ביקורת ספרותית על נער קריאה מאת ברנהארד שלינק
ספר לא משהו

---

אני לא אהבתי את הספר. לא בגלל הכתיבה הספרותית, אלא בגלל ההקשר.

הוא ממש עצבן אותי (ואני משתדל שזה לא יקרה לי הרבה. בטח שלא בספרים).



וכדי לא למחזר עצמי יותר מדי, להלן שני קטעים שכתבתי בעניינו בפורומים, להסביר מה ולמה לא אהבתי:



1.

"למה לא אהבתי? התחושה הכללית היא של של חשבון נפש כפוי שד.



הגרמנים מרגישים צורך עז למצא אשמים. אז מוצאים את אנה, קצת מוגבלת, מעורבת חלקית באיזה אירוע טראגי, שלא בדיוק קרה באשמתה. מוגבלותה מונעת ממנה להתגונן כראוי והיא נאלצת לשאת את מטען האשמה (למרות שהיא לא ממש).



זה לא חשבון נפש אמיתי. גם החיבוק של הגרמנים את שלינק, עוזר להם לנקות את עצמם בבחינת "תיראו איך אנחנו מכים על חטא". זה אולי כבר מחוץ לספר עצמו, אבל לא גורם לי יותר לקבל אותו כראוי. "



2. (בהקשר של גרמניה, וחשבון הנפש שלה:

"נכון, הוא קצת מכה על חטא, קצת מזועזע. מאד סלחן וחומל.

הרי מי שהשתתף לא היה ממש אשם. הוא (היא) היה מוגבל, קורבן נסיבות, תמים, כלוא בחובת הציות...

אז נכון שמגיע עונש קשה. ברם, אולם.



לטעמי, שלינק התייפיף. עלה הל גל קטנטן של הכאה על חטא, כתב ספר שקל לגרמנים לבלוע. כאילו לא סלחן. כאילו מתמודד.



הספר עצמו הוא לא רע, אבל ספרות מסוג זה לא מנותקת מההקשר התרבותי לאומי. בגלל זה לא יכולתי לסבול אותו. "

» ביקורות נוספות של עופר D
» ביקורות נוספות על נער קריאה