בחיי שאני לא קוראת רק ספרות מופת. אני נהנית מסוגים שונים של ספרים, גם כאלה שלא זכו בנובל או בפוליצר, אני רחוקה מפילוסופיית "החיים קצרים לכן עלינו לקרוא רק ספרי מופת, לראות רק סרטי מופת, ולהוות מופת לאחרים..." והרבה פעמים אוהבת לגלות ספרים מסקרנים שיפעימו ויפתיעו אותי. זו ההתנצלות שלי על הספר הזה.
על פניו מה רע? "סיפור אהבה יפהפה בטעם של פעם, ומותחן עוצר נשימה...מרגש ולא מפסיק להפתיע" כמו שכתוב על העטיפה. תוסיפו לזה את השם המקסים (סודות...מממ...) וגם כריכה נאה ונפלתי. אז זהו. פה נגמרו השבחים.
הספור עוסק באיזו עיירת חוף אמריקאית, שרצח בלתי פתור מלפני 50 שנה שב להטריד היום. יש בה גם אהבה לא חוקית(!) אהבה לא ממומשת, ילדים מתים, והמון ציטוטים תמוהים משירים של משוררים מפורסמים, כדי להפוך את הסיפור ל"ספרות פיוטית". יש בו משחק "שבץ נא" מעצבן שמשחקות שתי גברות שאינן צריכות לשחק יחד, שמאפשר לסופר לכלול שתיקות רבות משמעות, הגיגים מצועפים ומלים שהן רמזים. תוסיפו דמויות שמתנהגות באופן תמוה, לא מובן וכלל לא כפי שאנשים מתנהגים, והשגתם התאמה לקונספט של הסופר לגבי "ספרות יפה"...
אז מה המסקנה? אין מסקנה. כנראה גם בפעם הבאה של "ארבע במאה" כשאצטרך להשלים רביעייה אפול שוב בפח הכריכה כי אני לא לומדת מנסיון. מצד שני אם הברירה היא לקרוא רק ספרים שאחרים או הזמן מגדירים כ"קלאסיקה" (מילה מעצבנת) אני כנראה מעדיפה לשלם את המחיר ולהעשיר את ההוצאה שבחרה משום מה לתרגם ולהוציא לאור את הספר הזה.


















