לוקרסיה אשתו השניה של ריגוברטו, בת 40, חששה שלא תמצא את מקומה במשפחתה החדשה ושאלפונסו בנו הצעיר של ריגוברטו ישנא אותה. מהר מאוד מתברר שלא כך הדבר ויותר מכך שמדובר במקרה שגוי מהיסוד, טאבו. אלפונסו נער צעיר בגיל העשרה המוקדם מתאהב באמו החורגת ומפתה אותה, מלאכה המתבררת כפשוטה מאוד, לא לקח זמן רב עד שלוקרסיה נופלת שבי בקסמיו של אלפונסו. הוא מתואר כמלאך יפה תואר, שערו מתולתל וזהוב ועיניו נוצצות כפנינים כחולות, קופידון קטן.

תחמן לא קטן שמודע לעצמו? מי יודע. במבט ראשוני אין הוא שונה מכל נער צעיר בגילו, תמימות נעורים זולגת מקצות שיערו הזהובים וצחוק אמיתי ועליז נמרח על פניו. האם יתכן שבזמן שדון ריגוברטו מתעסק בפולחנים היומיומיים שלו, בנקיונות הגוף, מביא את עצמו לשלמות אליה הוא שואף ואוהב את אשתו, אלפונסו בנו הצעיר מפלס את דרכו אל זרועותייה של אמו החורגת, האם יתכן שהוא במודע מפתה אותה? שהוא באמת מאוהב בה? היא לא בטוחה שאלפונסו מודע להתנהגות שלו ואולי בכל זאת מדובר באהבה תמימה של ילד צעיר? אין בו טיפה של זדון, היא חושבת, כשהיא מביטה בו מחייך. או שמא מדובר בתכסיס מתוכנן מראש כנקמה בלוקרסיה על כך שתפסה את מקומה של אמו שנפטרה?

ספר רווי תיאורים יפים וחושניים, ומהצד השני תיאורים בוטים ואף מגעילים, בעיקר הפולחנים היומיומיים של ריגוברטו, שחלקם מיותרים לגמרי בעיניי, להקדיש פרק שלם ליציאות שלו היה מיותר לחלוטין. מצד שני היה פרק אחר שהוקדש כולו לניקיון אוזניו בכדי שיוכל להצמיד את אותם לגופה של אשתו היפהפייה ולשמוע אותה, את החושניות שבה, את היופי שלה שזולג מאיברייה - מקובל.
בנוסף ישנם פרקים בהם מציגים ציורים מהמיתולוגיה היוונית והדמויות שבספר תופסות את מקומן של הדמויות שמופיעות בציור ומפרשות ומספרות את הסיפור שבציור בדרכן שלהן, אירוטית לרוב.

לא מדובר ב"פורנו"-רומן רומנטי אירוטי וזול שאמור לרומם את מצב רוחן של גרושות בנות 45+, לא. מדובר ברומן אירוטי חכם וקומי שכתוב נפלא, מופרע לגמרי שמעמיד אותנו הקוראים במבחן אל מול אותם ערכי מוסר עליהם גדלנו.

בשבחי האם ...החורגת/מריו ורגס יוסה

בשבחי מריו ורגס יוסה:
סופר טוב. אפילו סוחף ומרתק (בעיני כמובן)
יש לו את הקטעים הפיקנטיים שלו,
גם בספר "חגיגת התיש"
וגם ב"תעלוליה של אישה רעה".
אבל ב"שבחי האם.." הוא עף רחוק על כנפי הדימיון
ההזיה הבדיה השחיתות המוסרית.
אולי זאת מין אלגוריה למוח של המין האנושי.
אחרת אפשר להפשיט את המשל ונמשל ולהראות
את זה כפרונוגרפיה מעודנת ומרומזת.
שילד צעיר מלאכי ויפה יפתה את אמו העסיסית והבשלה
בת 40 בתעלולים נילוזים ? הייתכן?
זאת רק פנטזיה במוחו הקודח והתמים והמפלצתי
של ילד בן 12 על סף ההתבגרות, או של אישה
נשואה בגיל העמידה או של בעלה.
הסופר משחק עם הפנטזיות והמציאות לסירוגין.
אבל הקורא משוכנע שהפנטזיה הפכה למציאות.
סופר מוכשר כבר אמרתי.
ספר סוחף קצר ומעניין כבר אומרת.
יש שם קטעים די בוטים למען האמת.
לא מומלץ לילדים צעירים.
אבל למבוגרים בעלי סבלנות דמיון וחיוך על הפנים
מציעה : קדימה תתנסו. מקסימום תגידו: "גועל, לא בשבילי"
האומנם?

הספר כולו בנוי כמין קולאז' מעורר וסוריאליסטי המשלב טאבואים ומיתולוגיה יוונית בתוך נבכי המציאות המודרנית של אמריקה הלטינית.

מדובר על סיפור אהבה בלתי אפשרי בין האם החורגת דונה לוקרסיה לבנו של בעלה הטרי דון ריגוברטו.
הספר גדוש בתיאורי מין בין האשה ובעלה וברובד נוסף הרואה בו מעין מצביא יווני/רומי החוזר אליה בין מסעות הכיבוש ברחבי האימפריה.

הסיפור עובר כמצלמת רחף ספרותית בין מחשבותיה של לוקרסיה, הנרקיסיזם והרגלי הנקיון הכפיתיים של ריגוברטו ודמותו הסטטית/פלסטית של אלפונסו הילד שמוצג כמלאך/פסל/איקונה נוצרית.


רגשות האשם הקתוליים, הבבואה הפיזית של הדמויות והתיאורים האירוטיים הבלתי פוסקים העוסקים באלים יווניים, בפילוסופיה של המוסר ובסמלים נוצריים- מעוררים, מבלבלים ומסעירים כאחד.

ממליץ לקרוא במיטה חמה בליל חורף נוקש זגוגיות
או בליל קיץ לח וחסר מנוח.


המחבר הוא זוכה פרס נובל מריו ורגס יוסה, באתר ניתן למצוא אחדים מספריו תחת השם "מריו ואראגס יוסה".

הנושא של הספר מפחיד ומפריע מוסרית. אפילו אם רק בדימיון : מין וילדים טאבו וטוב שכך!
בטח לא ספר לכל אחד.
ואחרי הפתיח המאיים: כל מה שיוצא תחת ידיו של יוסה כנראה יהיה מעולה , לא משנה על איזה נושא הוא כותב.
לכן, למרות שזה הספר שלו שפחות אהבתי , עדיין, יוסה כמו יוסה : כיוון שמובטח לך ספר טוב הוא יכול להרשות לעצמו לקחת את הקורא למקומות שסופרים אחרים אולי לא היו מעיזים לנסות.
אולי כמו הילד בסיפור : שטן עם חיוך ופני מלאך ...

אם היה שם משהו מלבד פורנוגרפיה, פסחו עליו עיניי.