ביקורת ספרותית על המשיסה מאת אמיל זולא
ספר מעולה

---

באמצע המאה ה-18 החליט קיסרה של צרפת, נפוליון השלישי, לעשות רפורמות תכנוניות ולשנות את מראה של פריז למראה כפי שאנו מכירים אותו היום. לשם תכנון השינויים נבחר הברון אוסמן, שהיה מושל מחוז הסן במשך 17 שנה.

בין השינויים הבולטים היו יצירת בולברים גדולים והדורים וכמובן בניה מחדש של בניינים שהופקעו ונהרסו. מטבע הדברים, תוכנית גרנדיוזית שכזו משכה אליה כאלה שראו כיצד הם מתעשרים הן מהבניה והן מספסרות בקרקעות ובבניינים. אמיל זולה בחר לקחת עובדה היסטורית זו ולהביא בפנינו סיפור המבוסס על עובדות. אחד מגיבוריו, אריסטיד סאקאר, הולבש על דמותו של אדם אמיתי, אמיל פרר.

כך או כך, אריסטיד סאקאר מגיע לפריז בעקבות אחיו ואחותו. האח עו"ד והאחות עוסקת במיני שליחויות ועסקות חשאיות, מתווכת ואף משווקת תחרה לנשות החברה הגבוהה. גם פסנתרים בין המוצרים שהיא משווקת, דמות צבעונית ללא ספק, למרות שתמיד היא לבושה שחורים.

לסאקאר חלומות התעשרות, אלא שאחיו דווקא מורידו מהאולימפוס ומציע לו לפעול אט אט, דבר שלא מתיישב עם הקצב הטבעי הסוער שלו. אחיו בוחר עבורו משרה בעיריית פריז כסגן האחראי על הכבישים, משרה שהפכה די מהר לאחראי עצמו. האחות אף היא מתגייסת לסייע לאחיה כשהיא שומעת שהוא צריך כמות גדולה של מזומנים לשם תוכנית אותה הגה במוחו הקודח. העזרה שלה מתבטאת בסיפור ששמעה על נערה בת 19 שנאנסה והיא בהריון. כדי למנוע חרפה יש להשיאה במהירות כשנדוניה נכבדה באמתחתה. למרבה המזל/הצער, אשתו של סאקאר בן הארבעים נפטרה מדלקת ריאות והוא פנוי. זמן קצר בלבד עובר וסאקאר מוצא עצמו נשוי לאותה נערה, רנה שמה, 200,000 פרנק עוברים לרשותו, שניהם עוברים לגור בדירה מהודרת ואף על שמה נרשם רכוש נכבד, והכל מתנת דודתה.

כאן מתחיל סיפור סוער בו מעורב גם מקסים בנו יפה התואר, בעל מראה הנערה, של סאקאר. הוא מובא לפריז כשהוא בן 14 ורנה בת 21. היא בוחרת להיות אמו, לגדלו ולטפחו, להכינו לחיות בחברה הגבוהה. כשמקסים בן 21 הוא כבר קרוב כל כך לאמו שהיא בוחרת בו לחלוק את יצועה ומכאן מתחיל סיפור סוער על רקע פריז הסוערת.

סאקאר כבר מזמן עצמאי והידע הרחב, היום קוראים לזה מידע פנימי, שצבר בעבודתו בעירייה כאחראי על הכבישים מביאים אותו לספסר בקרקעות, לשחק בסכומי כסף גדולים כשגם רכושה של אשתו נבלע במהומה הכללית, בעוד זו צורכת סכומי כסף מטורפים על בגדים ותכשיטים, כמו גם תחזוקתו של הבן המאהב.

חביבים עלי סיפורים אישיים על רקע מאורעות היסטוריים. כאן מדובר כבר בסיפור של עושי היסטוריה, אנשים הניצבים בחוד העשייה, במקום בו השפעתם גדולה, שלא לומר, קריטית. סאקאר קונה אדמות ובניינים, יודע שהם יופקעו ובעליהם יפוצו. זה כמובן לא מונע ממנו לשבת גם בוועדה האחראית על הפיצויים. זה ביום. בלילות נערכים נשפים מהודרים, רנה מהווה את הקישוט המהודר, העדוי תכשיטים יקרים ומנקרי עיניים, התלבושות היקרות שהיא קונה זוכים לסיקור עיתונאי רכילותי והחיים סוערים. זה כמובן נגמר בדמעות וגרוע מכך.

פריז זוכה כאן למוניטין של עיר זוהרת, סוערת, נהנתנית, ראוותנית וחושנית. החברה הגבוהה אינה מקיימת חיי משפחה רגילים. גופה של אשה, אפילו נשואה, גם הוא בעל תג מחיר, וככל שאותה אישה ניצבת גבוה יותר בסולם המעמדי, המחיר בהתאם ויש מי שמשלם אותו.

לא פחות ממדהים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על המשיסה