ביקורת ספרותית על רופא לבן אלים שחורים - רפואת נפש מערבית בג'ונגל של אפריקה מאת אורי שורצמן
ספר מעולה

---

ד"ר אורי שורצמן עשה משהו שרבים מאיתנו רק חולמים לעשותו. במקום לחיות חיים "נורמליים" וסתמיים למדי של עבודה, משפחה, צריכה, נהנתנות וסיפוק המאוויים האישיים, הוא קם, עשה מעשה והלך לעזור במקום שבו זקוקים לעזרה יותר מכל מקום אחר בעולם - גאנה שביבשת אפריקה.

בספרו המקסים והמרגש "רופא לבן אלים שחורים" הוא מתעד חלק מחוויותיו כרופא ביערות הגשם של אפריקה, באזורים הנידחים והעניים ביותר ביבשת, בהם אנשים חיים מתקציב של פחות מדולר ליום, מצב שמוגדר ע"י האו"ם כעוני קיצוני (לידיעתכם, כמיליארד אנשים בעולם נמצאים בקטגוריה זו, מיליארד! ואנחנו מקטרים...)

ד"ר שורצמן הוא רופא פסיכיאטר, ולכן, הוא החליט להקדיש חמישה ימים בשבוע לעבודה רפואית "רגילה", שכוללת למעשה כל טיפול ופרוצדורה הנחוצים לפונים: חיסונים, זריקות, ניתוחים פשוטים, טיפולי שיניים, לידות, הכשות נחשים וחרקים, שברים, מחלות כרוניות, מחלות מדבקות, איידס, מלריה, עגבת ועוד ועוד...אך את יום העבודה השישי הוא החליט להקדיש לרפואת נפש. לשם כך הוא הקים מרפאה ניידת שיצאה לטפל בחולי נפש במרחבי האזור הסמוך לבית החולים המיסיונרי בו הוא עבד.

שורצמן מתאר את המפגש עם החולים המקומיים, את אורח חייהם, השקפותיהם והתפיסה שלהם לגבי מחלה, גוף-נפש ומוות. הוא מודה שהוא הגיע שטוף בדעות קדומות ותחושת עליונות, אך עם הזמן הוא למד להתקרב לתושבים המקומיים, להכירם וגם ללמוד מהם.
הוא מפגין צניעות יוצאת דופן, ענווה ופשטות. פשטות של אדם שבא לתרום, אך יצא ניתרם והוא מודה בכך ומכיר תודה.

הספר פותח אשנב לתפיסות שונות שאינן מתיישבות עם התיאוריות הפסיכולוגיות המערביות מבית פרויד וממשיכיו עליהן כולנו גדלנו. אין הדבר אומר ששורצמן שופך את התינוק עם המים וטוען שיש להיפטר מן הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה המערביות, אך הוא בהחלט מטלטל תפיסות מקובלות וגורם לך לחשוב באופן שונה על דברים שניתפסים כמובנים מאליהם. כמו למשל הצורך "הטבעי והבריא" להינתק מן ההורים, המהווה מוסכמה בסיסית ברפואת הנפש המערבית. רעיון זה נחשב מופרך לחלוטין, לא טבעי ואף חולני בחברה הכפרית האפריקאית המקדשת את ערכי המשפחה וסוגדת לאבות ולאימהות הקדמונים הממשיכים לשמור על צאצאיהם ולהיות מעורבים בחייהם באופן פעיל גם בהווה.

לרוב אינני מצטטת מספרים, אך במקרה זה אחרוג ממנהגי ואצטט את ההקדשה המרגשת:
"ספרי מוקדש לשתי נשים מהכפר אסאפו:
לאקויה סה, הכוהנת של אל הנהר, אשר הצילה את תושבי הכפר מהרעלות של בארות המים, כשפי ג'ו-ג'ו, שיטפונות, חמדנות ורוע אנושי. מתה ממחלת המלריה בשנת 2006, לפי החלטתו של האל שלה.
לאנטבמה, מוכרת לחם בשביל המתפתל אל בית החולים המיסיונרי. בכל בוקר נטלה מעיסת הבצק אשר פרנסה אותה ואת ילדיה ואפתה כמתנה סופגנייה לבתי, אמרל. מתה בשנת 2004 מסיבה לא ידועה, אבל עד היום טעם הסופגנייה המתוקה, טעמה של אהבה, עדיין נותר בפיה של ילדתי."

לא נותר לי מה להוסיף, הדברים מדברים בשם עצמם.

לכו לקרוא.

נב התחלתי לקרוא את הספר ביום הכיפורים - בחירה הולמת ביותר.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על רופא לבן אלים שחורים - רפואת נפש מערבית בג'ונגל של אפריקה