"ארגוני הביון הם הביטוי האמיתי לתת־מודע של האומה" (עמוד 11), אמר פעם ג'ון לה-קארה (ששמו האמיתי הוא דיוויד קורנוול), הכהן הגדול של ספרות הריגול ובעצמו איש הביון הבריטי. המהדורה החדשה של הספר "מרגלים לא מושלמים" מאת <mark>יוסי מלמן</mark> (הוצאת תכלת, 2020) מנסה לעלות למודע את סיפורה של קהיליית המודיעין הישראלית, מן היום שבו הוחלט על פירוק הש"י ועד ימינו אלה. הספר מתאר את חבלי הלידה של המוסד, השב"כ ואמ"ן ובכלל ז

ראשית, אני אוהב את הכתיבה והספרים של <mark>יוסי מלמן</mark> וקראתי את רובם.לגופו של ספר- ריגול מודיעין וצבא הוא התחום המועדיף שלי, בין באירועים אמיתיים שקרו ובין סיפורת בנושא. בספר הזה מלמן מציג בספר סקירה היסטורית שמסודרת כרונולוגית מקום המדינה ועד לכתיבת הספר. סיפורי מרגלים מסמרי שיער בעמדה הבכירה שאליה הגיעו, ושחלקם גם נודעו בציבורית הרחבה- קלינברג, וענונו, ושות'. הרבה חומר למחשבה על מה שמוגדר "האיום הפנימי

"אסור לישראל לתלות בקהיליית המודיעין שלה תקוות רבות מדי ולראות בה יותר ממה שהיא באמת: דוגמה מצוינת למה שאומה קטנה, עם משאבים מוגבלים, יכולה להשיג בעזרת שימוש נכון במשאביה." (עמודים 357-358)

הספר "מרגלים לא מושלמים" מספר את תולדות קהיליית המודיעין הישראלי, מן היום שבו הוחלט על פירוק הש"י ועד לסיומה של מלחמת המפרץ. הספר מתאר את חבלי הלידה של המוסד, השב"כ ואמ"ן ובכלל זה מבצעים דוגמת חטיפתו של הצור

"בישראל קיימת תמיד תקווה שקהילת המודיעין שלה תושיע אותה מכל צרה; תרתיע מפני מלחמה, תזהיר מפני כוונת זדון ותסכל פעולות של טרוריסטים. אך ישראל, כמדינה וכחברה, אינה יכולה לצפות מארגוניה החשאיים שיהיו יותר ממה שהם" (עמוד 482).

הספר "מלחמות הצללים" מאת <mark>יוסי מלמן</mark> ודן רביב (הוצאת ידיעות ספרים, 2012) מספר את תולדות קהיליית המודיעין הישראלי, מן היום שבו הוחלט על פירוק הש"י ועד לסיומה של מלחמת המפרץ. הספ

"תובנה לא פחות חשובה בעיני שעליה עמדתי בשלבים מאוחרים בחיי היא זו שב'שקד' למדתי על עוצמתו של כוח הרצון. לימים היתה לי הארה. הבנתי שכושר גופני ויכולת פיזית הם תכונות או כישורים חשובים אך חשובים מהם, הם הנחישות וכוח הרצון והחוסן המנטלי או במילים פשוטות ש'הכול בראש'". (עמוד 114)

הספר "אוטוביוגרפיה של ריצה" מאת העיתונאי והאצן החובב <mark>יוסי מלמן</mark> מתאר את מסכת חייו שלו, כאשר היא מתמקדת בעיקר בריצה ומקומה

ספר מצוין ומעניין מאוד של <mark>יוסי מלמן</mark> ודן רביב.
כמעט שאין חידושים רבים על עבודת המוסד או חשיפת סודות ודרכי עבודה, למרות שפה ושם יש כמה נתונים שלא ידעתי אותם. אך בעיקר, זה ספר שמספר ומנתח בצורה מבריקה תהליכים, תקופות, ראשי המוסד והמבנה הפנימי של האירגון.
כתוב בגובה העיניים וקשה להפרד ממנו.
באמצעות ההיסטוריה של המוסד, למעשה מספרים הכותבים חלק חשוב של ההיסטוריה של המדינה שלנו.
ספר חובה לכל מי שמתענ

מאוד מזכיר את ספרו של נסים משעל - "המוסד", רק עם כמה הבדלים.
דבר ראשון הספר הזה מתמקד בשלל ארגוני הביטחון השונים של מדינת ישראל, עד רמת תתי המחלקות בכל אחד מהם, ואילו "המוסד" - כשמו כן הוא.
שנית, בניגוד לספר "המוסד", הרגשתי בספר הזה מעט יותר מן העיתונאות שכן ציונו כאן גם כשלונות רבים של ארגוני הביטחון וגם צוינו מה לכאורה היו הגורמים וכיצד היה ניתן להימנע מכשלונות אלו אפילו עם ביקורת על ההתנהלות

מאז ומתמיד אהבתי לקרוא ספרות ריגול, הן רומנים הזויים פרי עיטם של סופרים זרים, והן סיפורי מודיעין ומסתור פרי עיטם של מחברים ישראלים, עיתונאים ואנשי השירותים החשאיים שפרשו מהשרות , וניצלו את זמן הפנסיה כדי לפרסם ספרים ולעשות כסף על חשבון הציבור תאב הדעת
ואשר הוא נרקומן של סיפורי מוסד, שב״כ וכו׳
גם אני אחד מהם, מה לעשות, אינני יכול לעמוד בתאווה בסקרנות לקרוא ולמצוא קמצוץ של ידיעה חדשה ומעשירה, דבר

מטורף ומרתק. זה מה שאני יכולה לומר על הספר הזה.
לא מיהרתי לפתוח את הספר, שני עיתונאים שמספרים על מחדלים וספרי מוסד וריגול מעלים בי את הבחילה שמתעוררת עיתונאים רודפי אמת ופעילי שלום שיורים למדינה היהודית היחידה שקיימת ברגל- נניח ענת קם ואורי בלאו.
בכל זאת- מדובר פה בפרשות היסטוריות ואיך המדינה התמודדה איתן, לאורך כל הספר נחשפים מסמכים נדירים. מסתבר שאנחנו די ברברים לפעמים- גם מהפיקוד העליון.
את