הנה, ספרים כאלה אני רוצה לקרוא!
אין הרבה עומק, אין הרבה מסתורין, הכול צפוי מראש, אין טעם לציין שהכתיבה לוקה בחסר (אתם יודעים, כי זה מחזה וזה כתוב בתור דיאלוג עם השם של הדמות ואז נקודתיים ומה שהיא אומרת, ואין בכלל מילות קישור או תיאורי רגשות של הדמויות ובכלל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה לא ספר אלא מחזה כתוב, ושבעצם אתה כל הספר אמור לדמיין את ההצגה בראש או משהו), וכמובן שגם האירועים הזויים בלשון המעטה.
אישית - חצי ספר רציתי לדפוק את הראש בקיר. אוי, פוק, פוק, למה אתה כזה מטומטם?! (אני יודעת שבתרגום הזה - תרגום נהדר, אגב! אברהם עוז עשה עבודה מעולה, זה מרגיש כאילו זה נכתב בעברית! - קוראים לו פק, אבל בלב שלי הוא תמיד יהיה פוק. ככה התרגלתי, מה לעשות.)
אבל למרות הכול, למרות כל הסיבוכים בדרך - פוק, למה אתה כזה אידיוט?! - הסוף היה טוב.
ואני לא מתכוונת לסוף שמח-עצוב. לסוף של התחלה חדשה, או של "הכול היה שווה" או משהו שמשתלב עם שאר הספר או משהו כזה.
ספוילר
אני מתכוונת סוף טוב כמו שאני עשיתי בסיפורים שלי כשהייתי קטנה - שלכולם יש בני זוג, שמי שרב משלים ושהכול-כולל-הכול (אבל באמת הכול) טוב.
סוף ספוילר
סוף כזה כל כך טוב שיש לך קצת בחילה מרוב מתקתקות ואתה מוצף נוסטלגיה מטורפת ורוצה קצת לבכות מרוב שהכול כל כך טוב - כזה סוף טוב.
(סליחה למי שסיפיילרתי).


זה הספר הראשון של שייקספיר שקראתי. כבר כמה זמן שאני רוצה לקרוא שייקספיר, בעיקר בגלל ששמעתי על יוליוס קיסר ורציתי לקרוא את זה.
ולפני שבוע נגמרו כל הספרים בספרייה.
תראו, חשבתי שהגעתי הכי נמוך שאפשר - ששברתי את כל הגבולות האדומים שלי כשהגעתי לשרלוק הומלס. כאילו, לא שאלה ספרים גרועים, אבל פשוט לא חשבתי מעולם שאגיע לסגנונות כאלה.
ואחרי זה - מחזות? אף פעם לא קראתי מחזות! והייתי בטוחה שתמיד יהיו ספרים בהישג יד, אז מעולם לא חשבתי שאנסה.
ועכשיו רציתי לנסות.
אז ניסיתי. הלכתי למדף של שייקספיר, ואפילו שבהתחלה נבהלתי קצת מחוסר הארגון, מהעובדה שלהמלט לבדו היו ארבעה עותקים שונים שכל אחד מהם מתורגם קצת אחרת, החלטתי ללכת מהדבר הכי קל.
על חלום ליל קיץ שמעתי בנעלי בלט. אתם יודעים, בקטע שפאולין ופטרובה נבחנות ואז גם מופיעות בתפקידי בר נץ וגרגר חרדל.
לא דיברו שם על העלילה אבל הזכירו שמות. אוברון, פוק, טיטניה, וכמובן שמותיהן של ארבע הפיות.
בגלל זה, בגלל שההיכרות הראשונה שלי עם הספר הייתה בנעלי בלט, ששם תרגמו הרבה שמות שונה מאוד, התרעמתי בכל פעם שקרו לגרגר חרדל "חרדלון" ולזערור "כלום" ולבר נץ כבר שכחתי.
ולפוק קראו שם פק!
ובנעלי בלט אמרו את שורות הסיום בקטע אחד, בסוף החזרה הגנרלית, והן היו שונות הכי שאפשר מהשורות סיום שהיו בספר!
חיכיתי כל הספר לזה, ובסוף זה היה שונה לגמרי!
המפפ.

הייתי מספרת לכם את העלילה, אבל זה נראה לי פשע. אולי זו לא עלילה מסובכת שבלתי אפשרי לתקצר, אבל איכשהו, היא תישמע שונה והרבה יותר עלובה אם לא תקראו את זה בעצמכם. כי הספר הזה קסום. ממש.
והקסם לא בעלילה, ולא בדמויות השטוחות במעט, ולא בפיות או בשיקוי האהבה או בכתיבה.
הקסם בספר עצמו, ואת זה אי אפשר לתקצר.
וויליאם שייקספיר הוא גאון והוא קוסם אדיר. והספר הזה נפלא.


אחרי הספר הזה ניסיתי לקרוא עוד ספר של שייקספיר, יומיים אחר כך, ולא הצלחתי. גם ניסיתי גרסה אחת של המלט וגם אותה לא הצלחתי.
אני לא יודעת אם אי פעם אצליח לקרוא אותם, או אם אנסה ספרים אחרים של שייקספיר, עכשיו או מתישהו אחר, ואין לי מושג אם יום אחד אחזור אליו. אני חושבת שכן. אני עוד צריכה לקרוא את רומיאו ויוליה.
אבל גם אם יימאס לי משייקספיר, או שלא אצליח לקרוא אף אחד מהאחרים שלו, הספר הזה, חלום ליל קיץ, עם כל סיפורי האוהבים שלו, תמיד ייזכר לי לטובה.
הכי לטובה שאפשר.

לפני שאחיל אספר לכם על דבר עצוב שראיתי.
בת דודתי התקשרה אליי ואמרה שהיא לא תמשיך לבקר באתר. נדהמתי, היא רק נרשמה, למה להפסיק לכתוב? מסתבר שחברות שלה צחקו עליה בגלל זה. עצוב, עצוב שאנשים נכנעים ללחץ חברתי, עצוב שילדים יודעים באופן כל כך מוכשר לרמוס ולהקטין אותך. אני מניחה שהיא דאגה לשמר את מעמדה החברתי ולא סיפרה לאיש. זו לא בושה לקרא ספרים, גם אם אתה ילד קטן וגם אם אתה בן 100.
קחו לצומת לבכם.

ועכשיו, שינוי עבירה פרררררררר...........
אז ככה, חלום ליל קיץ נכתב בידיי ויליאם שייקספיר החמדמד שלנו, אני לא בטוחה אם היה לא זקן או לא אבל אני מדמיינת אותו עומד אם המכנסיים התפוחים ועם הפאה והנוצה וכותב מילים מילים ממוחו הקודח, לשקספייר יש סגנון, לא מושלם, ממש לא מושלם, אבל בדרכו המיוחדת הוא מצליח להיות מצחיק עד דמעות. בסיפוריו הרבים יש תמיד רומנים מסובכים, רשעים, מלכים וסופר אחד מזוקן שכותב את הכול. העלילה עוקבת אחרי 2 בנות (אני לא בטוחה אבל נראה לי שהן אחיות) שבאחת מאוהבים 2 בנים, לאחד שהיא לא אוהבת היא מאורסת והשני הוא המאהב שלה. הבת ה-2 מאוהבת בארוס של הבת הראשונה ושני הבנים סוגדים לבת הראשונה. (השמות מסובכים ופלצניים מדי בשביל שאזכיר אותם, דיל ווית' איט!! מוה מוה מוה) הבת והמאהב שלה מתכוננים לברוח ליער. אומרים ועושים. במקביל, למלך ולמלכת היער הייתה מריבה נוראה, המלך המעוצבן שלך את עבדו הנאמן, פוק, כדי שיטיפטף טיפות קסומות בעייני המלכה שיגרמו לה להיתאהב.

בינתיים הארוס ובת מספר 2 חיפשו גם הם ביער, וכך השדון החמוד מטפטף טיפות בעינהם של הבנים. מתעוררים הבנים ומתאהבים בבת השנייה, הבת הראשונה לא מבינה מה קרה ובאלגן אחד גדול ומצחיק הולך שם. ואגב, המלכה מתאהבת בבחור עם ראש של חמור. לבסוף, מלך היער מבין מה קרה ושולח את השדון לתקן את הטעות. השדון מתקן אותה אך גם מוסיף. הארוס של בת 1 יהיה מאוהב בבת 2 שמאוהבת בו חזרה. וכך, לאחר הסיבוכים האופיינים לשייקספיר נהיה סוף שמח.

הספר המצחיק והשנון בדרכו המשונה והמבולגנת מצליח לרתק אותך ולשעשע אותך. שייקספיר רוקם סיפור המתאר באופן משעשע ואמיתי את תשוקות האדם. מומלץ מומלץ מומלץ

מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במחזה זה, ויליאם שייקספיר מעביר ביקורת על הרגש המדהים שנקרא אהבה. אהבה באה וחולפת, ואצל הגיבורים במחזה היא באה וחולפת מהר מאוד. כמה טיפות של שיקוי מפרח מכושף... ופוף, אין יותר אהבה. הרמיה וליסנדר - הרי לפני רגע הייתם כל כך מאוהבים, ורציתם לברוח יחד אל היער מפני שלא נותנים לכם לאהוב. טיפה אחת ויחידה מהשיקוי והכל נגמר. והזוג השני הם הלנה ודמטריוס, הלנה המסכנה כל כך אוהבת את דמטריוס, והוא אוהב את הרמיה. פאק שדון קטן ושובב, עושה טעות קטנה, אך התוצאה שלה גדולה. הגלגל מתהפך, לפני רגע גם דמטריוס וגם ליסנדר אהבו רק את הרמיה, ופתאום שניהם מתאהבים בהלנה, פשוט כי פאק התבלבל.
לאחר שקראתי את המחזה, חשבתי שאולי כוחה של אהבה אינו גדול כמו שחשבתי. אפילו ללא כל שיקוי, אהבה יכולה לבוא מהר ויכולה לחלוף מהר. ככה הם החיים.