טובת הילדאיאן מקיואן2ספר הכתוב בכישרון רב ומדויק, על חייה של פיונה , שופטת משפחה, ועל האופן בו היא מדלגת בין חייה הפרטיים לאלו עליהם היא פוסקת באולם בית המשפט. משבר חיים אישי מתערבב בהתלבטות משפטית לא פשוטה, כאשר זו משפיעה על זו ולהפך... מומלץ עד מאד...חובה..
ארוחת הערבהרמן קוך0ספר לנשימה אחת, ,,, הספר מוקדש לאלו שצולחים את החיים הללו בנשימה מקוטעת וממהרים להסיר מעליהם בכל הזדמנות את חליפת הליצן עם עניבת הליצן בצבעים עצובים. זוג אחים, כל אחד ממקומו(זה הנחזה להיות רם, וזה הפחות) מנתחים ומתמודדים על משבר משותף... בספר כמה קטעים שכל אחד שאלו שהספר הוקדש להם, היה רוצה להגשים, גם אם אלו אלימים ופליליים להחריד, פשוט כך.. ספר מומלץ עד מאד..
נופל מחוץ לזמןדויד גרוסמן3קינת דויד, יומיומית, נוגעת, קשה, כואבת וכזו המסרבת להיעלם. לבד או יחד ללא תאריך תפוגה, הדבר הזה שם, כל פעם ננעץ בך שוב ושוב ללא רחם.. איך כתבה רחל- "איש ונבו לו על ארץ רבה.."..ואני ממרומי הקט אומר- "איש וקינת דויד לו על ארץ רבת דמים ..." הספר הונח בידי בתקופת כאב אישי, כך שהוא חלחל בנשמתי עד תהומות כאב השחור.. לא מתאים לכל אחד, לא מתאים לכל עת.
בדידותו של קורא המחשבותדלית אורבך3דלית אורבך היא לטעמי "פול אוסטר" הישראלית. מצליחה לבנות בהינף קולמוס ויד אמן מציאות משכנעת שאתה רוצה להאמין בה- על אף היותה מנותקת ממציאות החיים הידוע לכולנו, ומשם השמיים הם הגבול. להבדיל מפול אוסטר, הכתיבה כאן עמוקה יותר, אינטליגנטית יותר והספר מקפיד לצלול לעומק נבכי נשמתן של הדמויות... נרי, מצליח לקרוא מחשבות אך משולל כל יכולת להרגיש דברים, בונה לעצמו נפש המורכבת מתחושות של אחרים. חייו משתנים לאחר שהחליט להציל לחבר בעזרת כישוריו היחודיים לו, ולבסוף מצא עצמו כניצול... מומלץ בחום,
סוס אחד נכנס לברדויד גרוסמן1ספר שמתחיל בצחוק גדול, הופך לצחוק, הופך לחיוך, הופך לגיחוך, הופך לשתיקה, הופך לתהייה, הופך לעצב ... אכן, סוס אחד נכנס לבר, אך לפני שנכנס, הוא היה שם ובעוד מקום נוסף, אסף לעצמו שריטות וצלקות וכאבים ואז, רק אז נכנס לבר ... ספר מרתק, מחניק בגרון ,,,חובה,,
עוד תראה ניקולא פארג1אפוטרופסות כפויה על אב חד הורי, מציבה בפניו כל יום דילמה לאופן התנהלותו מול בנו. זיכרונות עבר מהתנהלות אביו, אשר ממנה סולד הגיבור, אין בה די בכדי לתת לו את התבונה לאופן הכי נכון שעליו לנהוג בבנו. ייסורי מצפון, חיפוש בלתי פוסק, חרדה, תקווה ושאיפה לטוב... קריאה על סף דמעות, נוגע, לטעמי זו תהיה קלאסיקה....ספר חובה.
חתיכת סיפורדלית אורבך4עם פניות חדות בעלילה ובכל פעם לכיוון בלתי צפוי, לא ניתן לעזוב את הספר ולו לרגע. שני גיבורים בשני מקומות שונים, חווים כל אחד מהם סיפור משלו, ועוד סיפור אחד בלתי צפוי ומוצפן החוצה את שניהם.. סיפורם השונה של השניים מצטלב בנגיעת קסם ... ככל שרוצים לתמצת את הספר, הדבר כמעט בלתי אפשרי... כתוב היטב, קולח, סוער, פרוע, בוטה ומלטף בו זמנית (ממש כמו הסופרת שכתבה אותו...) מומלץ...
המקווה האחרון בסיביראשכול נבו1סיפור נעים, כזה המדגיש את ההבדלים בין אנשים החולקים אותה גבעה ואותו עמק ואותם שמיים- ילד חוץ, בת גרעין, בן משק, חוזר בתשובה, בן מיעוטים העונה להגדרה- "ערבי" ובן מיעוטים העונה לגדרה- "עולה חדש", חוזרת בתשובה, מזרחי רודף כבוד. ספר נעים לקריאה. מומלץ
גדר חיהדורית רביניאן2רומן ים תיכוני, בלתי אפשרי, הקצוב המועד תפוגה ידוע מראש...ליאת, ישראלית בשנת לימוד בניו יורק, מתאהבת בחלימי- פלסטינאי אמן מאמאללה (במקום ממסמיה הקטנה), הסיטואציות הפרטיות שם מלמדות על חיינו כאן ב100 השנים האחרונות. כתוב מצויין, ניתן לגעת ולחוש ולהגיש כל תמונה.. מומלץ ואף חובה
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס10זה אולי יפתיע חלק מהמבקרים הציניקנים, אבל בגיל 75, אחרי שעברתי כבר דבר או שניים , מצאתי בחמישים גוונים של אפור משהו שהרבה ספרים "ספרותיים" יותר פספסו: את הזיק שאסור שיעלם. מי קבע שתשוקה היא נחלתם הבלעדית של בני העשרים?זו תזכורת שארוטיקה היא לא רק תבלין, היא במפורש מרכיב מרכזי בטעם החיים.כשניגשתי לקרוא מודה לא חיפשתי שייקספיר. חיפשתי חיוניות. הספר הזה היה עבורי זריקת אדרנלין ללב. הוא הזכיר שגם כשהגוף כבר לא גמיש כמו פעם, הדמיון נשאר צעיר. כשהשיחות הסובבות אצל החברה סביב תרופות ובדיקות דם, בתי חולים ומי נפטר החודש. והפוליטיקה גועלית ולא ארחיב. המפגש עם כריסטיאן גריי הוא חופשה מפנקת במחוזות אחרים. בגיל כמעט 76, בעת מלחמה בין ריצה למקלט 3-4 פעמים ביום ובלילה ויותר יש עדיין לפחות פריבילגיה לקרוא בלי לדפוק חשבון לאף אחד. אין עוד מבוכה של הצעירים או את שיפוטיות של גיל הבינייםהספר הזה הוא הוא תזכורת להרגיש חי, ולזכור שהאש הפנימית קיימת . ציפייה שגורמת לדפדוף מהיר בדפים, ממש כמו פעם בגיל 14.בשורה התחתונה אל תקשיבו למלעיזים שאומרים שזה "ספר טיסות" או "פורנו לאימהות". עבורי,. זהו שיר הלל לחיים. הוא מזכיר שהלב יכול להחסיר פעימה לא רק בגלל הפרעת קצב....
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס40"אני פותחת את הדלת וכושלת פנימה, מסתבכת עם הרגליים, מועדת ונופלת לתוך המשרד ישר על הפרצוף. אוי, באסה בריבוע". באסה? ועוד בריבוע? בספר, רב מכר? אולי זה התרגום. לי נראה שזו פשוט הרמה של הספר. לאלו שלא הצליחו להניח את הספר לרגע, ברור שלא- הרי הוא לא מאתגר בשום צורה. הכל כתוב בו, בצורה כל כך גולמית ולא מעובדת, שלא נדרש לעצור בו, ולחשוב- מה קרה כאן עכשיו? אני בשליש הספר, לא סיימתי לקרוא אותו ולא נראה לי שאני הולכת להמשיך, אבל הוא דוגמא מצוינת לאיך לא כותבים ספר, ולא יצא לי לקרוא הרבה בחיי. אני לא מזלזלת באלו שאוהבים את הספר. אני יכולה להבין שיש בו טוויסט, הוא רב מכר שהשיג את הכרתו עם או למרות התוכן שלו. אבל אירוטיקה לא כותבים ככה. בספר, ובטח שבספר שמתיימר להיות אירוטי- צריך הרבה חשיבה: איך הופכים תוכן שקל לו להיות זול ופשטני, לתוכן עמוק ומסקרן? נראה שהיא דילגה על החלק החשוב הזה, ופשוט כתבה מה שעלה לה בראש... מעבר לזה, היה לי קשה מאוד להתחבר לדמות הכותבת, גם בגלל צורת החשיבה והביטוי, וגם כי אין בה באמת שום דבר מיוחד שאמור למשוך את כריסטיאן גריי, ולי באופן אישי זה הציק. הדמות שיטחית, נטולת עומק, נטולת ייחודיות, וזה יוצר סוג של חוסר אמינות. בקיצור, טוב שקניתי עותק קצת פגום של הספר בדוכן של סטימצקי ב20 ש"ח ולא בטעות במחיר המלא והלא מוצדק שלו.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס7אל תקראו את זה! ( את הביקורת כן, אני מתכוון לא לקרוא את הספר!).זו המסקנה וזו ההמלצה והייתי יכול לסיים כאן , אבל אז יהיו מי שיכתבו כאן שלא השקעתי או שסתם כתבתי.כבר לפני שנים שמעתי על התופעה של הספר ובזמנו היה בלתי אפשרי להשיג אותו. בשנים האחרונות מצאתי אותו זרוק ברחובות עד שלפני שנה החלטתי להרים אותו מהרצפה ולקרוא. טעות! ספר שהוא בזבוז זמן ולמרות זאת הצליח והיה רב מכר ענק. מה שמוכיח שלהיות רב מכר לא מוכיח כלום חוץ מזה שזה פשוט הצליח לו. לפעמים כל מה שצריך כדי לרתק את הקורא הוא שורת הפתיחה. גם כאן הספר נכשל (לא חשוב מה כתוב שם, סתם שורה) אז לא השורה הזו גרמה לאנשים לקנות כנראה הנושא שכמובן כולם מתעניינים בו (סקס).ככל שקראתי ( ולא הגעתי לסוף, הפסקתי הרבה לפני...) ידעתי שלא הולך לצאת ממנו משהו וצדקתי. הכתיבה גרועה. ממש, ממש ממש ממש גרועה. למחברת יש רק כמה תיאורים זמינים לה, וכשזה נגמר היא פשוט חוזרת עליהם עד אינסוף. כל שורה בדיאלוג מתוארת כ"מלמול", "התנשפות", "נשם" או "לחישה רכה". המילה "מלמול" מופיעה בספר לעתים קרובות יותר מהמילה "וגם". בשום שלב אליו הגעתי הספר הזה אינו הופך להיות מעניין. ואני לא אכנס כאן לתאורים של החוויות הגופניות של הדמויות."חמישים גוונים של אפור" זה ג'אנק. לא לקרוא. תחסכו את הזמן. אני קראתי פחות מרבע וזה הספיק.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס6אני חושב שמעל הכול, הספר הזה כתוב רע. מעל לפנטזיה הרדודה שהוא מציג, מעל לסקס המגוחך, לתפישה השמרנית ולסיפור האהבה הצפוי, הפרוזה שלו באמת לא טובה. וזה החלק הכי בלתי נסלח, מפני שהוא עודד דור שלם של כותבות לכתוב רע. לא נהניתי ממנו. גם התיאור הבדסמי היה שטחי ומאוד לא נאמן למציאות. ניכר שהסופרת לא חוותה מערכת יחסים כזו בחייה מעולם.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס24בסוף דמעתי כי הסוף היה בלתי צפוי לחלוטין, הוא התריס, קומם, הוציא אותי משיווי משקל. הסיבה היא: כי במהלך החיים מאכילים אותנו מהרגע הראשון בו מדברים אתנו על יחסים ואז מספרים לנו על הביצית והזרע ועל כך שילדים באים רק מאהבה,וכולנו יודעים שיש ילדים שנולדים לתוך כאוס. כל כך הרבה אגדות שבהן הנסיכה מנשקת לצפרדע והוא הופך לנסיך. עוד בגן שבו בנות משחקות בבגדי נסיכות וחולמות שיהיו נסיכות ומתחילות בציד חיפוש נסיך אגדי שמשתרע על פני חיים שלמים . אך האגדה השגויה הזו אם כמובן מסתכלים על הסקלה נמצאת על קיצון אחד כשמהעבר השני על הסקלה ישנם צדדים אפלים וכוחניים שסוחבים חלקינו למקומות שהם לא בדיוק מצופים במרמלדה כמו בספר המדובר. שני הקצוות קיצוניים מדי כשבעצם רוב רובם של האנשים מצדיעים לנורמליות ואיזון ביחסים שבין שני המינים. הנורמליות מהווה עוגן כבסיס שפוי להשוואה. אפשר לומר שהחלק הארוטי בעל 50 גוונים של שריטה עמוקה בנפש גרם לי להסמיק יותר מפעם אחת במהלך הקריאה. הקיצון שהזכרתי קודם תואם את סיפור סינדרלה או את הסרט "אישה יפה" כולל הכל ביגוד מכוניות וכל דבר שהכסף יכול לקנות. אבל כמובן כל החלק האגדתי מסתבך בנטיות אפלות שלא מסתדרות כל כך יפה עם בנות חסודות מבית טוב. לא אומר שלא התרגשתי מהפנטזיה המוגשת כאן על מצע של שמפניה יקרה ועניבה לא למטרות צדקה. לא חשבתי שאוהב אבל זה היה מרענן כחוויה חד פעמית. ועל העלילה כבר אמרתי יותר מדי...............
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס23בבקשה אל תקראו לי משוגע. אל תקראו לי גם שיכור. בכלל, דעתי היתה צלולה לגמרי כשקיבלתי על עצמי את ההחלטה המסוכנת לקרוא את הספר הזה. אני יכול לדמיין כבר את ההפתעה שלכם: 'זשל"ב קורא ספרי סקס? לא ייאמן!' או את שונרא החתול מפנה לכיווני אצבע מאשימה ואומרת לי: 'נו נו נו זשל"ב ילד רע!' אבל מה כבר יכולתי לעשות? הספר כל כך מפורסם, כולם שמעו עליו. חוץ מזה, השם גם נורא קליט. אני חייב אבל חייב להבין על מה כל הרעש! כך או כך, מצאתי את עצמי שרוע על המיטה, פותח את הספר ומתחיל לקרוא. * בין גניחה לגניחה נזקקתי נואשות לכדור אקמול נגד כאבי ראש, בין חדירה לחדירה הבטן כאבה, בין אוננות לאוננות שיפשפתי את עיניי בהפתעה ולא האמנתי שהיה למישהו האומץ לכתוב ספר שכזה בכלל, בין פלרטוט לפלרטוט הרגשתי כאילו הלב שלי מתקשה ואז נשבר לאט לאט, ושלא לדבר על המחשבות והפנטסיות של אנסטסיה סטיל שהן בעצם הגורם העיקרי לזה שהתחלתי להשתגע, להתעצבן, לעשן וליטול סמים. שלא נדע - כל אלו ועוד מחכים לכם ברומן "הרפתקני" זה שבהחלט מצדיק את הרעש שמסביבו. קיצר, הופתעתי לטובה. שתהיה לכולכם קריאה מענה.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס22אז ככה, אם לוקחים את הספר ממש כמו שהוא ולא מצפים ליצירת אומנות ספרותית קרי גין אייר, מבינים שזהו ספר סקס למבוגרים או יותר נכון פורנו לאימהות- הספר ניפלא. מתחיל כרומן רומנטי והשמיים הם הגבול. מכיוון שישנם ילדים בסימניה מנועה אני מלפרט. נשים- להסתער!! ויש מצב שהבעלים\ חברים ירצו לקנות לכן את המשך הטרילוגיה...
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס20טוב אחרי שהספר נמצא אצלי למעלה מחודש וחצי בבית , ושחברה מעבודה גרמה לי להבטיח לקרוא את הספר בסופ"ש . התיישבתי הבוקר והתחלתי לקרוא את הספר :) וואו !!וואוו!!!! קראתי המון ביקורות שקוטלות את הספר ואת התירגום בעיקר . אני מסכימה לגמרי שיכלו לתרגם את הספר בצורה טובה יותר . צריך להוציא את המילה שיואו מחוץ לחוק !! אבל בסופו של דבר , לא מדובר רק על ספר פורנו לעקרות בית . מדובר על גבר ואישה שמתאהבים אחד בשני . כל אחד חי בעולם אחר עם עבר אחר ושונה ,והם מנסים למצוא דרך להיות יחד! זו דרך לא קלה , במיוחד כאשר אחד מהם נושא מטען כבד מהעבר. אני לא אתיימר לומר שלא נהנתי לקרוא ולהכיר על העולם הסאדו , היו רגעים שממש התבאסתי שאני לא בקשר עם האקס יותר .... (אבל אז חזרתי למציאות לפחות בנוגע לאקס >.< ) המחברת בהחלט לקחה סיכון שהיא כתבה את הספר ולדעתי הוא השתלם לה. אני נהנתי מהספר !!! ברור שהוא לא ספר איכותי או אפילו ספר שמשאיר רושם עז .. אבל שוקעים לתוכו ונהנים ממנו - לדעתי לפעמים צריך רק את זה . לקרוא ספר שלא מפסיק לגרום לחייך , שמידי פעם גורם לדפיקות לב מאוצות מהמחוות הרומנטיות ( וכן יש שם ). ספר שמשאיר רעיונות לא הכי תמימים בראש... פשוט לקרוא ולהנות ! אני מתכוונת ללכת ולרכוש את שאר הטרילוגיה באנגלית הפעם .מאחר ואני באמת רוצה לדעת מה יעלה בגורל הקשר של אנה וכריסטיאן . הוו כריסטיאן ! אם המחברת עשתה משהו אחד טוב ,זה לכתוב את הדמות המדהימה הסקסית והמסוכבת בהחלט שלו ! כל הספר אני חשבתי לעצמי שהוא פשוט מדהים ,ושאם אני הייתי במקום אנה רוב הסיכויים שהייתי עושה בדיוק את מה שהיא עשתה ! בקיצור , הספר נהדר למי שרוצה סתם אחר הצהריים של כיף וצחוק :) ומי שרוצה להכיר את העולם הסאדו מאזו בהחלט יכול ללמוד דבר או שניים. מי שמחפש ספר עם עומק וכדומה , זה לא הספר הנכון !! ולסיום אנשים "פרדה קצרה , חצי צרה" (אני בטוחה שבאנגלית שזה נשמע הרבה הרבה יותר טוב )
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס19טוב, כסיפור ועלילה- אהבתי. הכתיבה - נוראית. פתחתי ראש ובאתי לספר מתוך ידיעה שיהיה שם סאדו מאזו קליל ותיאורי סקס ואפילו התרגשתי מהרעיון, באמת שאני לא ילדותית כדי לצחקק כשכתוב מילה גסה... אבל נראה שהסופרת היתה מספיק ילדותית כדי לעשות את הצחקוקים בשבילי. מגע מיני ראשון הוא שם את הקונדום על ה"זה" שלו. והסקס היה "מהמם" ו"מדהים" ובמהלכו היא הצליחה לומר את המילים שחורות על עצמן כמנטרה לאורך כל היצירה הספרותית הזו: "שיאו... אני מתה... כריסטאן!..." כי שלוש נקודות זו הדרך הכי טובה לתאר משהו בלי לתאר אותו (...) לדעתי בתוך תוכנו הנשים יש איזה צורך במפלצת כוחנית ש"תזיין לנו את הצורה" ולמרביתנו יש איזו פנטזית אונס, אבל המילים "אני מתכוון לזיין לך את הפה עכשיו" לא מופיעות בפנטזיה שלי. או שהתרגום נורא או שהסופרת זקוקה לסופר צללים. בכללי זה עשה לי חשק לקצת בדס"מ בחיי, לא מדמיקולו עשיר ובלי ה"שיאו!" ובלי המילמולים והאנחות המטופשות. וברצינות- אני מכירה את העולם הזה מבחוץ, היכרות עם אנשים מכל הסוגים, מאסטרים, מלכות, סאבים, עבדים ושפחות. התרשמתי ואפילו התאהבתי בחלק מהדברים (פעם בתקופה שהייתי גוטית) וחשוב לי לציין שספר כזה מגחיך את הקהילה הזו בארץ ובעולם. ממליצה להכנס לפורומי "בדס"מ" ישראלים ולקרוא סיפורים קצרים של גולשים וגולשות כדי להתחרמן באמת. ואם תסלחו לי אני מתכוונת להרים צלצול למאסטר שהכרתי ולשאול אם בא לו לפגוש אותי ב"כלוב" להשלמת פערים :)