ביקורת ספרותית על מקרים אבודים מאת קייט אטקינסון
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 בספטמבר, 2012
ע"י נצחיה


את הספר "מקרים אבודים" לקחתי בגלל התמונה המתוקה שעל הכריכה, ובגלל המחברת. אחרי "מתי כבר יהיו חדשות טובות" המוצלח, חשבתי שזה יהיה ספר טוב. עכשיו ראיתי שעל כריכת הספר "מתי כבר יהיו חדשות טובות" כתוב "מאת מחברת רב המכר מקרים אבודים". אופס. ברור שאילו הייתי קוראת את מקרים אבודים קודם, הייתי מפספסת של "מתי כבר יהיו חדשות טובות", כי יש לי נטיה לפסול כותב אחרי שלא נהניתי מאחד הספרים שכתב. אז יש כאן אזהרה לעצמי, לא לשפוט סופר על פי הספר הראשון שלו שקראתי. בכל אופן, כבר קראתי את "מתי כבר" שהוא סוג של ספר מתח מהודק היטב וזורם, ולכן נתתי צ'אנס ל"מקרים אבודים" למרות הנטיה הטבעית שלי לעזוב אותו באמצע וזהו. הבלש העומד במרכז הספר, ג'קסון ברודי, מתבקש לחקור כמה מקרי העלמות ישנים שאינם קשורים זה לזה. בו בזמן הוא מקבל איומים על חייו, ונתקל בסיבוכים שונים בחייו האישיים. כך שלכאורה זהו ספר בלשים רגיל, אבל הוא לא. הספר הרבה יותר מדי מהורהר, הרבה יותר סוטה לכיוונים לא רלוונטים, מספק יותר מדי אינפורמציה מינית לא מעניינת.

בסופו של דבר חלק מהתעלומות נפתר, וחלק לא, חלק בעזרת הבלש, וחלק בלי שום קשר אליו. הקורא הנבוך מנסה למצוא איזה חוט מקשר בין הקרעים השונים, אבל זה לא כל כך מצליח. מפתח אפשרי לתעלומה הוא המחשבה מי הם אותם "מקרים אבודים" שבכותרת הספר. יתכן שאלה באמת הילדה אוליביה שנעלמה בגיל שלוש, הרוצח עלום השם של לורה שנהרגה לפני עשר שנים, וטניה, האחיינית הנעלמת שאימה רצחה את אביה בגרזן. אבל אין ביניהם קשר ממשי, ועל כן אין לחשוב שמה לא הם האבודים. אולי האבודים הם אלה החיים עדיין - האחיות של אוליביה, אביה של לורה, ההומלסית שמסתובבת פה ושם בפארק ומתגלגלת בסיפור. ואולי גם ברודי עצמו הוא מקרה אבוד.

בשורה התחתונה לא מצאתי כאן "רומן עשיר באירוניה ובחמלה", אלא ספר מבולבל ומבלבל למדי, שאולי יכול להוות ראי לתחושת חוסר הפשר הקיומי והתפוררות מוסד המשפחה בימינו, אבל אפשר גם לוותר עליו.

2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ