• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

מאת יאן-פיליפ סנדקר

הביקורת של אריה

תמונה של אריה
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

מאת יאן-פיליפ סנדקר

הביקורת של אריה

תמונה של אריה
הוצאה לאור:הכורסא + משכל
שנת הוצאה:2011
סדרה:הלב #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Ori
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

קראתי והתאכזבתי מאוד
הרעיון לסיפור הוא טוב ומלא ציפיות אך ככל שקוראים יותר מתאכזבים יותר .
הכתיבה פשוטה ולא מצליחה להלהיב ולסקרן את הקורא.
העליילה מקוטעת ומלאה חורים .
יש הפרדה מהותית בין טוב לרע בין תרבויות התרבות המערבית הרעה והמנוקרת מול התרבות וחוכמת החיים של המזרח.
הפרדה בין החיים האמיתיים הפשוטים לבין החיים המזויפים.
יש הרגשה של דיווח ברמה של עיתונאי ולא סופר .
במידה מסוימת פגיעה באינטלגנציה של הקורא וחבל.
בקיצור
אם תיקרא את הספר ולא תתיחס לטקסט הספר טוב
אם תיקרא את הספר ותתיחס לטקס הספר גדוע

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ליאת
ליאת
1קורא|גיל ממוצע52|100%נשים

על המבקר

תמונה של אריה

אריה

ותיק
חבר מזה 16 שנים
54 ביקורות•1 נבחרות•82 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אריה
אריה
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות54
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל82
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת28ספרות מקורית15מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אריה

האדון שנפל לים

האדון שנפל לים

הרברט קלייד לואיס

םמה עושה ספר טוב לדמיון לרגשות למחשבות לחלומות שלנו
איך מצליח סופר טוב לשבות את לב הקורא מהוא הסוד הכשף
אותו שולף הסופר ממוחו ופוגע בנקודה הרגישה של כל אחד
מהקוראים. על איזה מיתר נפשי פורט הסופר את משנתו .
מה גרם לאדון למאוס בחייו הטובים השלווים חיי משפחה
נעימים ללא דאגות פרנסה ובריאות טובה לצאת ולחפש את
מה ? ממה הוא בורח ומה הוא מצפה למצוא.
מה האדם מחפש ,כשאין לא הוא מייחל שיהיה לו. וכשיש לו
הוא מייחל ליותר ונישאר הוא לא מסופק.הוא מחפש משמעות לחייו.
אם נצא מתוך הנחה שבני האדם מחפשים הם את האושר
גם אם הוא עני חולה או בריא ועשיר המטרה היא אחת
להיות מאושר מסופק.
האם יש נוסחה מדעית שיכולה להבטיח לנו אושר מוחלט ותמידי . האם חוסר הסיפוק והתשוקה לאושר הם המפתח
לקידום המדעי חברתי שקיים היום . גם כיום רמת האושר של אוכלסיית העולם לא גדלה יחסית לקידום הטכנולוגי המדעי
שטרם לשיפור משמעותי ברמת החיים של הפרט לאפשריות האדירות והחופש שיש כיום לכל אדם לחיות את חייו ולספק את וצרכיו.
האדם וצרכיו האישיים אוכל חום חיבה הבנה אהבה לא השתנו בהרבה מאז בריאתו מה שהשתנה בצורה מהותית זו הסביבה העוטפת אותו ומאפשרת לו מיגוון רחב וגדול של פתרונות לשאלות הבסיסיות המעסיקות את האדם כמעט מאז בריאתו.
מירב האפשריות העומד לרשות האדם גורם לתיסכול ובלבול
שהולכים וגדלים ככל שמספר האפשריות גדל.
האדם רוצה בפתרונות פשוטים ומעטים לרצות את צרכיו.
וככל שמספר האפשריות גדל כן גדל תיסכולו.
הסיפור הוא על חיים ומוות של ומה שבניהם .
האדון נפל לים למקום לא מוכר הוא נימצא לבד עם עצמו
אין מי שישמע אותו או יעזור לו הוא לבד מול הטבע האין סופי האדיש והמנוכר. הוא צף בין שמים לים וחושב על חייו מזריחת
השמש ועד שקיעתה. בזמן זה הוא עושה חשבון עם חייו. ביום האחרון לחייו הוא עובר מהפכים רגשיים ותחושות של שמחה צער בושה כעס כמו כל בני האנוש החיים חיים שלמים על פני האדמה.


השם של הספר ״האדון שנפל לים״
אדון משמעותו גבר בעל סמכות שליט מכובד יודע מה הוא רוצה ומבצע את רצונו. האמנם זה כך?

שיר הלל לאלוהים למי שמאמין אשר בשמים ובארץ
אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ / בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל / אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל / לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא.

שיר לאדם המאמין שהוא הוא האלוהים מול הטבע האדיש לקיומו.
אדון עולם אשר נפל /בטרם את חייו גמר
והוא חלש ואין מרפא/כי הוא אדון ימלוך לבד
ואין צופה ואין עזרה/כי הוא אדון ישלוט נורא
והוא מחליט והוא רוצה/את אשר הוא לא ידע
והוא היה והוא הווה/ללא כוח וגבורה
והוא ראשון והוא אחרון/והוא אחד מיני רבים
ואחרי ככלות הכל/לבדו ימות נורא
ואז נשיר ביום הזה/אמן אמן שם הנורא.

כל עוד אנו לא מסתכלים למוות בעיניים כאשר אנו עסוקים במטלות היום יומיות אנו רואים את עצמנו כאילו אנו אדונים לחיינו אנו מחליטים החלטות .אדון משמעותו גבר בעל סמכות שליט מכובד יודע מה הוא רוצה ומבצע את רצונו.גם בסיפור
שקראנו האדון (האדון בספר מייצג את כל החברה האנושית) מחליט על מהלך חייו הוא בונה לו חיי משפחה נוחים עסק משגשג חיים נוחים ושלווים . אף אחד לא מאיים עליו אף אחד לא מכאיב לו לכאורה חיים שלווים ונוחים
הוא אדון לעצמו ובכדי להוכיח לעצמו עד כמה חזק הוא ,הוא מחליט לעזוב הכל את העסק את משפחתו ולצאת למסע חובק עולם.
הוא מחפש משמעות לחייו ומוצא את הטבע בכל עוצמתו .הוא מבין שהוא לא האדון. ואת זה הוא מבין רק כאשר הוא שוכב בין שמים לים ומחכה לסופו.
במידה והיה ניצל וחוזר לחייו הרגילים היה ממשיך להיות ״אדון״ דבר לא השתנה גם כשהוא חושב על חייו שעזב
הוא לא חושב שהיה צריך לנהוג ולהחליט אחרת חייו היו לגביו מושלמים.
חייו עוברים ביום אחד כמו הטבע בין זריחה לשקיעה בין לידה למוות.
הטבע מונע על חוקים פיזיקליים יש הקוראים לחוקים אלו ״אלוהים״ הטבע לא מונע על תחושות רגשות אנושיים הטבע אדיש להם הוא אדיש לכל האדונים המלאכים הרוזנים המושלים המלחמות ולסבל האנושי. כך מרגיש האדון שנפל לים וגם במידה מסויימת גם הקורא.
מה שאומר אין גאולה אך בסופו של דבר צריך לחיות כאילו יש גאולה. וזה מה שהאדם מנסה לעשות במהלך חייו.

לפני 11 שנים•אריה
סוס אחד נכנס לבר

סוס אחד נכנס לבר

דויד גרוסמן

ספר מעולה.
בקבוצת קריאה אירחנו את הסופרת שוש ברייניר שדיברה על הספר. הרצאתה היתה מעניינת ומאלפת היא פתחה לעינינו נקודות ונושאים חשובים שהספר עוסק .
מומלץ לקריאה.
בדיחות שמתחילות עם סוס אחד ניכנס לבר.
סוס אחד ניכנס לבר - דוד גרוסמן
סוס אחד ניכנס לבאר ומזמין בירה שואל אותו הברמן איזו בירה
אתה רוצה עונה לו הסוס הייניקן . הסוס גומר לשתות משלם
נותן גם טיפ וניפרד לשלום מהברמן. שואל אחד הלקוחות שיושב בבאר תגיד זה לא משונה שסוס שותה בירה הייניקן
עונה לו הברמן באמת משונה לא יודע מה עבר עליו היום בדרך כלל הוא מזמין בירה מכבי.

סוס אחד ניכנס לבאר מזמין בירה ומבקש מהבארמן שמכיר אותו ואת משפחתו טוב להזדרז כי אישתו ומחכה לו בחוץ והוא ממהר . שואל אותו הברמן מדוע אשתו לא ניכנסות גם לשתות בירה . עונה לו הסוס הישתעגת אישתי היא סוסה.

סוס אחד ניכנס לבאר ושואל את הברמן איזו בירה יותר טובה
מכבי או היינקן הברמן מסביר לסוס את ההבדלים בין הבירות.
הסוס חושב לרגע ואומר אני חושב שאזמין את ההזמנה הרגילה שלי צלחת עשב.

סוס אחד ניכנס לבר ומתישב ליד קליינט ומזמין בירה הברמן
מגיש לסוס בירה וליד צלחת עם עשב.
הקליינט קורה לברמן ושואל תגיד שהסוס שותה בירה אני יכול להבין אבל למה הדשא.

סוס אחד ניכנס לבר מזמין בירה ופוצח בשיחה עם הברמן בנושא האקטואלי של היום למי צריך להצביע לאחר ויכוחים
וצעקות עוזב הסוס את הבר ברוגזה . מיד ניגש אחד הלקוחות
לברמן ושואל תגיד למי הוא בסופו של דבר יצביע.

סוס אחד ניכנס לבר מזמין בירה ואומר לברמן לא תאמין מה שקרה לי היום בסופרמרקט. עמדתי בתור לקופה עם עגלה מלאה במצרכים כשעה . ואיך שאני מגיע לקופה אני רואה שלט ליד הקופה ״קופה זו לא משרתת סוסים״ איזה באסה הלך לי היום.

סוס אחד ניכנס לבר ומכריז היום אני מזמין את כל הלקוחות על חשבוני לשתיה וזאת לכבוד הולדת בני הבכור שנולד היום ובנוסף אני מזמין אותכם לברית מילה שתתקיים בעוד שמונה ימים והשמחה הייתה גדולה . לאחר שהסוס עזב את הבר
ניגש לברמן אחד הלקוחות הוותיקים ואומר לו אני מכיר את הסוס הרבה זמן ולא ידעתי שהוא יהודי.

סוס אחד ניכנס לבר עומד ומסתכל על הסובב אותו ומה רואות עיינו
אנשים שיכורים אנשים בודדים ועצובים גלמודים הוא אומר לעצמו באורווה כבר יותר טוב ועוזב את הבר וחוזר לביתו.

לפני 11 שנים•אריה
הדוח של ברודק

הדוח של ברודק

פיליפ קלודל

ספר מעולה מומלץ לקריאה

לפני 11 שנים•אריה
הנערה מהדואר

הנערה מהדואר

סטפן (שטפן) צווייג

ספר טוב ומעניין כתוב מעולה

לפני 11 שנים•אריה
זכרון דברים (1994)

זכרון דברים (1994)

יעקב שבתאי

זכרון דברים - יעקוב שבתאיזכרון דברים - יעקוב שבתאי
יש ספרים מעניינים יש ספרים שצוחקים יש שבוכים ויש שנשארים אדישים ויש ספרים
שמעבירים בגוף צמרמורת זה מה שאני הרגשתי כשסיימתי לקרוא את הספר ״זכרון דברים״
ספר בעל מסר חזק המביא את הקורא לידי מחשבות עמוקות על חייו ועל הסובב אותו ומעביר בו צמרמורת באמיתות הדברים ובדרך המיוחדת שהסופר כותב.
ניראה כי הסופר יעקוב שבתאי רוצה לזעזע ולטלטל את הקורא להתיש אותו בפרטים טכניים ובתחושות המתרחשים בקצב אחיד ומטורף מתחילת הספר ועד סופו שמצד אחד הוא מתיש מייגע ומדכא ומצד שני מסקרן להמשיך לקרוא בחיפוש וסקרנות למציאת תשובה לסוגיה המרכזית אותה מעלה הסופר כבר בתחילת הספר.
למרות שיש קטעים והם רבים בו הקורא הולך לאיבוד ומתעייף מהמבוך החברתי האנושי שהסופר פורש, בכל זאת הסקרנות מאלצת את הקורא שמחפש גאולה ותשובה לעבור בלאות לדף הבא עד הסוף הבלתי נימנע של חוסר ודאות וחוסר תיקווה ואין תשובה לשאלה.

יש לי תחושה שהסופר בזמן כתיבת הספר נימצא בזון בטרנס במרוץ נגד הזמן
הוא כותב בכפייתיות ללא לאות במשיכת יד אחת ככתב מחובר ללא הפסקה וללא מנוחה כאילו רוצה הוא להעביר לקורא את מצבו ומחשבתו על מהות ותכלית החיים
מול המוות הבלתי נמנע בהסתכלות אמיצה וראליסטית על החיים הסובבים אותו.
הוא עושה זאת על ידי כתיבת עלילה מלאה בפרטים וללא הבחנה בין עבר הווה עתיד.הזמן המקום והמרחב משתנים ומתחלפים בעירבוביה הוא מכניס את הנפשות הטבע ומרחב הזמן לתוך מערבל של החיים ובוחן את התוצאות במיקרוסקופ ופורס זאת על הדף במילים חדות ומדויקות לעיני הקורא. בצורה זו משרטט או מצלם לנו שבתאי מצד אחד תמונת מצב ראליסטית חדה ונוקבת בחיי היום יום בארץ ישראל בתחילת דרכה דרך שלוש דמוית גבריות שסביבם מתרחשת העלילה. ומצד שני
הספר מעלה נושאים חברתיים פילוסופיים אנושיים אוניברסליים הקשורים לטבע האדם תפוסים ורצונות המובילים אותו להתנהלות הניקפאת עליו בתוך הסבך החברתי בו הוא חי החורגים ומתנגשים בתפיסתו המוסרית שאינם נותנים מענה לעצם קיומו.
ניתן להבחין בין שלשלת הדמויות המרכזיות בסיפור בשלשה זרמים עיקריים באופי האנושי ובאסכולות פילוסופיות המאפייניות את הטבע האנושי. כמו כן ניתן לשייך את הדמויות למסורת היהודית שמופיעות בהגדה של פסח ארבעת הבנים .

״הרשע״ צזאר הצלם האגואיסט המנסה לחיות מהיד אל הפה להנות מהחיים עד כמה שיותר לספק את צרכיו ללא התחייבות מצידו. המעדיף את האושר על פני המוסר.מבלי לתת דעתו על הנזק שהוא גורם לסובבים אותו.

״החכם״ גולדמן העו״ד הרגיש התלבט המתוסכל האדם החושב המנסה להבין את מהות ותכלית החיים השואל שאלות ומחפש את יעודו בחיים ואינו מוצא תשובה לא בתא המשפחתי חברתי לא בדת לא במדע ולא ביקום האין סופי ולא אצל הזונות הוא הולך ומאבד את מקומו בעולם הזה ומתאבד.
כמה אירוני שהוא כעו״ד עבר על החוק ומתאבד.

״שאינו יודע לשאול״ ישראל המוסיקאי האדיש לגורלו אדם ללא יעוד ותכלית ללא רצון ודעות של עצמו. כמו בועת סבון הנעה ממקום למקום ללא רצון עצמי כך הוא נע ממקום למקום על פי השיקולים והרצונות של הסובבים אותו. לגבי המתרחש סביבו הוא חי כמת . חוץ מהמוזיקה שהיא מרכז חייו ובה הוא גם לא מוצא פורקן אינו מצליח בחייו וניגרר אחר רצונם של צזאר וגולדמן. ומעניין שיעקוב שבתאי מסיים את הספר ביציאתו של ישראל מחדר היולדות בו נולד ילדו היתום העזוב כאילו ויצא גם מהסיפור שבו לא היה נוכח מבחינת מעשים כוונה וחיים. יתכן שהסופר רוצה להגיד שלא משנה מה נעשה בחיינו עד כמה ניתרוצץ נכעס נתרגז ניקח ללב נואהב נתחתן נוליד ילדים נירדוף אחר כבוד וכסף והנאות בסופו של דבר כולנו יוצאים מהחיים ללא הבנה ממשית מה ייעודנו בחיים והאם מיצינו אותם במלואם.

והרביעי ״התם״ הוא הדמות המרחפת מעל כולם אינה ניראת או נישמעת אך נימצאת
ברקע וקובעת את מהלכינו ומעשנו ללא כל התערבות פיזית ללא ידיעתנו או רצוננו דמות זו היא ה״אלוהים״. (עמוד 109). האלוהים בתרבות הכלל אנושית המערבית והמזרחית, ובעיקר אצל היהדות מנסה לגשר בין החיים למות המוות הוא סופי לא ידוע והאלוהים הוא אין סופי ולא ידוע . אולי האלוהים הוא הגאולה אותה אנו מחפשים. העובדה היא שעד היום למרות כל הקידמה והידע הטכני והאקדמי אנו עדין עומדים בפני הלא נודע בשתי שאלות עיקריות אחת האם יש אלוהים שהוא נצחי והאם המוות הוא סופי. אם נצא מתוך הנחה שאלוהים הוא הטבע שאנו חלק ממנו
כפי שהלא מאמינים באלוהים מאמינים אזי גם אנו ניצחיים מפני שגם אנו חלק מהטבע. ואולי זאת היא הגאולה.

מוטיב החיים והמוות מול היקום האין סופי בספר הוא מרכזי ומובע בשתי דרכים האחת
המוות הוא נעלם גדול ויחידי ממנו בן האנוש מפחד פחד מוות מצד אחד ומצד שני
מצפה שיפתור את כל בעיותיו. הנפשות בספר מתרוצצות הלוך ושוב סביב אותה נקודה מות שהם בתי קברות תנחומים ומחלות סופניות ממנה הם לא מצליחים להתנתק כמו הירח הסובב את כדור הארץ שמסתובב סביב השמש כמו היקום האין סופי שהתחיל מנקודה אחת המתפש לנצח כך הם סובבים חיים סביב נקודת המוות נקודת האין חזור בניסיון נואש לברוח ולנוס מאימת הלא נודע המוות שאותו הם פוגשים וחווים בכל אשר יפנו.
והדרך השניה החיים הסופר יוצר מעגלים אנושיים וחברתיים וריגושים הקשורים אחד בשני מבלי יכולת להתנתק.כל אחד מסתובב סביב עצמו והוא עצמו מסתובב סביב מי שהוא אחר והם ביחד סובבים קבוצה אנושית אחרת בכוחות שאינם בשליטת אף אחד מהסובבים.הם הולכים ומתפשטים וגדלים כמו היקום שהתחיל מנקודה אחת ועכשיו מלא באיו סוף כוכבים הקשורים אחד לשני בכוחות לא ידועים . מתפשטים ללא לאות ומבלי כל תכלית.

כמה סיבות למוות מעלה הסופר בספר
מוות כתוצאה מתאונה
מוות כתוצאה ממחלה
מוות מזיקנה
מוות על ידי התאבדות
המת החי התנתקות מהמציאות הסובבת אותך

הסופר מתאר את החיים בתחילת דרכה של מדינת ישראל עד שנות ה 70
בתחילת קום המדינה שלטו הגברים מכורך המציאות בחיי היום יום של מלחמות ובניית המולדת החדשה והנשים הם אלו ששרתו את הגברים ודאגו לשלומם ובריאותם הן היו תלויות בגברים.
אנו מבחינים בשינוי שקורה בשנות ה 70 כאשר הנשים מתחילות לקחת אחריות
על עצמם ולהתנגד לרצון הגברים ורוכשות מקצוע ועומדות על דעתם. גם הגברים משנים את מקצועם ועוסקים במקצועות חופשיים, צזאר כצלם גולדמן כעו״ד וישראל המוסיקאי שונים מעיסוקם של קודמיהם שעסקו במקצועות של צווארון כחול העוסקים בעבודת כפיים שיש בהם חומריות וממשות. לאומת המקצועות החופשיים שיש בהם רוח ונפש.

כבר מהעמוד הראשון הסופר מכניס אותנו לטלטלה לתראומה למרוץ נגד הזמן אחר גופת המת שבה צזאר וישראל מתרוצצים בין כל בתי הקברות בעיר ובכולם אנו חווים כל פעם מחדש תאור של הלוויה הנערכת בזמן הגיעם.אבא של גולדמן חבר שלהם ניפטר בפתאומיות ביום קיץ חם לוהט שלגבי המת כבר אין זה משנה דבר אך משנה את וחייהם של הסובבים אותו .

שאלתי את עצמי מה היה בספר שהשפיע עלי כל כך חזק שדכדך את רוחי ונפשי
וגרם לי למחשבות דיכאוניות. תשובתי היא שהסיפור והדמויות בספר הם מציאותיות
לא חוצנים או זומבים מעולם אחר אלא כאלה שאני מכיר שגדלתי איתם העיר היא העיר שבה העברתי חלק מחיי והמסר שהסופר מנסה להעביר הוא שמה שאנו רואים זו לא התמונה האמיתית . אם אנו רואים את העץ שהוא ירוק הסופר אומר לנו שהצבע האמיתי של העץ הוא שחור.

בספר זה מעמיד הסופר את הקורא בצומת של חיים ומוות ואומר לא משנה באיזה כיוון תבחר תמיד תגיע לאותה נקודת האין חזור. הוא גם אומר שאין גאולה אך צריך לחיות כאילו יש גאולה. ואם נימה חצי אופטימת זאת נסיים את הכתיבה ונקריא את השיר שכתב יעקוב שבתאי שיר של תיקווה ״אם נדע לאהוב״.ואולי זו התשובה לשאלה אם נדע איך לחיות.

במחשבה שניה עדיף שהקוראים מעל גיל 60 לא יקראו את הספר הזה ויתחילו לקרוא סיפרי ילדים.
מילים: יעקב שבתאי.לחן: ז'אק ברל
קיימים 4 ביצועים לשיר זה

אם נדע לאהוב
שנינו את ואני
מתוך הלב ילדה
יפרחו יונים

אם נדע לאהוב מ
אילו רק במבט
גם ימים אפורים
ירבו כמו שבת

אם נדע לאהוב
בחיבה וברוך
החושך יעלם
והאור ימלוך

אם נדע לאהוב
גם קרוב גם רחוק
האימה והצער
לא יהיו לחם חוק

אם נדע לאהוב
יד נושיט לכושל
נרפא לכואב
ננחם לסובל

אם נדע לאהוב
כל צמא ורעב
אדם אז לאדם
לא יהיה זאב

אם נדע לאהוב
העולם אז ישקוט
ואבות על בנים
לא יוסיפו לבכות

אם נדע לאהוב
אז תוסר הקללה
ולמוות כבר לא
לא תהיה ממשלה

אם נדע לאהוב
אז נישא את הראש
לא גאים לא שפלים
כי פשוט בני אנוש

אם נדע לאהוב
אז הבוקר ייעור
ונשיר שיר חדש
אביבי ושיכור

אם רק נדע לאהוב
נגלה מרחבים
את הזמן את השמש
ואת ים הכוכבים

לפני 11 שנים•אריה
שתיים דובים

שתיים דובים

מאיר שלו

ספר גדול סיפור קצת חלש

לפני 12 שנים•אריה
כְּשֶׁהלילה

כְּשֶׁהלילה

כריסטינה קוֹמֶנצ'יני

קורא לקבצת קריאה יוני 2013

לפני 13 שנים•אריה
יומן של גוף

יומן של גוף

דניאל פנק

קורא ונהנה

לפני 13 שנים•אריה
דרך שלושת הימים

דרך שלושת הימים

ג'וזף בוידן

מומלץ לקריאה
במלחמה כולם ניפגעים גם אלו שאין להם קשר למלחמה
סיפור קשה וחזק על זוועות המלחמה ועל הקלות בחיים של המות
ממולץ לקריאה לבעלי לב חזק

לפני 13 שנים•אריה

ביקורות נוספות על "אמנות ההקשבה לפעימות הלב"

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

את הספר הזה קיבלה אישתי האהובה, ליום ההולדת מעובדת שלה... לקח לה המון זמן עד שהגיע לקרוא אותו, בסוף "נו לא נעים, היא כל הזמן שואלת אותי איך הספר ואם קראתי" היא קראה.. לא רק שקראה גם המליצה לי לקרוא. לפני שאמשיך, אישתי לא מרבה להמליץ לי על ספרים, אבל מעולם לא פיספסה, ואני חב לה רבות על ההמלצות שהמליצה לי לאורך השנים. כשהיא המליצה לי הספר הזה הרגשתי שהיא לא עושה זאת בלב שלם.
חצי חיוך היה מרוח על פניה, שאלתי "בטוח"? היא האמרה כן אולי ימצא חן בענייך...
נו באמת ! יכולתי לסכם את הביקורת על הספר בשתי המילים הללו "נו באמת".
אם זו אגדה, מוטב שתהיה על פני עשרים עמודים, עם איורים רצוי איורים של : ג'ון ג'י מות'. אם זה לא אגדה אז מה זה? סיפור? למבוגרים? עם אינטליגנציה מסוימת? Give me a brack!. איך הדבר הזה נהיה רב מכר? אני חושב שני יודע... זה קצת כמו בגדי המלך החדשים, אף אחד לא מעז להגיד שהוא לא רואה כלום פן יחשבוהו לכסיל. מי יעז ללגלג על ספר שהמסר העיקרי שלו הוא " האהבה תנצח את כל הקשיים, את כל הפחדים, הכוח היחיד שיכול לכוחות השלילים".
הייתי במלכוד מול אהובתי שתחיה, היא שאלה בחצי חיוך "נו איך הספר?" התחלתי להסביר לה " שהכלי הספרותי לא משכנע, אם או בה מספר, לא יתכן שהוא מספר חמש שעות בלי שג'וליה מוציאה מילה מהפה" שהוא מספר יודע כול, אבל כל מה שהוא יכול לספר זה את הצד של מימי, ואיך הוא הספיק לקבל את הצד של אביה לסיפור?" , אני לא אסביר את הקושי שלי מכיוון שאני נמנע מספויילרים בביקורות שלי. ותוך שאני עונה לה אני מבין שאני נופל למלכודת, אני עונה תשובה טכנית לספר שעוסק באהבה... מה שמוכיח שאני לא מבין כלום באהבה.. היא לא רציונלית, ומרוב ספרים שאני קורא אני כנראה כבר לא יודע להנות מסיפור אהבה פשוט... תסכימו איתי שזה מלכוד. אבל זה לא נכון. אני בהחלט יודע, ואוהב סיפורי אהבה פשוטים, אהבתי את "גמילה" של אייטמטוב, וכך גם את "אהובתי במטפחת האדומה" ועוד סיפורי אהבה פשוטים לכאורה...
מה שאני לא קונה זה מניפולציות ילדותיות, אידולוגיות בגרוש (רופי), ואמינות מופרכת... כפי שהתחלתי אם זה אגדה שיהיה אגדה, (נניח הפיסח והסומא, אה כבר כתבו את זה סליחה) שיתחיל ב"היה היה" וימרח על מספר העמודים הראוי, אם זה ספר למבוגרים, שיכבד את הקורא.
כנראה שהייתי צריך לקרוא ביקורות בסימינה, לפני, מכיוון שחשבתי שאני היחיד שחושב כך בדקתי וראיתי שאני לא היחיד, וקוראים שהמלצותיהם מעולם לא אכזבו אותי חשבו על הספר הזה בצורה דומה...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

יוליה, אמריקאית ממנהאטן מחפשת את אביה, שנעלם כאילו לא היה לפני ארבע שנים. מכתב אהבה מהוה בן ארבעים מכוון אותה לכפר נידח בבורמה, בו היא פוגשת זקן חכם...נשמע מרתק, לא? אז זהו, הסתייגות.

ז'אן פיליפ סנדקר הוא עיתונאי גרמני שהיה כתב העיתון באסיה ושהה בה שנים אחדות. זה הרומאן הראשון שלו ועל הכריכה האחורית יש הערה מפרגנת מטעם העיתון שלו...מעסיק נדיב.
סופרים מערביים רבים גילו את האקזוטיקה המוכרת של סיפורים על המזרח הרחוק. אנחנו, אנשי המערב, חצויים בהרגשתנו לגבי האנשים במזרח הרחוק. מצד אחד - איך אפשר לחיות במקום בלי מים זורמים, ביוב מוסדר וטלויזיה רב-ערוצית? פשוט עולם שלישי...מצד שני - כל החוכמה שבעולם התרכזה שם, ויש שם זקנים חכמים שראוי להתאבק בעפרם וללמוד...ואל השניוּת הזו זולגים סיפורים של סופרים תאבי פרסום. והספר הזה, לצערי, אינו שונה מהממוצע.

סנדקר כותב סיפור הראוי לתפיסה המערבית: איך האהבה הזוגית מנצחת הכל, למרות שלהבנתי (הלא גדולה בנושא) אהבה זוגית אינה מרכיב משמעותי בתרבות המזרח. איך זוג צעירים יכולים להתחבר ולהיות יחד ימים שלמים בלי פיקוח והשגחה של איש...ניחא. יכולתי להוסיף עוד דוגמאות מביכות, אבל לא רוצה לקלקל למי שעוד לא קרא. הפיתרונות שלו, מכל מקום, דחוקים כל כך, שהגדרתו כלא אמין הכרחית. והכתיבה? בסדר, זורמת, אבל הרבה פעמים הרגשתי שהוא מתאמץ להיות "פיוטי" ומצליח להיות דביק. כמו שהבנתם אני לא אהבתי (גם לא סבלתי). לו רק היה מעט פחות מתיימר...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

רב מכר עולמי! זה הטייטל של הספר.
אוקיי אז אולי אני מפספסת משהו, אבל הסיפור של ג'וליה/יוליה
שננטשה ע"י אביה הרגיש לי לפעמים מרתק ולפעמים סתם נמרח...
האבא נטש אותה ואת אמה, היא יוצאת למסע חיפושים
ושם מאזינה לסיפור הרוחני של הזקן שנמשך ונמשך ונמשך...

דווקא האינטראקציה של הבת עם האימא הייתה מעניינת,
אבל הסופר בחר להתמקד ברוחניות, אפילו אובר רוחניות לטעמי..
והכי מאכזב שבהמשך יש חלקים בספר שהיה אפשר לסכם אותם
במשפטים ספורים....אז הגעתי לעמוד 117. וחדלתי.
כי לי בא שיהיה יותר מעניין :-|

עם זאת מצאתי ציטוט:
"מה אנחנו יודעים על ההורים שלנו? מה הם יודעים עלינו?
ואם אנחנו לא ממש מכירים את האנשים המלווים אותנו מאז שנולדנו -
לא אנחנו אותם, ולא הם אותנו - מה אנחנו יודעים בכלל על הזולת?"

לפני 4 שנים•
★★★★★
•michalus
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

התחלתי את הספר הזה מאוד סקפטית, קניתי אותו לפניי שנתיים בהמלצת המוכרת ומאז הוא היה על המדף. אני לא חובבת גדולה של קיטש וממש לא מתחברת לרוחניות, אבל הספר הזה עשה לי משהו בלב.
אחריי רצף של ספרים עצובים ושוברי לב, אמרתי לעצמי שאני חייבת משהו אופטימי קצת, משהו שיעשה לי טוב בלב, וקח בעצם התחלתי לקרוא אותו.
קצת לפניי אמצע הספר כבר הלכתי לקנות את שני ספרי ההמשך שלו.

מה אגיד ומה אומר, צללתי לתוך העולם המופלא הזה, לפשטות, לחיוכים, לנופים, לנזירים, לאורז, לקארי, לבורמה להקשבה ולפעימות הלב.
הספר נכנס לי כל כך עמוק ללב שאני לא חושבת שאי פעם יצא ממנו.

ספר שגרם לי להריח ריחות, לראות נופים ולשמוע צלילם. לא פעם ולא פעמיים במהלך הספר עצמתי את עיניי כדי להקשיב.

הספר גרם לי לרצות לעזוב הכל, לןקחתת את עצמי ולטוס לבורמה, להרים, לנופים, למנזרים שמתוארים בצורה כל כך יפה ומדוייקת בספר, שאני מרגישה כאילו כבר הייתי שם בביקור קצר.

ספר שמדבר על אהבה טהורה שלא יודעת גבולות, שלא תלויה במרחק ובעצם לא תלויה בדבר.

"כמה עגומים ושוממים יכולים להיותחייהם של בני אדם הנזקקים למילים כדי לתקשר, החייבים לגעת זה בזה, לראות או לשמוע זה את זה כדי להיות קרובים זה לזה"

ספויילר קטן:

(כמו שאמרתי לבן זוגי, הספר מספר על נער עיוור ונערה נכה ובכל זאת זה הספר האופטימי ביותר שקראתי, כך חשבתי עד ללקראת הסוף. הסוף שבר את ליבי, הוא לא היה רע ולא טראגי, אבל בכל זאת לא הצלחתי להפסיק לחשוב על כמה שהוא יכל להגמר אחרת. אם רק טין ווין היה מורד באו סאו, אם רק טין ווין היה חוזר כמה שנים קודם, אם רק ואם רק..)


"קיימים דברים שאנשים, ההולכים בעולם על שתי רגליים בריאות, פשוט אינם מבינים. הם חושבים שלראות אפשר רק בעיניים. הם חושבים שמרחקים אפשר לעבור רק בצעדים"

טין ווין התאהב בה בזכות הלב שלה, והוא לא היה צריך שום דבר אחר. המחשבה על לראותה לא ריגשה אותו כי אין דבר יפה מהמגע שלה ומצליל ליבה.

כן יש בסיפור הזה פרטים לא כל כך אמינים ולא הגיוניים, אבל זה לא גרוע כלל וכלל מהספר.

תודה לטין ווין ולמי מי, לסו קאי ולאו בה, שגרמו לי לחייך, לבכות, להתרגש ולחכות כל יום לחזור הביתה מהעבודה כדי להמשיך לקרוא,
ותודה ליאן פיליפ סנדקר על המורשת של טין ווין ומי מי.
מתת האהבה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Are you ready kids?
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

אבקש את סליחת כותבי הביקורות שהתלהבו כל כך מן הספר - החוויה שלי מן הקריאה אחרת. לא די במעט פילוסופיה בגרוש ואמירות בסגנון ספרי המתנה של פעם על אהבה או על הראייה האמיתית, שאיננה מה שרואות העיניים (מה שבאמת נכון). החיים הפשוטים והיפים של בורמה? לא נעים להגיד, אבל בורמה (מיאנמר - זוכרים?)היא אחד המקומות הקשים והאכזריים ביותר לחיי אדם כיום. אם תבדקו בספר העובדות של הסי.איי.אי ברשת תגלו כמה עצוב לחיות שם. מצד שני - החיים שם קצרים יחסית (ספר העובדות, שם), כך שהסבל נגמר מהר.
זהירות ספויילר (יש למישהו הצעה לשם בעברית?) -
למרות הסברי המחבר - קשה להבין מדוע לא חזר הגיבור לאהובתו מוקדם יותר. קשה להבין את אכזריותו כלפי משפחתו האמריקאית - היעלמות פתאומית ללא כל הסבר. הכול מוסבר בתירוצים שלא היו עוברים אצל מורה בבי"ס יסודי. חוץ מזה - להיביסקוס אין ריח. האם אתם חושבים שהמחבר (הגרמני) קיבל אשרת תייר למיאנמר, וכך התרשם מריחו המשכר של הפרח ושיתף אותנו בכך?

לפני 14 שנים•נוריקוסאן
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

בסוף אהבתי את הספר ושמחתי שקראתי עד הסוף ולא נטשתי אותו באמצע כפי שעשיתי ללא מעט ספרים בתקופה האחרונה.
הוא מניע לאט ולא התחברתי לאוירה המיסטית – מזרחית, אבל בשלב מסויים הוא משך אותי אליו. בעיקר על רקע החיבור בין שתי הדמויות המרכזיות בספר. אני לא מתרגש בקלות, אבל הוא בהחלט ריגש אותי.
אני ממליץ על הספר בתנאי שיש לכם סבלנות לצלוח את ההתחלה והיכולת להתנתק מהמחשבה המערבית צינית ומעשית-מדעית. תנו לדימיון את החופש שדיכאו בנו החיים המודרניים ותפליגו מזרחה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מרק
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

"זה הסומך יותר מדי על עיניו מזניח את חושיו האחרים, ואינני מתכוון רק לאוזניים או לאף. אני מדבר על אותו איבר ששוכן בתוכנו ושבשבילו אין לנו שם. נכנה אותו מצפן הלב שלנו". אני חושבת שזה המשפט שיכול לסכם את מהות הספר המקסים הזה.
בהתחלה נראה שמדובר בספר נדוש, הנה, בחורה מניו יורק יוצאת לחפש את אביה שנעלם בבורמה, ואז פוגשת גבר מבוגר שכביכול בא לשקף לה עד כמה העולם המערבי הוא ריקני ועולם המזרח הרחוק הוא עשיר בפנימיותו.
אבל זה באמת לא כך, יש כאן סיפור יפהפה. אותו גבר שהיא פוגשת מגולל את גורלו של אביה של אותה נערה עד סוף הספר, שם מתגלה התעלומה.
נהנתי מאוד מהאווירה, הרוגע, הנופים, הריחות והאנושיות שבו.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•דינהליס
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

הספר הזה ישב לי על המדף לא מעט זמן, קיבלתי אותו בעוד אחד מהמבצעים האינסופיים של סטימצקי, אבל שום דבר בו לא משך אותי. הייתה לי תחושה שהוא ספר "ניו אייג'י רוחניקי", וזה פחות הסגנון שלי. אבל בסופו של דבר החלטתי לתת לו הזדמנות, גם כי מישהי אמרה לי לפני כמה ימים שאני צריכה להתחבר לצד הרוחני שבי.
החדשות הטובות - הספר הזה רחוק מלהיות ניו אייג'י קלאסי. החדשות הטובות עוד יותר - התענגתי על כל עמוד בספר הזה, הקסום והמרגש. בגלל שהוא מתרחש בבורמה, יש בו משהו תמים ופשוט, במובן הטוב של המילה - אגדות עם בורמזיות, חוכמת חיים של המזרח, תיאורים כל כך ציוריים וסיפור אהבה מקסים. אפילו הקריאה בו השרתה עליי שלווה נעימה. כנראה שלמזרח יש כוח כזה...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גלית
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

"עושרו של אדם הוא המחשבות שבלבו."

לא רציתי לסיים ונאבקתי בין הרצון להמשיך ולקרוא לבין הרצון להניח ולמשוך את הסיום.
נהנתי מאוד לקרוא את הספר המתובל והמעודן כ"כ יפה, בפילוסופיית חיים חכמה ורבה- מקסים ונוגע!!
'אמנות ההקשבה לפעימות הלב', מספר על יוליה התרה בחיפוש אחר אביה בעקבות מכתב אהבה למי-מי. וכך מתגלים חייו של טין-ווין אביה של יוליה שחווה ילדות לא פשוטה,
ילדות של כאב, של נטישה ושל אובדן, אובדן כושר הראייה ואובדן האהבה-אהבת אם ולימים אח"כ(50 שנות גלות) אהבה של בינו לבינה.
ולא פחות על מי-מי הדמות החזקה שמפעימה את טין ווין, וחייה נקשרים בחייו, כמו חייו בחייה. הם משלימים זה את זו, היא הייתה לו עיניו והוא היה לה רגליה ויחד הם גילו עולם, תרו בשבילי קאלאו במסע גורלי משותף.
על כולם מנצחת בקול תרועה גדולה בפעימת הלב הפועם האהבה.
על העיוורון, על הנטישה, על הכאב,על האבידה ועל האמונה החזקה באמונה הטפלה.
על הכל היא מנצחת בשקט בשקט בקול רמה בתוך הלב פנימה. ויחד עמה גם הפחד.
אהבה מתי היא מתחילה?
איך היא מתחילה ועיקר איך היא מסתיימת.
האכזריות שבנטישה ובאובדן הצמיחה טוב אפילו טוב מאוד, אבל חזרה ולקחה לקראת האמצע שוב את הטוב, ולקראת הסוף חזרה באיחוד נשמות כשהעשן מיתמר ומסתלסל יחד.
דמויות רבות בסיפור המסגרת, מספרים את סיפור חייהם ונשזרים ונקשרים הם לחייו של טין ווין. בעזרת סיפורם הוא מחיה ומפעים את חייו שלו במסע חיים חדש..
סו-קאי ואו-מיי ועיקר מי- מי, ילדה שנולדה עם פגם ברגליה ועל אף זאת, הוריה רצו אותה על אף נכותה, בשונה מטין ווין שהוריו האמינו לאסטרולוג ופחדו כי על ראשו של ילד זה אכן רובצת קללה.
כאשר הסימנים החלו להופיע, כגון המחלות והמיתות של החיות שבביתם ואף שכניהם שחלו, איששו אלה את חששותיהם כי באמת קללה רובצת על ראש בנם עד בלי די ותביא היא עמה עוד אסונות על הילד וסובביו.
מי-מי וטין ווין שונים בהתייחסותם לחיים ולעולם ושונה התייחסות האנשים אליהם. בהכירו אותה ישתנה תפיסת עולמו ובנהירת האהבה ידמה לה, בעזרת מי-מי מפתח טין-ווין את חושיו האחרים אוזניו ועיקר לומד הוא לפתוח את הלב.
"כל קול הסתיר מגוון צורות ביטוי, ואותו הדבר היה נכון גם לפעימת הלב. גם אם הפעימות הללו מעולם לא היו זהות, הפעימות חשפו רבות על גוף ונפש. והשתנו עם הזמן או לפי המצב." הצלילים שהשמיעו בני האדם נעשו לו סוג של מצפן שהוביל אותו על פני עולם הרגשות האנושיים. מפעים ומרתק!!

אני רוצה לצטט ציטוט שהזכיר לי אדם מיוחד ואיש יקר.
"היכולות מילים להיות בעלות כנפיים? האם הן יכולות לרחף באוויר כמו פרפרים? האם הן יכולות לסחוף אותנו , לשאת אותנו אל עולם אחר? האם הן יכולות לגרום להן להזדעדע כמו איתני טבע המרעידים את האדמה?
האם הן יכולות לפתוח את אחרוני חדרי נפשנו החשאיים? ( בעיניי כן, הו בהחלט כן!) איני יודע אם מילים לבדן מסוגלות לעשות זאת, אבל עם הקול האנושי הן יכולות, יוליה, ולאביך היה ביום ההוא קול שכמותו יש לנו אולי רק פעם בחיים.
הוא לא סיפר, הוא שר, ואף שהוא לחש, לא היה אדם אחד בבית-התה הזה שדמעות לא עלו בעיניו לשמע צליל קולו בלבד. עד מהרה נוצר סיפור מהמשפטים שלו, ומהסיפור נוצרו חיים שהתגלו בכל הכוח והמאגיה שלהם. " עמ' 11.
המשפט הנ"ל הזכיר לי שני אנשים מיוחדים, האחד איש ידוע יוסי בנאי ז"ל שבקולו הערב התנגנו מילים ויצרו הן חיים. והשני פחות ידוע, א.ב.ש , ז"א ידוע הוא בחוג מצומצם אולם עוד ייודע הוא ונודע לעולם..
וגם "בחוסר קולו" יצר הוא חיים, בקולמוס כתיבת מילותיו יצר סיפורים ושירים יפים עד מאוד , ובסיפוריו היפים אני דמיינתי את קולו הערב.
ועוד מספר ציטוטים שהעלו הם גם בי אותם סימני שאלות שנשאלות רוב הזמן, שאלות הנותרות ומשאירות שובל לא מענה.
על כעס הנטישה:
"..אפילו ממרחק של שעות אחדות לא יכולתי לראותו בו את אבי. אבל מה זה יכול להביע? מה אנחנו יודעים על ההורים שלנו? מה הם יודעים עלינו?ואם אנחנו לא ממש מכירים את האנשים המלווים אותנו מאז שנולדנו, לא אנחנו אותם, ולא הם אותנו- מה אנחנו בכלל יודעים על הזולת?אם כך, האם אני חייבת להאמין שאפשר לייחס להם כל דבר, ואפילו את המעשה הנתעב ביותר? על מי או על מה, על אילו אמיתות אפשר לסמוך? האם קיים אדם שבו אני בוטחת ללא סייג? היכול להיות אדם כזה?" עמ' 97.
על העיוורון/ על החיים:
"מדוע אינך יכול לראות?"
"מי טוען שאינני יכול לראות?"
"סו-קאי. היא אומרת שאתה עיוור."
"אני?עיוור? לפני שנים רבות אבד לי מאור עיני, זו אמת.
אבל איני עיוור. אני רק רואה בצורה אחרת. המהותי הוא בחזקת בלתי נראה בעיניים."
"איברי החושים שלנו אוהבים להטעות אותנו, והעיניים הן מתעתעות ביותר. הן מפתות אותנו לבטוח בהן יתר על המידה. אנחנו מאמינים שאנחנו רואים את העולם הסובב אותנו, אבל מה שאנחנו קולטים הוא רק השכבה העליונה. אנחנו חייבים ללמוד לתפוס את מהות הדברים,את עיקרם, ובזאת העיניים הן יותר בגדר מכשול. הן מסיחות את דעתנו, אנחנו מניחים להן לסנוור אותנו. זה הסומך יותר מידי על עיניו מזניח את חושיו האחרים, ואיני מתכוון רק לאוזניים או לאף. אני מדבר על אותו איבר ששוכן בתוכנו(עם כל פעימת לב נבראים חיים) ושבשבילו אין לנו שם. נכנה אותו מצפן הלב שלנו." עוד ציטוט שהזכיר לי את אברהם ואת שירו הנפלא "פגישה עיוורת".
ועוד ציטוט אחד אחרון אני מבטיחה :)
"האם את מאמינה באהבה?"
"את צוחקת. כמה יפה את. אני מתכוון לזה ברצינות. האם את מאמינה באהבה,יוליה?"
"מובן מאליו שאיני מדבר על אותו פרץ תשוקה שאנו חושבים של ייפסק כל ימי חיינו, זה הגורם לנו לעשות ולומר דברים שעליהם אנו מתחרטים אחר כך, זה הרוצה לגרום לנו להאמין שאנו לא יכולים לחיות בלי אדם מסוים, זה הגורם לנו לרעוד מרוב פחד מעצם המחשבה שאנו עלולים לאבד את האדם הזה. זה רגש ההופך אותנו עניים יותר ולא מעשיר אותנו, כי אנו רוצים להחזיק בזה שאין ביכולתנו להחזיק בו, כי אנו רוצים להיצמד אל זה שאין ביכולתנו להיצמד אליו. איני מתכוון גם למשיכה גופנית או לאהבה העצמית, הטפילה זה הנהנה כל כך להתחפש לאהבה אלטרואיסטית. לא, אני מדבר על האהבה ההופכת את העיוורים לרואים. על האהבה החזקה יותר מהפחד. אני מדבר על האהבה המפיחה היגיון בחיים, שאינה מצייתת לחוקי הניוון, שגורמת לנו לגדול ואינה מכירה גבולות. אני מדבר על ניצחון האדם על האנוכיות ועל המוות." - כשקראתי את שורות אלה נזכרתי בש. בחורה מקסימה ואוהבת אוי כמה שהיא אוהבת שורות אלה מאפיינים אותה. היא מאמינה באהבה במלוא מובן המילה.. הרבה מאיתנו מאמינים בה אבל כמו שאמר או-בה היא מתעתעת ואין הוא מתכוון לתשוקה שבאה יחד איתה אלא לאהבה נטו, וש. שלי היקרה נתנה את מרבית חייה לזו האמונה- האמונה באהבה. גם כשהיא הגישה לה את הלחי השנייה ואחר כך הפנתה לה את כל גבה היא המשיכה להאמין...ונסחפה ונחשפה.. אהבה הזו היא שמעוורת וכפי שהיא עושה זאת, היא זו גם שתשיב לנו את הראייה. מעוורת את הרואים והופכת את הרואים לעיוורים כזו היא אהבה!!!!
יש יגידו שצריך כישרון רב עוצמה כדי להכיל הקשבה, הקשבה עמוקה שבאה מתוך פעימת הלב שלך והקשבה לפעימת לבו של אחר ובעצם כשמבינים זה לא באמת קשה ולא מצריך כישרון לאמנות ההקשבה לפעימות הלב.
רק התכוונות, אמונה באהבה, ועיקר-עיקר לא לפחד כלל!!
עכשיו ששש... תקשיבו ללב שלכם בתחושה .. בשקט או ברעש(המולת האדם, המולת הדם הרוגש) גם מתוך הרעש הגדול ניתן אט-אט להקשיב לפעימה.
מתי עשיתם זאת לאחרונה? הנה זה הרגע...הקשיבו איך הוא פועם, פעימות קצובות. אתם מאזינים לו ? אחרי כל השנים שהפיח בכם חיים והפעים כל רגע בחייכם. בכל פעימה ופעימה מתנגנת לה מלודיית אהבה.
המשיכו להאזין ולחוש, האזנה מלאה בתחושה ותגלו גם את הלא מובן מאליו.. אינכם זקוקים לסטטוסקופ אף לא לאוזנכם גם מי שאבדה שמיעתו לעניות דעתי יכול להאזין(לחוש) מתוך הלב ומתוך חושיו האחרים בתחושה.
צריך להרגיש ולעורר את חושינו האחרים.
שתהיה לכם לכולכם בפעימת הלב הפועם קריאה נעימה והאזנה נעימה עוד יותר :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אינס
דירוג
3.0
לפני 13 שנים

“האמת, שעם כריכה כזו, היה לי קשה להתחיל את הספר, אך המליצו לי עליו לא פעם, והאמת? לא התאכזבתי. ג'ולי”

124/133
ביקורות על אמנות ההקשבה לפעימות הלב
הבאה
yehudit lerman
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“אמנות ההקשבה לפעימות הלב קראתיו פעמיים ברגע שהוא נחת בחנות/במקום עבודתי "ידעתי" שאקרא את הספר ואכן”