“סופסוף מצאתי זמן לקרוא את הספר הזה שגם לאחרונה שמעתי דיבורים עליו מכל מיני מקומות, והנה מה שאני חושב. לא יודע אם להגיד שנהנתי ולא יודע להגיד אם סבלתי בכלל, אבל משהו בספר לא עובד. על פניו מסקרן מאוד, בסיס עלילה שעצם היותה גרם לי לקנות את הספר הזה, נער צעיר שנכנס לסיפור אהבים עם מישהו שמבוגרת ממנו בהרבה (כמו שאני אוהב אצל צוויג וב"ז) וכל זה כשברקע גם כל העניין עם גרמניה והשואה, סבבה. אז סבבה. ההתחלה הרגישה לי מאוד זולה (לא מזמן ניסיתי לקרוא את "זונה בונציה" החדש מתשע נשמות וזנחתי מיד, הסגנון הלא נחמד הזה מאוד הזכיר לי) וכל סיפור ההתאהבות ותיאור תחילת הקשר הכביכול לא ברור הזה - הרגיש לא איכותי בכלל ואפילו גרם לי לקצת חוסר נוחות, וגם לאחר מכן כל הבשר שמחבר בין ההתחלה לסוף, היה כתוב משעמם ואפילו בלי איזה תובנות מעניינות כי נו, אפילו שיש איזה מטען רגשי עם כל הקטע של גרמניה בעניין של כפרה או משהו כזה, הייתי מצפה לאיזה מסקנה, אג'נדה, רעיון, או לפחות הרהור, אבל גם מה שכן היה כתוב, היה משעמם ורזה מאוד. אבל הסוף, למרות שהוא היה קצת צפוי, אהבתי אותו מאוד וזה קצת כיפר על השיעמום של שאר הספר. עם כאלה ביקורות וכזה קונצנזוס - הייתי מצפה להרבה יותר, מה שמביא אותי לתת 3 כוכבים שגם הם כי בסוף כן קראתי את כל הספר וכן היו חלקים שאהבתי.”

“לדעתי ספר מצוין. הסיפור נהדר וגם הסרט שנעשה בעקבותיו מאד יפה ומרגש. משקף את ההתלבטות של הדור הצעיר הגרמני לגבי העבר ובמיוחד של צעירים שחיו בתקופת הנאציזם ויתכן שלא הבינו את מהות המשטר. יש ספרים דומים על צעירים בארגנטינה ובצילי שהבינו והפנימו רק לאחר שנים רבות.”

“מיכאל נער בן 15, מתאהב בכל ליבו בגברת שמיץ האנה בת ה-36. באהבה הזאת האנה מנהלת עם הילד מאבק כוחות, רודה בו ואז אוהבת אותו. לאחר מספר חודשים של אהבה אינטנסיבית, היא נעלמת. הקשר ביניהם שעיצב את אופיו והשפיע על עתידו, הפך אותו לשחצן ומתנשא עד כדי שהוא מחליט "לא לאהוב עוד כל כך מישהו שאובדנו יגרום סבל". ברבות השנים הוא לומד משפטים, ובבית המשפט הוא פוגש את האנה, 7 שנים לאחר נטישתה. כך נודע לו על היותה נאצית שמילאה תפקיד של משגיחה במחנה ריכוז, והייתה חלק ממערכת שהשמידה עם. מיכאל נכנס למצב בלתי אפשרי של תיעוב ואמפתיה במקביל כלפי אהבת נעוריו. הוא גדל בדור שפיתח זעזוע עמוק ממעשיהם של הנאצים, וקשה לו הדיסוננס שהוא מרגיש "כולנו דנו את הורינו לקלון, גם אם רק יכולנו להאשים אותם בכך שלאחר שנת 1945 אפשרו לפושעים לחיות בקרבם". ופה הסופר מעניק סוג של "הקלות" לנאצית שהגיעה כביכול ממקום של מצוקה, והתביישה בבורותה (הרבה יותר מאשר התביישה מהשתתפותה במכונת ההשמדה הנאצית המשומנת) כך הסופר מנסה ליצור אצל הקורא איזשהו רגש של אמפתיה כלפי אותה נאצית. אצלי זה לא עבד. נאצים חייבים לשלם את חובם, גם בעבר וגם בהווה. הסיפור מרתק. הדמויות חזקות, והקריאה זורמת. בשורה התחתונה, ממליצה. ** אוקיי, אז צפיתי גם בסרט שחידד לי את התובנה שהנאצית האנה שמיץ הייתה מרוכזת בעצמה ובבעיות שלה, הרבה יותר מהקורבנות שהייתה שותפה להשמדתם. - הסרט מוקרן בנטפליקס עד לתאריך 31 באוגוסט.”

“תראו, אני לא מתיימר להצהיר על הספר הצהרות שגדולות עליו. מה שכן, אני יודע להבחין בספר שכתוב באיכות עצומה כשאני פוגש כזה. הכתיבה, הרגישות, העומק, רזולוציות הרגש ותיאורו. מצאתי את עצמי מצטמרר המון פעמים ולא בגלל עלילה או רעיון. פשוט התרגשתי מצורת ההתבטאות, מלכידת הרגשות החמקמקים הללו במלכודת המילים. אינספור פעמים בזמן קריאה חשתי צורך ללכת ולכתוב בעצמי. השראה קוראים לזה. וזה אחד המדדים המשמעותיים ביותר עבורי כשאני קורא ספר. האם הוא מעורר בי השראה או לא? האם הוא מכה בי חזק מספיק בשביל להזיז לי תהליכים של יצירה בראש או שהוא עובר לידי? ובלמידה שלי מהספר הזה הרגשתי כי אני נעשה כותב טוב יותר, שלם יותר. על עלילה אין מה לדבר פה המון, זה לא האישיו. על הרעיון המנחה אולי יש, אבל הוא לא מעניין אותי והוא נחווה כדינמי ומשתנה בהתאם לרגשותיו הבלעדיים של הסובייקט שקורא את הספר. חלק יתעצבנו על הצדקנות, חלק ירגישו שאולי זה מקל עליהם לסלוח. עזבו שטויות. אם אתם יודעים להעריך כתיבה (ותרגום כמובן) ברמה הגבוהה ביותר שיש, ועל אחת כמה וכמה אם גם אתם כותבים, אתם חייבים אותו לעצמכם.”

“סופסוף מצאתי זמן לקרוא את הספר הזה שגם לאחרונה שמעתי דיבורים עליו מכל מיני מקומות, והנה מה שאני חושב. לא יודע אם להגיד שנהנתי ולא יודע להגיד אם סבלתי בכלל, אבל משהו בספר לא עובד. על פניו מסקרן מאוד, בסיס עלילה שעצם היותה גרם לי לקנות את הספר הזה, נער צעיר שנכנס לסיפור אהבים עם מישהו שמבוגרת ממנו בהרבה (כמו שאני אוהב אצל צוויג וב"ז) וכל זה כשברקע גם כל העניין עם גרמניה והשואה, סבבה. אז סבבה. ההתחלה הרגישה לי מאוד זולה (לא מזמן ניסיתי לקרוא את "זונה בונציה" החדש מתשע נשמות וזנחתי מיד, הסגנון הלא נחמד הזה מאוד הזכיר לי) וכל סיפור ההתאהבות ותיאור תחילת הקשר הכביכול לא ברור הזה - הרגיש לא איכותי בכלל ואפילו גרם לי לקצת חוסר נוחות, וגם לאחר מכן כל הבשר שמחבר בין ההתחלה לסוף, היה כתוב משעמם ואפילו בלי איזה תובנות מעניינות כי נו, אפילו שיש איזה מטען רגשי עם כל הקטע של גרמניה בעניין של כפרה או משהו כזה, הייתי מצפה לאיזה מסקנה, אג'נדה, רעיון, או לפחות הרהור, אבל גם מה שכן היה כתוב, היה משעמם ורזה מאוד. אבל הסוף, למרות שהוא היה קצת צפוי, אהבתי אותו מאוד וזה קצת כיפר על השיעמום של שאר הספר. עם כאלה ביקורות וכזה קונצנזוס - הייתי מצפה להרבה יותר, מה שמביא אותי לתת 3 כוכבים שגם הם כי בסוף כן קראתי את כל הספר וכן היו חלקים שאהבתי.”

“לדעתי ספר מצוין. הסיפור נהדר וגם הסרט שנעשה בעקבותיו מאד יפה ומרגש. משקף את ההתלבטות של הדור הצעיר הגרמני לגבי העבר ובמיוחד של צעירים שחיו בתקופת הנאציזם ויתכן שלא הבינו את מהות המשטר. יש ספרים דומים על צעירים בארגנטינה ובצילי שהבינו והפנימו רק לאחר שנים רבות.”

“מיכאל נער בן 15, מתאהב בכל ליבו בגברת שמיץ האנה בת ה-36. באהבה הזאת האנה מנהלת עם הילד מאבק כוחות, רודה בו ואז אוהבת אותו. לאחר מספר חודשים של אהבה אינטנסיבית, היא נעלמת. הקשר ביניהם שעיצב את אופיו והשפיע על עתידו, הפך אותו לשחצן ומתנשא עד כדי שהוא מחליט "לא לאהוב עוד כל כך מישהו שאובדנו יגרום סבל". ברבות השנים הוא לומד משפטים, ובבית המשפט הוא פוגש את האנה, 7 שנים לאחר נטישתה. כך נודע לו על היותה נאצית שמילאה תפקיד של משגיחה במחנה ריכוז, והייתה חלק ממערכת שהשמידה עם. מיכאל נכנס למצב בלתי אפשרי של תיעוב ואמפתיה במקביל כלפי אהבת נעוריו. הוא גדל בדור שפיתח זעזוע עמוק ממעשיהם של הנאצים, וקשה לו הדיסוננס שהוא מרגיש "כולנו דנו את הורינו לקלון, גם אם רק יכולנו להאשים אותם בכך שלאחר שנת 1945 אפשרו לפושעים לחיות בקרבם". ופה הסופר מעניק סוג של "הקלות" לנאצית שהגיעה כביכול ממקום של מצוקה, והתביישה בבורותה (הרבה יותר מאשר התביישה מהשתתפותה במכונת ההשמדה הנאצית המשומנת) כך הסופר מנסה ליצור אצל הקורא איזשהו רגש של אמפתיה כלפי אותה נאצית. אצלי זה לא עבד. נאצים חייבים לשלם את חובם, גם בעבר וגם בהווה. הסיפור מרתק. הדמויות חזקות, והקריאה זורמת. בשורה התחתונה, ממליצה. ** אוקיי, אז צפיתי גם בסרט שחידד לי את התובנה שהנאצית האנה שמיץ הייתה מרוכזת בעצמה ובבעיות שלה, הרבה יותר מהקורבנות שהייתה שותפה להשמדתם. - הסרט מוקרן בנטפליקס עד לתאריך 31 באוגוסט.”

“תראו, אני לא מתיימר להצהיר על הספר הצהרות שגדולות עליו. מה שכן, אני יודע להבחין בספר שכתוב באיכות עצומה כשאני פוגש כזה. הכתיבה, הרגישות, העומק, רזולוציות הרגש ותיאורו. מצאתי את עצמי מצטמרר המון פעמים ולא בגלל עלילה או רעיון. פשוט התרגשתי מצורת ההתבטאות, מלכידת הרגשות החמקמקים הללו במלכודת המילים. אינספור פעמים בזמן קריאה חשתי צורך ללכת ולכתוב בעצמי. השראה קוראים לזה. וזה אחד המדדים המשמעותיים ביותר עבורי כשאני קורא ספר. האם הוא מעורר בי השראה או לא? האם הוא מכה בי חזק מספיק בשביל להזיז לי תהליכים של יצירה בראש או שהוא עובר לידי? ובלמידה שלי מהספר הזה הרגשתי כי אני נעשה כותב טוב יותר, שלם יותר. על עלילה אין מה לדבר פה המון, זה לא האישיו. על הרעיון המנחה אולי יש, אבל הוא לא מעניין אותי והוא נחווה כדינמי ומשתנה בהתאם לרגשותיו הבלעדיים של הסובייקט שקורא את הספר. חלק יתעצבנו על הצדקנות, חלק ירגישו שאולי זה מקל עליהם לסלוח. עזבו שטויות. אם אתם יודעים להעריך כתיבה (ותרגום כמובן) ברמה הגבוהה ביותר שיש, ועל אחת כמה וכמה אם גם אתם כותבים, אתם חייבים אותו לעצמכם.”