ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 28 בנובמבר, 2012
ע"י tuvia
ע"י tuvia
האופק המתרחק- ישראל, הערבים והמזרח התיכון 1948-2012, מאת: איתמר רבינוביץ׳
-------------------------------------------------------------------------------------------------
קראתי את ספריו של פרופ׳ רבינוביץ׳, ואני סולח לו!
אני סולח לו על הגישה הכל כך תמימה בנוגע ליחסים בין יהודים וערבים.
אני סולח לו על התיווך לשלום בין ישראל לסוריה ובין ישראל לפלסטינים.
אני סולח לו לא מכוון שכנציג ישראל הוא עשה מאמצים כנים להגיע לשלום,
אני סולח לו מכוון שרבינוביץ׳ הוא אדם משיכמו ומעלה, חריף שכל ויודע עט, מומחה אמיתי ביחסים בינ״ל.
אבל איני סולח לו על קוצר הראיה המשווע, אבל הוא לא היחידי, כל ההנהגה הישראלית מאז 1992- 2006, שכוללת את : רבין, פרס, ברק, נתניהו, שרון וכו׳, נמצאת באותו סל.
כולם, פשוט כולם לא ראו את הנולד, נכנעו לתכתיבים אמריקניים, אבל שוב, קשה להאשים אותם בקוצר ראיה, שהרי הנבואה ניתנה להדיוטות ולנביאים, והם הרי לא היו לא אלה וגם לא אלה, אולי חוץ מפרס שחלם בקול על ״ המזרח התיכון החדש״.
עכשו, יבואו אנשי השמאל ( שהם ממש לא שמאל אמיתי, אלא רק בתחום המדיני, ומזמן כבר שכחו את המובן האמיתי של שמאל), אלה המשוכנעיםשהסכמי אוסלו כשלו בגלל שהליכוד
״ בזבז אותם״, בגלל אי הסכמה אדיאולוגית, אבל הם כמובן שכחו, שלא היו אלה אנשי הימין שהלכו להתפוצץ בבית קפה
בראמללה, ולא היו אלה אנשי ההתנחלויות שירו בילדים בבית ילדים בג׳נין, ועד כמה שאני יודע עד היום מעשים כאלה נחשבים לפשעי מלחמה, אם לא פשעים נגד האנושות, אבל כמו שאומרים אין דין ואין דיין, אז המתאבדים נעשים שהידים בחברה רבויית אלימות ושנאה תהומית כלפי ישראל ובכלל כלפי היהודים באשר הם.
הם גם יאשימו את הימין בכך שבנו התנחלויות ביהודה ושומרון, אבל הם כבר שכחו שאת החטא הקדמון עשו המערך וראשיו אחרי מלחמת ששת הימים, ובכלל כל ישראל היא התנחלות אחת גדולה
שהחלה בראשית המאה ועשרים, והם כמובן שוכחים, שהערבים התנגדו להם מאז ומעולם ( ולא משנה
שהם זכו לרווחה כלכלית ככל שההתיישבות היהודית התקדמה), אז אם אנחנו יוצאים מנקודת הראיה הזאת, אז למה שלא נארוז את המזוודות, ונקפל את עצמינו ונחזור לכל אותם מקומות שמהם הגענו, ולא משנה שאף אחד בעצם לא מחכה לנו, וכנראה סכין השוחט כבר תהיה מוכנה בידיהם, ולכו תדברו
עם הפולנים, האוקראינים וכו׳ על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
והטענה הכי חמורה היא על קוצר הראיה, שהרי האסלאם הקיצוני לא נולד היום, ובכל מדינות ערב תמיד בעבעה מתחת לריצפה אותה קנאות דתית שרק חיכתה לזמן הנכון כדי להתפרץ, אז לך היום ונסמוך על משטרי שינאה, או על משטר טוטליטרי מבית מדרשו של בית אסד,( איך בכלל העלו מחשבה זוועתית כזאת בראשם, לעשות שלום עם משטר רשע שכזה, למה חשבו שהוא יהיה יותר עדין עם ישראל?).
אז אני חושב, שעכשו, הפרופסור הנכבד חייב התנצלות לעם ישראל על הולכתו שולל אחרי חלום
שטותי ואכזב, שהיה מביא את הסורים , אם היה מוצא לפועל, לחוף הכנרת, ואל מרומי רמת הגולן
שממנה הגליל יושב לו פרוס כמו על כף ידו של הצורר והרוצח מבית אסד.
ואם כפי שעלול לקרות בקרוב והמשטר יתמוטט, מה היינו עושים לו האחים היו מחליטים שהסכם
השלום מבוטל, היינו הולכים לכבוש את הרמה מחדש? תחשבו על זה,
אתם מעוניינים בכך?
טוביה
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
טוביה היקר.
איתרע גורלנו שאדמת אבותינו נמצאת בצומת הדרכים הכי מרכזית של העולם הקדום. כל הדרכים העיקריות בין אירופה אסיה ואפריקה, ובהן מעצמות דאז כמו פרס, בבל, מצרים ויוון ולאחריהן המעצמות שדרסו את קודמותיהן. דבר זה הביא לעם הזה את כל הצרות האפשריות.
בתהליך שלקח כאלפיים שנים, ומעם שמנה קרוב לשלושה מליונים היושבים בארץ הזו, נפוצנו לכל עבר. התמורות כאן עשו את שלהן, עד כי לפני כארבע מאות שנים, עם תחילת השתלטות העותמנים על הארץ, נפקדו כאן כ-12,000 יהודים מתוך קצת למעלה מ- 110,00 תושבים. במהלך השנים האלה חלו תמורות בכל העולם ונוצרו עובדות שרובן נקבעו להרבה שנים לעתיד לבוא. אחת מהעובדות הללו היא שיבת ציון והחזרת הארץ לידנו. אין לי ויכוח אתך על העובדות שציינת. פרט לדאגה לצפוי לדורות הבאים אחריי, שהרי ההחלטה שתיפול כאן באשר לעתידנו, תבוא מתוך החלטתם של המופקדים על צרכינו וביטחוננו, ואז ממילא אאלץ לחיות אתה בין אסכים לה אם לאו. הבעיה שלי ובהקשר למצגך אתו הסכמתי, שאני צריך להשלים עם אותם אנשים, לכאורה מנהיגים, הנבחרים בדיוק לשם לקבלת ההחלטות הללו, ולצערי אני מתקשה לתת בהם אמון באשר לכישורים שלהם ויכולתם לאחד אותנו סביב החלטתם הצפויה להיות קשה, וזאת גם בשם דורותינו לאותו עתיד לבוא. כשאני מנסה לראות את התמונה הגדולה יותר, תמונה הכוללת עולם ומלואו, הרי שמנהיגים אלה נראים כדגי הסלמון בעונתם השוחים נגד הזרם תוך מאמץ לחלוף על פני הדובים החוטפים מהם ככל שיוכלו. השאלה העומדת לעיניי האם אותם דגי סלמון אנושיים פועלים על פי התניה קדמונית ולא על פי מה שמראה המפה הגדולה, עוצרים לרגע ובודקים חלופה אחרת לדרך, חלופה שאתה יוכלו להגיע ליעד הקולקטיבי. אינני תמים להאמין לערבים. מספיק לשמוע את אבו מאזו מכחש ומכזב בכל הקשור לעובדות ההיסטוריות והוא עוד נחשב למתון, אבל הפתרון חייב להביא לשתי מדינות לשני עמים. הפלשתינאים קיימים. יש להם ישובים ויש להם בתים ונחלאות, יש להם מכנה משותף ויש להם צרכים, ועל כל אלה צריך להיות להם עתיד משותף כמו לכל אדם בן עם השואף להגדרה עצמית. איני נמנע על אלה שרוצים מיעוט כה גדול בינינו, אני רוצה לשלול מהם זכויות להם זכאים בני אדם באשר הם, מה גם שממילא לא ניתן יהיה לשלול זאת לאורך זמן, ועל אחת כמה וכמה איני רוצה שאולי יתהפכו היוצרות והם יהיו רוב בתוכנו. מי ימנע מהם אז את חוק השבות המוסלמי? מי מאלה החיים במדינות שהתוצר הלאומי שלהם פחות מ-10% מישראל לא ירצה לנצל עבור המדרסות שלהם את אותן זכויות מהם נהנים המקבילים להם מתוכנו? (גם את זה קשה לי לעכל). עד כמה יקל עלינו לעשות כאן כשהם בתוכנו, את שכבר לא ניתן כנראה לעשות באירופה, קרוב לבית הנוכחי (ואולי הזמני) שלך, שלדבריך שלך אתה חש את הטלטלה הקרבה גם אליו והצפויה בתוך 10-15 שנים. עכשיו בוא נחשוב על מה שעדיף לנו? להלחם בהם מבפנים כמיעוט או להגן על עצמנו מסכנה חיצונית, קשה ככל שתהיה. אני חושב שגם נציגנו שסביר להניח שרואים שם כמה דברים שאיננו רואים מכאן מודעים אף הם לדברים הללו. אסיים בזה כי נראה לי שאני נסחף. אשאיר משהו להמשך שיחתנו. זו או אחרת. |
|
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
בן אסתר היקר,
ראשית אני רוצה להודות לך על דבריך החכמים והמשכילים.
אני מסכים עם דבריך לחלוטין! קורה לי דבר מוזר כשאני כותב ביקורות, לא תמיד, ובדרך כלל הדבר קורה לי כשאני קורא דברים הנוגעים לליבי כגון ספרים על השואה, ספרים על אישים מסויימים וכו׳ כשקראתי את ספרו של רבינוביץ, נתקפתי בבולמוס של כתיבה, כאשר ממוחי הקודח יצאו כל מיני רעיונות שהתעוררו אצלי כתוצאה , מאי היכולת של שכבה מסויימת באוכלוסיה להודות בטעותה ! ואני מתכוון בעיקר על אותם אנשים שהיו מעורבים התהליך אוסלו מתחילתו. כשאני רואה וקורא על מעשיו של אורי סביר לדוגמה, אני נתקף בחלחלה כשאני חושב שבידי האיש הזה היה כוח להכריע בנושאים שקשורים לבטחון ישראל. והוא לא לבדו! לכן תגובתי לספר של רבינוביץ היא די קשה, ואני חוזר ואומר, האיש הזה, כמו רבים אחרים ששירתו את ממשלות ישראל בעשרים השנים האחרונות, מסרבים לראות את המצב האמיתי, למרות שרבינוביץ מעלה את נושא החורף הערבי, הוא מעלים מהקורא את משמעותו האמיתית של הדבר, הוא מתעלם מכך שמדובר בזרם איסלמיסטי קיצוני, ושלא יתכן כל הסכם או הסדר איתו. הוא מאחז עיניים כמו שעשה פרס, רבין, ברק , ושרון כל אחד בתורו, מגיע ולפתע נפקחות עיניו והוא רואה את האמת, צריך להגיע להסדר בכל מצב, לשלם את כל המחיר והכי יקר שניתן וזאת עבור חתיכת נייר שבמצב כמו היום בסוריה , החתימה עליו לא שווה את מחיר הנייר, ושלא נדבר על המחיר המבוקש מישראל. אם דיין בזמנו אמר, אני מעדיף את סיני בלי הסכם שלום, מאשר שלום בלי סיני, אני אומר אותו דבר בנוגע לרמת הגולן, ליהודה ושומרון וכו׳ אז בנתיים, שבת שלום, ידידי לך ולמשפחתך. טוביה |
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
מפריע לי
מפריע לי שבטוקבקים על בקורות, בשונה מהאפשרות בפורומים או בביקורות אינם מאפשרים רווח לפסקאות.
התוצאה נראית רע ומשבש במשהו את הקריאה הנכונה. מעניין לפי אפשר לפנות בנושא הזה. גם היעדר אפשרות לעריכה מכבידה. זה מאוד מביך למצוא טעות סופר או טעות ניסוח מבלי שתהיה אפשרות לתקנם. |
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
בקורת מפוקחת וביחד עם זאת ...
אמונות בחוקי, מצוות, כללי הדתות על ידי מאמיניהם נתונות להלכות הנפסקות בפרשנות הניתנת על ידי מי שמשוח על הנהגתן. בפריפריות של הדתות שאני מתייחס אליהן כממוסדות, נפרמים ונקרעים בדרך כלל גם השוליים. אלה הן הסיעות המתבדלות המונהגות על ידי כוהנים ברמות כאלה או אחרות. יכולתם של אלה להנהיג את חסידיהם במקומות האלה, היא בזכות הבידול שלהן מהזרם המרכזי ועל ידי הובלת החסידים לקצוות, וההלכות והכללים, בהתאם. כך הדבר גם כשהדברים מגיעים ליחסים בין עמים ומדינות המושפעים גם, אך לא רק, מאותן על ידי הגורמים השונים לרבות השוליים שלהם שהזכרתי למעלה. לפעמים השוליים הופכים להיות המרכזיים ולפעמים הזרם המרכזי מיישר קו עם השוליים. ולמה ההקדמה כל כך ארוכה? כדי להסביר בקצרה ( :-) ) שגם מדינאות ופוליטיקה מושפעים על ידי אותם הכללים ולפעמים אין שום הבדל ביניהם. ולגופו של עניין: כך הדבר גם באסכולות החילוניות שההבדלים ביניהם מנוהלים באופן פוליטי אך גם מתוך אמונה בצדקת הדרך. את איתמר רבינוביץ אפשר "להאשים" רק באמונה בצדקת הדרך. גם אמונה כזו הייתה פעם מסוכנת אם תזכרו את תקופת הפעילות של האנקוויזיציה. ואולי מסוכנת בדרך כל שהיא היום אם תזכרו את רבין. לזכותו ייאמר גם שהיה במקומות שאנחנו לא היינו בהם וידע דברים שאנחנו לא ידענו. ומעל לכל צריך לזכור שמה שאנחנו רואים מעל פני המים זה רק 10% מגודל הקרחון. כך גם האנשים שאיננו רואים שבסך הכל רוצים שקט ופרנסה כך שם וכך כאן. לא הם ולא רובנו כאן שולטים בתהליכים. הפוליטיקה והדת כן. לא עם ה90% ניהל רבינוביץ את מגעיו ולא עם השוליים. אלא עם אלה שאתם חשב שיש אפשרות להגיע לתוצאה המתאימה. רבינוביץ בוודאי שאינו תמים ועל פי ניסיונו אני מאמין שהוא גם מפוקח. בכל מקרה אני מברך את המבקר ונהנה מבקורתו. טוביה היקר אני מקווה שהטוקבק הארוך לא ייחשב לגניבת דעת מהבקורת גופה. לא באתי להתחרות אלא לנסות להאיר. גם לא קראתי את הספר שאין ספק שהוא מעניין. יישר כוח. |
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
