בוקובסקי. מה אפשר להגיד על הגאון הזה. כותב בתמצות. ישר ללב. לא מנסה לעשות רושם על הקורא. לא מתייפייף. זאת האמת וקח אותה ישר לפרצוף. קללות, זיונים, אלכוהול, בארים שכוחי אל. הכל יש אצל בוקובסקי. המשורר סופר האהוב עליי. האיש שהשפיע עמוקות על בונו מ-יו2 ועל טום ווייטס. האחרון עשה קריירה מחיקוי של המקור. לא הרבה יודעים שבוקובסקי הוא הנווד השיכור המקורי. ממליץ לכם לקרוא אותו ולהוריד בקבוק וויסקי במקביל ישירות לקיבה. תהנו.

קראתי את כל הרומנים של בוקובסקי, וחלק נכבד מספרי השירה שכתב והסיפורים הקצרים.
אני לא בטוח מי ערך את האוסף המדובר (עושה רושם שדורית וייסמן), אבל היא בוודאי קראה את מרבית הפואמות שכתב.

האוסף מלקט הרבה שירים וגם כמה סיפורים קצרים, לדעתי מדובר בהקדמה מעולה לרומנים.
אם נהנתם - המשיכו הלאה וקראו את Ham on Rye (עדיף באנגלית, התרגום צולע והאנגלית פשוטה).

ולא רק שדורית וייסמן בחרה בפינצטה יצירות משובחות - היא אף תירגמה אותן בצורה מיטבית.

שירה וסיפורים קצרים של צ'רלס בוקובסקי. יש פה סיפורים ושירים על אהבה, על הניכור של לוס אנג'לס ויותר מזה- על הזבל של החיים בכלל, אבל המשמעות של הספר הזה היא בכנות שלו. בוקובסקי היה פסימיסט ובחור די מטורף, אבל האהבה שלו זוהרת והתיאורים שלו יפהפיים, ואולי חשוב יותר: הוא כמעט תמיד אמיתי, גם כשהוא נדמה כמו מגלומן.

בדיוק מה שהתקציר בגב הספר מבטיח לנו: בוטה וחסר פשרות, שוביניסטי ומתפלש בקיא. ועם זאת, צ'רלס בוקובוסקי הוא כמו הילד המעצבן, הבועט הלא פוליטיקלי קורקט בשום קנה מידה שאיכשהו את תמיד רואה את העדינות והחמלה שבו. מציאות חייו המורכבת, בין אם בשנות ילדותו או בגרותו, נגלית לקורא מכל שיר או סיפור בספר, ובאוסף שכזה קל ללקט לכדי נקודת מבט רחבה המשתקפת מ כתביו בתקופות שונות בחייו. מומלץ לאוהביי הז'אנר.

יו צ'רלי!

נזכר באהבה ישנה
להשראה ראשונה
מודל לחיקוי
או נשמה תאומה
או כל קלישאה או הגזמה אחרת
של מושא להערצה.

מילים נוחתות כמו בלוקים
על משטח מלוכלך
מתוסבך
וננעצות בו
ושוקעות
כמו שהם -
בלוקים יבשים
בלי טיח וצבע
מאובקים
מטונפים
מחוררים.

רבים מהטקסטים שלו לא היו עוברים היום
את צנזורת הפוליקלי-קורקט של הפייסבוק
מה שאוטומטית משבח אותו עוד יותר.

מצד אחד זה קל לפגוע בול מדי פעם, כשאתה כותב כל כך הרבה שירים, שרובם לא משהו. הספר הזה מאגד בתוכו בעיקר שירים מוצלחים. עבור הקורא העברי, עשו לבוקובסקי עוול איום: הפילו אותו לזרועות האוהבות של הוצאת אסטרולוג, שם אף אחד לא העביר את התרגומים לזרועות האוהבות של עורך תרגום (האמת היא שהתרגום של הספר הספציפי הזה בסדר גמור דווקא).

עדיף לקרוא באנגלית או לא לקרוא בכלל. כאמור, בוקובסקי היה גרפומן נוראי; מצד שני, אין ספק שהוא גם פגע במקום מדי פעם. ככה שלקרוא - כדאי. רק לא לקחת יותר מדי ברצינות.

מילים של קווי מתאר

כר פורה
ללכת מכות לגביו

פתאום שם הספר כל כך
מתחבר