ביקורת ספרותית על אם רק היית זוכרת מאת אליס לפלנט
ספר בסדר

---

מי שעוקב אחרי כבר וודאי יודע שאינני קוראת כמעט ספרי מתח, היות שהזמן קצר והמלאכה מרובה, ואני לא רוצה לבזבז את זמני על ספרים נוסחתיים וצפויים.

אולם בחרתי לקרוא את "אם רק היית זוכרת" מפני שתקציר העלילה הבטיח ספר מתח שונה. הפעם הסיפור מסופר מנקודת מבטה של רופאה לשעבר, חולת אלצהיימר, הנחשדת ברצח שכנתה, שהיא גם חברתה הטובה ביותר.

זווית ראייה מיוחדת זו חושפת אותנו לתהליך ההתפרקות וההתפוררות של מוח חד ומבריק. אנו חווים את גילוי המחלה, תחושות האובדן ותגובות הסביבה ובני המשפחה.

למעשה, עלילת הרצח היא משנית למדי ומהווה לא יותר מחוט מקשר לסיפור המרכזי, שהוא התמודדותה של הגיבורה ומשפחתה עם מחלת האלצהיימר.

למרות נקודת המבט הייחודית מצאתי את הספר מעט קליל ושטחי, קצת אמריקאי מדי. חשתי שהוא יותר מדי קולח ופחות מדי מעמיק. הסופרת לא הצליחה ממש לגעת בליבי או לספק לי תובנות חדשות לגבי המחלה.

ג'ונתן פראנזן עשה זאת בצורה הרבה יותר רגישה ומשכנעת ב"התיקונים" המופתי בו הוא מתאר, בין השאר, את הידרדרותו של אבי המשפחה עקב מחלת הפרקינסון.

לסיכום, ספר לא רע, אך גם לא יצירת מופת.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על אם רק היית זוכרת