עמוס עוז מציע הצצה לעולמם של מספר נפשות מתוסבכות, אבודות וחסרות מנוחה. זה מתחיל באישה שמעלה באוב את בעלה לשעבר במכתב אחד נוקב שישר ממסמר את הקורא לסיפור. בהמשך מצטרפים בעל פנאט וטוב לב, ילד פשוט ועילג (שקצת מזכיר לי את הולדן מ"התפסן בשדה השיפון") ועורך דין חלקלק. עמוס מתאר בעברית יפהפייה ששייכת רק לו את הדיאלוג החשוף במיוחד של הדמויות (ממש כאילו הן מתפשטות זו בפני זו) ולא שוכח את הפוליטיקה והמתח הבין עדתי של התקופה.
אני מאוד אהבתי ואני כבר יוצאת לחפש לי עוד ספר של הסופר הנפלא הזה..

אחד הספרים שאני תמיד אוהבת לחזור אליו. מתאר חליפת מכתבים בקשר משולש בין אילנה, לבעלה לשעבר ובעלה הנוכחי. הפעם התענגתי על העברית, הביטויים המיוחדים והסוף הפואטי.