הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 באוקטובר, 2012
ע"י ליאור
ע"י ליאור
מי שקורא אותי כאן לפעמים, יכול אולי כבר לדעת שהחל מגיל 72 שעות גדלתי באחד מסניפי רשת בתי היתומים הידועה יותר בכינויה "הלינה המשותפת בקיבוץ".
הערה בטאבו: היו לי מיליון רגעים מאושרים בקיבוץ. אין ולא תהיינה לי טענות, תלונות או סרחונות על חיי בקיבוץ במשך 21 שנים.
יש לי גם את זוג ההורים הכי טוב בעולם.
אבל גדלתי בבית יתומים. על כל המשתמע מכך, ומשתמע מכך, תאמינו לי. מהדברים הכי מינוריים וזעירים ביומיום ועד לדברים הכי כבירים שיכולים להיות בחיי כאן ב-45 השנים האחרונות. תעיד על כך הפסיכולוגית שלי. אני מנסה כבר לא מעט שנים להבין, להתבונן, ללמוד, להתמודד ולעיתים גם לגעת בחלק ממיליוני הדברים שנובעים מהעובדה שגדלתי בבית יתומים.
והספר הזה, מנסה בדרכו הצנועה לעשות בדיוק חלק מאותם דברים. להבין, לבאר, להתמודד ובעיקר לספר על איך זה לגדול בבית יתומים.
אני מאמין שחלק מהנסיון והמאמץ בבסיס הספר הוא לא רק לספר את הסיפור לעולם, אלא גם, ואולי כמו במקרה שלי בעיקר - לספר ולהסביר לעצמך.
כדאי.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ליאור, ליבי ליבי עליך,
למזלי רק עברתי שם ובהחלטה של רגע החלטתי שזה לא בשבילי ועזבתי את הגרעין, חסכתי מעצמי את כל הבאסה והרוע שיש בקיבוץ ובמיוחד קיבוץ ישו שמלא בפולנים מרושעים. כן זאת הייתה ההבחנה שאליה הגעתי לאחר שלוש שנים כחבר גרעין לקיבוץ של השמוץ. |
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
72 שעות?! השם ירחם...
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
חמדת את עוד תגרמי לו להסמיק
אין כמו ביקורת רגישה מבחור:)
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
לא רק חיבוק -אלא גם מילות אהבה .
|
|
שיווה
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
לכתוב ספר סוג של טיפול פסיכולוגי עצמי...
אני מכירה את בית היתומים שאתה מדבר עליו, בעלי בן משק שגדל בלינה משותפת, כל מה שאמרת נכון!
אהבתי הערה בטאבו, רק שבדרך כלל מהערה כזו רוצים להפטר:) |
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אז מגיע לך חיבוק
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
מרגש.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת