סופסוף מצאתי זמן לקרוא את הספר הזה שגם לאחרונה שמעתי דיבורים עליו מכל מיני מקומות, והנה מה שאני חושב.
לא יודע אם להגיד שנהנתי ולא יודע להגיד אם סבלתי בכלל, אבל משהו בספר לא עובד.

על פניו מסקרן מאוד, בסיס עלילה שעצם היותה גרם לי לקנות את הספר הזה, נער צעיר שנכנס לסיפור אהבים עם מישהו שמבוגרת ממנו בהרבה (כמו שאני אוהב אצל צוויג וב"ז) וכל זה כשברקע גם כל העניין עם גרמניה והשואה, סבבה. אז סבבה.

ההתחלה הרגישה לי מאוד זולה (לא מזמן ניסיתי לקרוא את "זונה בונציה" החדש מתשע נשמות וזנחתי מיד, הסגנון הלא נחמד הזה מאוד הזכיר לי) וכל סיפור ההתאהבות ותיאור תחילת הקשר הכביכול לא ברור הזה - הרגיש לא איכותי בכלל ואפילו גרם לי לקצת חוסר נוחות, וגם לאחר מכן כל הבשר שמחבר בין ההתחלה לסוף, היה כתוב משעמם ואפילו בלי איזה תובנות מעניינות כי נו, אפילו שיש איזה מטען רגשי עם כל הקטע של גרמניה בעניין של כפרה או משהו כזה, הייתי מצפה לאיזה מסקנה, אג'נדה, רעיון, או לפחות הרהור, אבל גם מה שכן היה כתוב, היה משעמם ורזה מאוד.
אבל הסוף, למרות שהוא היה קצת צפוי, אהבתי אותו מאוד וזה קצת כיפר על השיעמום של שאר הספר.
עם כאלה ביקורות וכזה קונצנזוס - הייתי מצפה להרבה יותר, מה שמביא אותי לתת 3 כוכבים שגם הם כי בסוף כן קראתי את כל הספר וכן היו חלקים שאהבתי.

לדעתי ספר מצוין. הסיפור נהדר וגם הסרט שנעשה בעקבותיו מאד יפה ומרגש. משקף את ההתלבטות של הדור הצעיר הגרמני לגבי העבר ובמיוחד של צעירים שחיו בתקופת הנאציזם ויתכן שלא הבינו את מהות המשטר. יש ספרים דומים על צעירים בארגנטינה ובצילי שהבינו והפנימו רק לאחר שנים רבות.

מיכאל נער בן 15, מתאהב בכל ליבו בגברת שמיץ האנה בת ה-36.
באהבה הזאת האנה מנהלת עם הילד מאבק כוחות, רודה בו ואז אוהבת אותו.
לאחר מספר חודשים של אהבה אינטנסיבית, היא נעלמת.
הקשר ביניהם שעיצב את אופיו והשפיע על עתידו, הפך אותו לשחצן ומתנשא עד כדי
שהוא מחליט "לא לאהוב עוד כל כך מישהו שאובדנו יגרום סבל".

ברבות השנים הוא לומד משפטים, ובבית המשפט הוא פוגש את האנה, 7 שנים לאחר נטישתה.
כך נודע לו על היותה נאצית שמילאה תפקיד של משגיחה במחנה ריכוז, והייתה חלק ממערכת שהשמידה עם.
מיכאל נכנס למצב בלתי אפשרי של תיעוב ואמפתיה במקביל כלפי אהבת נעוריו.
הוא גדל בדור שפיתח זעזוע עמוק ממעשיהם של הנאצים, וקשה לו הדיסוננס שהוא מרגיש
"כולנו דנו את הורינו לקלון, גם אם רק יכולנו להאשים אותם בכך שלאחר שנת 1945 אפשרו לפושעים לחיות בקרבם".

ופה הסופר מעניק סוג של "הקלות" לנאצית שהגיעה כביכול ממקום של מצוקה,
והתביישה בבורותה (הרבה יותר מאשר התביישה מהשתתפותה במכונת ההשמדה הנאצית המשומנת)
כך הסופר מנסה ליצור אצל הקורא איזשהו רגש של אמפתיה כלפי אותה נאצית.
אצלי זה לא עבד. נאצים חייבים לשלם את חובם, גם בעבר וגם בהווה.

הסיפור מרתק. הדמויות חזקות, והקריאה זורמת.
בשורה התחתונה, ממליצה.


**
אוקיי, אז צפיתי גם בסרט שחידד לי את התובנה
שהנאצית האנה שמיץ הייתה מרוכזת בעצמה ובבעיות שלה,
הרבה יותר מהקורבנות שהייתה שותפה להשמדתם.
- הסרט מוקרן בנטפליקס עד לתאריך 31 באוגוסט.

קצת חששתי לקחת את הספר הזה ולקרוא אותו אחרי שראיתי בעבר את הסרט. חשבתי שהעלילה הידועה לי מראש תעיב עליו, אבל למרבה השמחה התבדיתי והספר היה ממש טוב, עניין וסיקרן אותי, הכתיבה בו הייתה כבדה אבל שיעשעה אותי כי התוכן זרם ורציתי להמשיך לדעת מה קורה לגיבור שסיפר בגוף ראשון אודות זכרונותיו והאמנתי לו. האמנתי לרגשות ששיקף ולהרגשות שעלו בקירבו - הרגשתי שאני איתו ומבינה לליבו.
הספר מחולק לשלושה חלקים ובחלקיו האחרונים עולות לא מעט שאלות פילוסופיות שמותירות את הקורא למחשבות...

זהו ספר שקט, ללא תרעומת (המילה הזו לקוחה מסופו), אבל יחד עם זאת גורם לסערה מחשבתית.

מומלץ.

#
ההתנהגות המינית עברה שינויים מפליגים בעשרות השנים האחרונות. נורמות העבר שהכתיבו באופן נוקשה את ההתנהגות הזו, גררו סיפורים כמו "שרי"של קולט על אשה מבוגרת שקיימה "בית ספר ליחסים אינטימיים" לגבר צעיר ממנה, וטכסי-חניכה של אב המביא את בנו הצעיר לבית הבושת כדי להיפרד מבתוליו, תיארו את הכשרת הגברים הצעירים לחיים עם נשים צעירות מהם, שהיו, כמובן, נטולות ניסיון מיני קודם.

שלינק כתב פה סיפור על מיכאל בן ה-15 הנקלע קשר מיני עם אשה בת 36. הוא לומד ממנה את סודות המין, את ההתרגשות הכרוכה בסיפור סודי בהחלט. הוא זוכה להרמת אגו, לביטחון עצמי ולהרגשה שאיש לא יוכל לו. האם אפשר לומר שהוא מאוהב בה? אפשר. אבל כמו כל ילד הוא מרוכז בעצמו ואוהב בעיקר את עצמו המאוהב. אולם כמו שהאווזון הבוקע מהביצה מוטבע לאמו – או לכל מי שנמצא שם במקרה - וכפוי ללכת בעקבותיו, גם מיכאל שהוטבע בלי דעת לאותה אשה מה שיסב את חייו לכיוון אחר מזה לו ציפה.

שש שנים אחרי הפרידה הפתאומית והלא-צפוייה – מיכאל הוא סטודנט למשפטים. עם הביטחון העצמי שרכש, ההתנהגות היהירה שלמד, האגוצנטריות המובנית, הוא פוגש אותה שוב כנאשמת בעבירה נוראה ומצמררת על ספסל הנאשמים. הוא יודע עובדה שיכולה לעזור להפחית את עונשה אך כדי לעזור לה עליו להיחשף. אם הוא ייחשף לא מצפה לו עבודת פרך או מוות. סתם אי נעימות בעיני מכריו. אך גם המחיר הזה גבוה מדי בעיני מיכאל העושה שמיניות ומקבל את העצה אותה קיווה לקבל – אל תעשה כלום, וזה מה שהוא עושה.

הספר הקטן - 176 עמודים – הופך מעניין בחלקו השני, לאחר חלק ראשון ארכני ולא ממוקד. הוא מעלה דילמה הרלבנטית בכל חברה ובחברה הגרמנית במיוחד: לפעול, להחשף ולהסתכן או ללכת "על בטוח" ולא לעשות, גם כשהתוצאה חמורה לגבי מישהו אחר.
ואני? הבנתי את מיכאל. אני חוששת שגם אני במקומו לא הייתי עושה כלום. מחירה של הבחירה לא לעשות כלום יכול להגיע ברבות הימים לגבהים לא יאומנו. ובסופו של יום כשאתה עושה את חשבון הנפש אתה מבין כמה מופרז הוא המחיר ששילמת בשביל להיות בטוח או לא להיות במבוכה. אבל ההבנה הזו תמיד מגיעה מאוחר מדי.

תראו, אני לא מתיימר להצהיר על הספר הצהרות שגדולות עליו.
מה שכן, אני יודע להבחין בספר שכתוב באיכות עצומה כשאני פוגש כזה.
הכתיבה, הרגישות, העומק, רזולוציות הרגש ותיאורו. מצאתי את עצמי מצטמרר המון פעמים ולא בגלל עלילה או רעיון. פשוט התרגשתי מצורת ההתבטאות, מלכידת הרגשות החמקמקים הללו במלכודת המילים. אינספור פעמים בזמן קריאה חשתי צורך ללכת ולכתוב בעצמי. השראה קוראים לזה. וזה אחד המדדים המשמעותיים ביותר עבורי כשאני קורא ספר. האם הוא מעורר בי השראה או לא? האם הוא מכה בי חזק מספיק בשביל להזיז לי תהליכים של יצירה בראש או שהוא עובר לידי?
ובלמידה שלי מהספר הזה הרגשתי כי אני נעשה כותב טוב יותר, שלם יותר.

על עלילה אין מה לדבר פה המון, זה לא האישיו. על הרעיון המנחה אולי יש, אבל הוא לא מעניין אותי והוא נחווה כדינמי ומשתנה בהתאם לרגשותיו הבלעדיים של הסובייקט שקורא את הספר. חלק יתעצבנו על הצדקנות, חלק ירגישו שאולי זה מקל עליהם לסלוח.

עזבו שטויות. אם אתם יודעים להעריך כתיבה (ותרגום כמובן) ברמה הגבוהה ביותר שיש, ועל אחת כמה וכמה אם גם אתם כותבים, אתם חייבים אותו לעצמכם.

מעולה. התכתבות בין עבר של מלחמת העולם השנייה והווה שעדיין "תקוע" באותו עבר בעיני דמויות בהפרשי גיל שמאפשרים מבט כזה. התכתבות בין פעילת ס.ס. להבנה שלה את משמעות כל שנעשה באותה המלחמה. ההבנה שבמערכות יחסים הכול יכול להתקיים בין אם הגיוני ובין אם לא.

ספר קצר, עצור מבחינה רגשית, ומעורר מחשבה. נער גרמני הפוגש באקראי אשה צעירה נקלע לאפיזודה אינטימית שמתפתחת בהדרגה לאהבה עמוקה. הרומן הבלתי אפשרי מסתיים כעבור זמן קצר, והפעם הבאה שבה הם נפגשים היא במשפטה כשומרת במחנות ההשמדה בעוד הוא סטודנט למשפטים. מדובר כנראה בסיפור עם יסודות אוטוביוגרפיים. שלינק עצמו הוא שופט ופרופ' למשפטים, וזהו נסיונו להתמודד עם השואה ותפקידם של הגרמנים ברומן צנוע, קמצני בתיאורי רגש, ומספר סיפור אחר. מבלי להפחית בכלום את השיפוט לגבי האנה שמיץ, הוא יוצר דמות מעוררת אמפתיה של אשה שנקלעה לאירועים גדולים מכפי מידותיה והפכה בעצם בעצמה לקורבן שלהם. האפשרות והלגיטימיות של ריבוי העמדות מודגשת בדמויות נוספות, כמו השופט וכמו בתה של העדה במשפט. דווקא הכתיבה הרזה ונטולת הרגש, שלא באה לטעון טענות דרמטיות, מחלחלת היטב. ספר מומלץ לקריאה.

בכל כך הרבה עדינות ורגישות נכתב על מערכת היחסים בין הנער בן החמש-עשרה לאשה בשנות השלושים שלה. יחסים אשר נקטעים באחת ומתגלים בהם דברים הקשים לעיכול על עברה של האשה, הנער שבגר והפך לעורך דין מלווה מרחוק את האשה וזכרונה אינו מש ממנו עד הסוף....
את הסרט לא ראיתי אבל עכשיו לבטח אראה...

היום ראיתי את הסרט זה ממש בער בי מאז שסיימתי לקרוא את הספר וכן , גם הסרט הצליח לרגש אותי כמו הספר....אין ספק שהגיע לשחקנית לקבל אוסקר....