המוסד, כולם חושבים, זה הוקוס פוקוס של מדינת ישראל.
מה שהמוסד מסוגל לעשות, אף שירות חשאי אחר בעולם לא יכול אלא
רק לחלום על ביצועים נקיים, מדוייקים, וללא להשאיר עקבות.
גד שומרון מספר לנו את ספור המוסד כפי שאנו מכירים אותו מאז ומתמיד.
גילויים חדשים, תשכחו מהם, הוא לא בא לספר לנו דברים חדשים, הכל כבר ידוע
לעוס, ופורסם בארץ ובעולם.
המקור הפעם הוא לא רק עיתונאי אלא איש מוסד לשעבר, מה שמוסיף אותי קצת תבלינים
לתבשיל הלעוס הזה.
הדבר שקצת פוגם בספר, אלו הם אי דיוקים קטנים אבל מאוד לא נחמדים.
ולפעמים אפילו מרגיזים.
לדוגמה, הוא מזכיר את נפילתו של אבי לניר בשבי הסורי, וטוען שהוא התאבד
בשבי, אבל הסיפור האמיתי הרבה יותר הירואי, אבי לניר נרצח בשבי הסורי
על ידי שוביו הכיוון שסרב לגלות את הסודות שהוא היה אמון עליהם. לדעתי
פגם לא קטן בספר , שמחברו צריך לדבוק באמת.
וכך כאשר קוראים בספר, עולים מדי פעם על שגיאות, אי דיוקים , עריכה לא
טובה וכו׳, דברים שלא אמורים לקרות לסופר שמחזיק מעצמו.
בקיצור, ספר לא נחוץ , אבל ניתן לקריאה. ***
















