השקעתי ערב אחד בניסיון לקרוא.
שרדתי בערך את השליש הראשון.
הספר הוא בעצם שני סיפורים. כאשר בכל עמוד יש את אחד מהם והם נחתכים בסופו של העמוד ובעמוד הבא הסיפור הבא כך לסירוגין. יש בספר משהו איטי מאוד.
לא התחברתי לצורת הכתיבה.

ספר קליל מבחינת הקריאה אם כי עצוב.
בסיפור הגיבורה - גוף ראשון, נואשת לבן זוג. הוא מתאר את היחסים של הדמות עם מספר הדמויות המצומצם שמקיף אותה הכולל קצת יחסי עבודה ושכנים.
באופן כללי לא אהבתי את הספר. הפריע לי השפה המדוברת מדי שבה כתוב הספר. המספרת שהיא לכאורה עורכת לשונית ולא סתם אחת, קופצת מרעיון לרעיון בשפה פשטנית.
בערך מאמצע הספר היה כבר ברור לי מה יקרה בסוף שגרם לי להרגיש שהספר צפוי מדי. הנושא של יחסי ערבים יהודים ביפו כסיפור רקע, כאילו נדחף לספר, לא התחבר לי מספיק.
בכל זאת, אפשר לקרוא כספר טיסה למלא את הזמן.

ספר נחמד, נקרא בקלות. בהשוואה לקודמו, אפילו אהבתי יותר. מספר על המסע של בין צרפת לאירן. האיורים מצחיקים. במיוחד אהבתי את האיור שבו היא משווה איך בעלה רצה שהיא תהיה לבין איך שהיא היתה במציאות. שווה קריאה.