץ על הצואר של המשטר הראשי בטהראן.
משטר האייטולות הוא לא משטר מוקשה וחד ערכי. יש שם מאבקי כוח רבים ועוינות רבה בין המנהיגים הדתיים.
בשנות ה90 המוקדמות, המשטר היה רופף לאחר מלחמה ענקית שנהרגו בה מאות אלפים של אזרחים, חיילים וכו׳ הם לא היו מחזיקים מעמד בהתקפה מתואמת של בעלות הברית.( ארה״ב, בריטניה, אוסטרליה וכו׳)
שמבחינת התחכום והציוד לא היה לאיראנים תשובה עליהם.
eyalg1972 (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
חולק עליך בכמה עובדות 1) לגבי מכירת הנשק לאיראן במלחמה- כפי שרונן ברגמן כתב ב"נקודת אל חזור"- בלי הנשק של ישראל, יכול להיות שהמשטר האיראני היה נופל. השימוש של סדאם חוסיין בנשק הכימי היה בהגנה מפני איראן, אבל ייתכן שהוא לא היה צריך אותו- אם משרד הביטחון לא היה מתעלם מהמוסר- ומוכר לאיראנים נשק בתקופה שהן האמריקאים והן הסובייטים נמנעו מכך.

2) לגבי איראן- כמו שנכתב פעם איפשהו- איראן היא בגודל של צרפת וגרמניה ביחד, העובדה שהיא שבשני מקרים בעבר- הן ההפיכה של הסי אי איי בשנות החמישים והן המתקפה של סדאם חוסיין- גרמו לאיראנים להתאחד סביב המשטר - מראו שאין סיבה לחשוב ששאם האמריקאים היה תוקפים שוב- הפעם במתקפה צבאית- האיראנים היו מקבלים אותם כמשחררים. כיבוש קרקעי של מדינה בהיקף כזה הוא לא ממש מעשי בהינתן גודל הצבא האמריקאי כיום - איראן היא ממש לא עיראק שאפשר לכבוש עם 150,000 חיילים. (נדרשו כ-10 מליון חיילים רוסים ואמריקאים כדי לכבוש את גרמניה ב-1945, וגרמניה היתה קטנה בשטחה מאיראן)

(נכון שאיראן נכבשה ב-1941, אבל סביר להניח שאז הספיק לבריטים והרוסים רק לכבוש את טהרן, וגם לא היה אז לאיראן ממש יכולת צבאית)
tuvia (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אייל יש לי כמה הערות לגבי הדברים שכתבת: א) אמת- צ׳אדם ביקש לנצל את ההזדמנות שאיראן נחלשה צבאית, אבל הוא טעה בגדול בקשר לרצון הלחימה של האיראנים.
ב) בקשר לחבל חוריסאן, הוא היה מיושב, ועד היום בערבים. אבל הם ערבים שיעים שלא מזדהים בשום אופן עם הסונים. הקשר בין המאמינים השיעים הוא הרבה יותר חזק ממה שחושבים, ראה הטעות האמריקנית ובנוגע למליציה של בין צ׳אדר שנשמע יותר להוראות של טהראן מאשר למולות של עיראק. ג) מכירות הנשק הישראלי לאיראן לא היו גורם מכריע במלחמה, במיוחד לאור הנשק שנעשה בו שימוש על ידי העיראקים, אני מתכוון לנשק הכימי.ד) בקשר לשגרירה האמריקנית בבגדד, זה יותר אגדה אורבנית מאשר עובדה מעשית. היא לא נתנה אור ירוק לצ׳אדאם, היא אמרה שהסכסוך בין עיראק לכווית הוא יעניין פנימי ערבי, ולארה״ב אין דעה בקשר לדרך שבה הסכסוך יפתר. אין בדברים אלה אור ירוק לכיבוש צבאי! היא התכוונה לפיתרון דיפלומטי. צ׳אדאם פירש זאת כאור ירוק ובכך הוא טעה.
ה) מלחמת המפרץ השניה היתה תוצאה של הרבה סיבות. נסיון הרצח של בוש האב בזמן ביקורו במפרץ היה אחד מהם ולא החשוב ביותר.
לדעתי הסיבה המרכזית היתה הישתלטות על רזרבות הנפט של עירק, נוך ניצול התירוץ של נשק להשמדה המונית שהיה לכאורה בידי עיראק, ושצ׳אדאם ביקש לפתח.
ו) טיפול האיראן היה יכול להיות באותה דרגת קושי של עיראק, אם לוקחים בחשבון את הרכב האוכלוסיה באיראן, את המתחים הפנימיים במדינה ואת הריכוז של האתרים הגרעיניים שלה באותה תקופה.
כל זה שונה היום לאחר שאיראן פיזרה ובנתה אתרים בכל רחבי המדינה כשהם מוגנים וקבורים עמוק באדמה, דבר שמאוד מקשה את הטיפול בהם.
הייתי אומר, בקיצור, שהיום התערבות אמריקנית היא בלתי אפשרית ללא כבוש קרקעי של כל הארץ מה שהיה אפשר לעשות יחסית בקלות בשנות ה-90.
טוביה
eyalg1972 (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
כמה הערות הפלישה של עיראק לאיראן התבססה על כמה הנחות-
1) ששלטון חומייני ריסק את הצמרת הצבא האיראני (נכון)
2) שהערבים בחבל חוזיסטן אליו הוא פלש יהיו יותר ערבים מאשר איראנים- מה שלא היה נכון [ האיראנים עתידים לטעות באותו אופן, ולהניח שהאוכלוסיה בדרום עיראק היא יותר שיעית מאשר עיראקית, ולכן תצטרף אליהם]

מה שגרם לעיראק להסתבך במלחמה היה-
1) הקמת משמרות המהפיכה- שהיו מצויידים יותר טוב מהצבא האיראני (נכון עד היום- צבא איראן הוא הארגון היותר חלש שם) ובעלי להט דתי להילחם עד מוות.
2) משרד הביטחון הישראלי- שבשל תאוות בצע- במקום לתת למשטר האיראני ליפול- החליט למכור להם נשק- והציל את המשטר מנפילה.

לגבי הטעות השנייה שהזכרת- חייבים לזכור שהוא קיבל בטעות אור אמריקאי ירוק לכך. (כן,כן, אני לא טועה- שגרירת ארה"ב באו"מ- אם אינני טועה- אמרה לעיראקים שארה"ב לא תיכנס למלחמה על כווית- אופס, כמה שהיא טעתה)- הוא כן טעה שלא הבין שבוש האב מתכוון להוציא אותו בכוח משם.

לגבי הפעם השלישית שהזכרת- נשק גרעיני- לא ממש, בוש חיפש סיבה, כל סיבה- לפלוש לעיראק ולחסל את סדאם שניסה להתנקש בחיי אביו [ אחרת אי אפשר באמת להבין מדוע ארה"ב פלשה לשם] , סדאם כן ראה את עצמו כאחד מגדול שליטי עיראק, וזה בהחלט גרם לראיית המציאות שלו להיו שגויה (כמו אסד של היום), זה לא הופך אותו למטורף או לא שפוי, אלא פשוט למגלומן, אדם שבטוח שהוא גדול מהחיים- עד שהחיים מראים לו שהוא טועה.

אני לא חושב שבוש תכנן אי פעם לפלוש לאיראן, והנסיון מהפלישה של סדאם מראה שהעם האיראני רק היה מתאחד סביב ההנהגה שם, במקום להפיל אותה- כך שזה היה חסר תועלת (כדי לכבוש את איראן- היה צריך כנראה לפחות חצי מליון חיילים אמריקאים, שזה יותר ממה שיש לצבא האמריקאי- הוא שזה היה משאיר את האמריקאים בלי חיילים בשום מקום אחר)
tuvia (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אייל, ראשית תודה על הלייק. בקשר לסיבות לאי שימוש בנשק כימי, אז יכול להיות שהטיעונים שלך נכונים, אבל לדעתי הוא פחד יותר מהתגובה לסוג ההתקפה הזאת מהתגובה הישראלית והאמריקנית.
הוא לא היה טיפש, הוא רק היה פרנואידי, ולכן הוא הרשה לעצמו לעשות דברים שאחרים פחדו לעשות וזאת בעיקר כדי להרשים את יריביו ולהרתיע אותם מלנסות לצאת נגדו.
בשל כך מידי פעם הוא טבח קצת בקציניו, ובאוכלוסיה האזרחית, הוא לא הבדיל בין כורדים, שיעים או כל אויבי פוטנציאלי אחר.
השימוש שהוא עשה בנשק כימי ואפילו כשזה היה בתוך עיראק עצמה, היה נגד החוק הבינ״ל ובעיקר נגד הסכמים לאי שימוש בנשק אב״כ שעיראק ואפילו איראן חתומות עליהם.
כאשר הוא תקף את איראן הנשק זה , לא נשקפה סכנה למשטר של סאדאם, אבל הוא היה חייב לעצור את האיראנים בכל האמצעים שעמדו לרשותו.
זה לא מצביע על טירוף , אבל זה שהוא תקף ראשון את איראן זה היה מתוך חישוב מוטעה, שצפוי לו חיים קלים בהשתלטות על שאט אל ערב
בלי שהאיראנים יתנו לו פייט חזק.
הוא טעה הגדול בכל פעם שהוא החליט לתקוף, בפעם הראשונה את האיראנים, בפעם השניה את כוויית ובפעם השלישית את הנסיונות שלו לבנות נשק גרעיני, ועוד כל מיני שטויות שהוא עשה שגרמו לבוש לטפל בעיראק במקום באיראן.
בקיצור, חבל שבוש לא עשה בשבילנו את העבודה עם איראן, עם עיראק יכולנו להסתדר בעצמנו.
טוביה
eyalg1972 (לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מעניינת לא קראתי את הספר, אבל הוא סובל מחסרון אחד בולט- הוא נכתב קצת אחרי מלחמת המפרץ של 1991 - ולכן הוא לא מתייחס למה שאירע עד למותו של סדאם חוסיין.

לגבי השאלה על הנשק הכימי- נראה לי שההסבר שנתת קצת חלש- סדאם לא עשה רושם של אדם הזוי שרק לפעמים יש לו רגעים של בהירות מוחית. מדובר באגם שבכל זאת הפך את עיראק למדינה יחסית מתקדמת, הן טכנולוגית והן בנושאי שיוויון זכויות הנשים (נשי רוב המדינות הערביות היו שמחות לקבל את אותן זכויות שלנשים העיראקיות היה בזמנו של סדאם)
סביר להניח שהיו לו מניעים אחרים, למשל-
1) סדאם היה יחסית רציונלי- הוא השתמש בנשק כימי רק כדי להגן על עיראק (קראתי טיעון, שאני לא מומחה בו- שהחוק הבינלאומי לא אוסר על שימוש בנשק כימי אם אתה מגן על אדמתך, אלא רק על תקיפה של מדינה אחרת)- בכל המקרים שהוא השתמש בנשק כימי- זה היה הוא כנגד צבא איראני שתקף על אדמה עיראקית, או את הכורדים שמרדו בו בתוך עיראק. [ אני לא מצדיק את השימוש בנשק הזה, אלא אומר שאולי במקרים שסדאם כן השתמש בו- לא היה איסור על זה לפי החוק הבינלאומי]- לפי זה- היה לו ברור מה יהיו ההשלכות של שימוש בנשק כזה בירי על אוכלוסיה אזרחית במדינה אחרת (למשל- הוא לא ירה סקאדים עם נשק כימי על טהרן, למרות המצב בשדה הקרב)
2) המלחמה לא היתה על עיראק- אלא על כווית, ולא השתלם לא לבצע מעשה מהסוג הזה רק כדי לשמור על כווית אצלו. לרוב נשק מהסוג הזה נועד להגן על המשטר מפני איבוד שלטון, וכאן לא היתה כזו סכנה. [ אני מזכיר- המנדט של בוש היה לשחרר את כווית, ואף אחד לא חשב על חיסול המחסום שעוצר את איראן- בניגוד ל-2003.....]
3) אם המטרה של ירי הטילים על ישראל היתה לנסות לשבור את הקואליציה הבינלאומית (לפחות את הצד הערבי שלה)- הרי שירי נשק כימי היה עשוי להשיג תוצאות הפוכות לחלוטין

tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
תודה בן אסתר Je suis la pour ça! תודה על הלייק
בן אסתר (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
טוביה היקר נהניתי לקרוא.
טוב שיש מי שמציף את הדברים העולים מספרים כאלה. תודה.
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
תודהדולמוש, אכן, מצב די קשה עכשו . לשמחתינו, ישראל לעומת מה שקורה סביבה זה של יציבות ושל שפיות.
למרות שמידי פעם צריך לסתור לאוייב זה או אחר.
מזל ואולי לא,שכן אין זה קשור במזל, שישראל חזקה והיא מפחידה את אויביה.
יש ביחס״ל, דבר שמכונה ״ מדינות מטורפות״ אשר
לא ידוע אופן תגובתם במצבים מסויימים.
גם אצלנו , אויבינו לא יכולים לדעת את עוצמת התגובה הישראלית כשמתקיפים אותה.
החזבללה הרגיש זאת ב-2006 והחמאס ב2008 וב2012.
גם הסורים לא יתקפו אותנו מפני שתגובתינו תהייה ללא פרופורציה.
זאת ההרתעה לשמה, וככה בונים חומה.
חני (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת נהדרת כן אכן אנו נמצאים בשכונה קשוחה והטובים ינצחו,וגם חיים בתקופה די מוטרפת לאחרונה עם כל המצב אך עם הכל זה נראה שאנו כאן באי של שפיות לעומת השינויים שהמוסלמים עוברים.סאדם מת כמו כלב ואני לא מרחמת עליו עם כל הרזומה המכוער שהשאיר בעולם.יש לי הרגשה שהשכנים שלנו כל יום ממציאים איזה מלחמת פיל כדי להצדיק את המעשים הנלוזים שלהם.
בלו-בלו (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעמיקה ומצויינת!
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
נייט, שכחתי להתייחס לד״ר בנג׳ו,
גם אני עשיתי עבודה סמינריונית על ההרתעה הישראלית בזמן מלחמת המפרץ.
הקו שבאנג׳ו מראה בספרה, מראה שצ׳אדם חוסיין האמין שמלחמת המפרץ היא מלחמת גוג ומגוג שלו. זה היה הצידוק שלו לשימוש בנשק יום הדין. לשמחתינו, הטילים שהוא שלח על ישראל לא היו חמושים בנשק בלתי קונוונציונלי , מהסיבה שברגעי בהירות מוחית, הוא הבין שישראל וארה״ב יגיבו בנשק גרעיני.
השאלה ששאלתי בתור שאלת מחקר היא, האם ישראל הרתיעה את עירק במידה מספקת כדי שהיא לא תשתמש בנשק כזה נגדה.
התשובה שאליה הגעתי לאחר שבחנתי את כל תורת ההרתעה הישראלית מאז הקמת המדינה, מוכיחה, שצ׳אדם אכן פחד מישראל.
קיימת טענה בקרב חוקרים מסויימים שטוענת , שבמלחמת יום הכיפורים ישראל העבירה מסרים לסוריה ולמצרים שאם הן יתקפו את האוכלוסיה האזרחית ישראל תשתמש בנשק יום הדין כדי להרתיע אותם מתקיפה כזאת. אינני יודע אם יש אמת הטענה הזאת.
אני רק יודע שהמצרים לא עברו את קו החיפוי של הטילים, והסורים לא גלשו במורדות הגולן לעבר הגליל העליון.
tuvia (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
תודה חברים על התשבחות בקשר למזה״ת, כמו שכבר כתבתי בבקורות אחרות, ישראל נמצאת בשכונה מאוד קשוחה.
למעשה, כל ה׳מומחים׳ למיניהם שטוענים שיש סיכוי לתהליך של דמוקרטיזציה במדינות ערב, פשוט חולמים בעיניים פתוחות.
יעברו עוד עשרות שנים עד שהאוכלוסייה במדינות ערב יהיו מוכנות לתהליך כזה של החיים הפוליטיים, ובאופן אישי, אני לא מאמין שאי פעם המדינות האלה יעברו שינוי כל כך מהותי שנוגד לגמרי את הדת האיסלאמית , שכיום לא קיימים כוחות שיאזנו את האגרסיביות הזאת.
מה שקורה כעת במצרים זה מבחן לקמוס שיראה את הדרך לכל העולם הערבי. אם מורסי מנצח, מצרים תחזור אחורה לימי מוחמד, יענו אלף שנים אחורה. אם המתנגדים ינצחו את האחים זאת יכולה להיות היזדמנות אחת שבאה פעם בחיים, ואולי פתח לעתיד טוב יותר.
לעומת זאת מה שקורה בסוריה זה הזדמנות חד פעמית לעמים השונים שבה להגיע לעצמאות מדינית, וזה יכול לפתוח לישראל פתח לשינויים אסטרטגיים באזור שלנו.
חג שמח לכולם, והרבה אור בחושך הזה שמאיים עלינו.
טוביה
עולם (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
יופי של ביקורת. טוביה - לשמחתנו, הספר עוסק בעידן ישן בו היו דיקטטורות בעולם הערבי. כיום, בעידן "האביב הערבי", יש לנו מזרח תיכון חדש בו מלבלבות ופורחות במדינות ערב דמוקרטיות ליברליות...
Sinbad the Sailor (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעולה טוביה אני ממש מחבב את קו הביקורות שלך לאחרונה שלוקח לכיוון המזה"ת :) בנג'ו מבריקה ומומחית לנושא הכורדי. עשיתי אצלה קורס מעניין על עראק בזמנו ובתור מרצה היא לימדה אותי מה פירוש ציון קשיח... :)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ