ביקורת ספרותית על מלחמות הצללים - המוסד וקהילת המודיעין מאת יוסי מלמן
ספר טוב

---

לכאורה לא ניתן לחדש דבר על קהיל המודיעין בישראל - האמנם?
רב הספרים שיצאו בשנים האחרונות הוקדשו למוסד בעיקר,ספר זה מפתיע לטובה, למרות שגם בו יש התמקדות על המוסד, הוא מתייחס גם:
1. ל- שב"כ ולהתמודדותו עם המציאות החדשה שנוצרה עם ההשתלטות על השטחים ביוני 1967,והקמת תשתיות המודיעין בגדה וברצועת עזה (פרק 9)
2. ל-לק"מ- לשכה לקשרי מדע ולמקימה, מפקדה האגדי בנימין בלומברג בפרק 11 ולהיותה של היחידה "גונבת טכנלוגיה".
3. ל"נתיב" שאחראית על הקשר עם ברה"מ, בייחוד לאחר סגירת השערים וניתוק הקשרים במלחמת ששת הימים (לרבות סיפור על יעקב קדמי), ול-"ביצור" - שאחראית על לימוד הגנה עצמית בקהילות השונות בעולם (מעניין הסיפור על ארגנטינה 1962, שבה האנטישמיות גאתה עד כדי חריטת צלב קרס על חזה של שרה סירוטה, יהודייה ארגנטינאית.

הספר עוסק ממחלות הילדות של קהילת המודיעין:
- הדמות הבלתי מעורערת של איסר בארי ראש אמ"ן ה-1 שהיה אחראי למותו של מי שחשב לבוגד - רס"ן טוביאנסקי במלחמת העצמאות,וכן למותו בשגגה של אדם בשם אבנרי שנחשד בבגידה מהזרקה של מנת יתר (ע"י אותו רופא שיזריק אח"כ את הסם לאייכמן בארגנטינה).
- איסר הראל ראש המוסד הראשון ששלט הלכה למעשה גם על השב"כ והיה כפוף לבן גוריון, ואף ריגל אחר יריביו הפוליטיים. אותו איסר הראל שחשב שאין לו תחליף אחרי יותר מעשור, ורק לאחר שהבין את טעותו גרם למרד המרגלים הראשון, כנגד מחליפו מאיר עמית

הספר מדגיש את חייהם האומללים של המרגלים - את אלו שנספו - את אלי כהן שנוצל ניצול יתר, את אלו שנתפו לוץ בן אריה, את אלו שנהרגו בגלל פה גדול של אלי זעירא (מרוואן אשרף) , את אלו שחזרו לארצם ושילמו בחייהם , ובכלל הספר מדגיש בעיה שהמוסד וזרועות הביטחון טרם למדו כיצד לשקם את סוכניהם.

בספר מדגיש צבי זמיר את אי הרצון בנקמה במרצחי אולמיפאדת מינכן 1972, ואת העובדה שלא הייתה קיימת ועדת איקסים.
מבצעי העלייה מעיראק ,תימן, מרוקו, סוריה (סחר בבני אדם)ואתיופיה.

» ביקורות נוספות של עופר
» ביקורות נוספות על מלחמות הצללים - המוסד וקהילת המודיעין