ביקורת ספרותית על האי של סופייה מאת ויקטוריה היסלופ

---

אתחיל מהסוף ואומר שזהו מבחינתי ספר מומלץ ומעניין,

אך עם זאת היו לי כמה הסתיגויות,מה שבעיקר לא אהבתי זה את מסגרת של הסיפור שמתחילה בסופיה שאינה מוכנה לספר כלום על עברה עד שיום אחד שביתה חושבת להינשא ולוחצת מעט על אימה לספר לה את קורותיה, סופיה שמבינה שחשוב שביתה תדע על עברה ושולחת אותה למישהי שגרה במקום הולדתה כדי שהיא תספר על המאורעות,ואז בעצם כל הסיפור של שלושה דורות מסופר,סיפור מרתק,על מחלת הצרעת שמלמד ומעשיר וגרם לי הרבה להרהר על היחס של החברה ועל נידוי ובסוף שוב נסגר המעגל של האם והבת שלא מעורר אמון בכלל,הדמות של סופיה מוצגת כשיטחית נורא גם בזמן שהיא מביעה חרטה על התכחשותה למשפחתה (חוץ ממנה יש עוד(יותר מהנחוץ)דמויות שטחיות.)למרות שכל הסיפור עוסק בצרעת,באיך החברה באותו זמן התייחסה לחולי צרעת ובדעות הקדומות מסביב לזה עדיין לא היה לי ברור מדוע סופיה באמת החליטה להתכחש,זה פשוט היה נראה לי מיותר ולא הסתדר לי.



בכל זאת, מבחינתי זה ספר שלמרות שיש בו כמה דברים שמפריעים ושהוא לא יצירת אומנות,הוא עורר בי כמה דברים שיגרמו לי לקרוא אותו שוב,יש בו קטעים עם הרבה עניין,רגישות ולכן הוא מומלץ.

» ביקורות נוספות של פזית
» ביקורות נוספות על האי של סופייה