ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 28 ביולי, 2012
ע"י עולם
ע"י עולם
האם ילדה הגדלה ללא אהבה, בסביבה עוינת, פוגענית ואפילו מתעללת, יכולה להתגבר על ההתחלה הקשה ולהפוך לאישה בריאה בנפשה, שלמה עם עצמה ובעלת יכולת לאהוב וליצור? האם ילדה אומללה כזו תוכל למצוא תעצומות נפש על מנת להבין ולהפנים כי היחס האכזרי כלפיה אינו נובע מפגם כלשהו בה אלא מחולשותיהם ורשעותם של אחרים?
שרלוט ברונטה, מחברת הספר הקלאסי הנפלא ג'יין אייר, נותנת לנו תשובות אופטימיות על שאלות אלו. ג'יין אייר מתייתמת מהוריה בגיל רך ועוברת לגור "אצל הדודה והדוד". דודה אימץ אותה, ומשחלה השביע את אשתו כי לאחר מותו תתייחס אליה כפי שהיא מתייחסת אל ילדיה הטבעיים. אלא שלאחר פטירתו של הדוד מתגלה דודתה של גיין כמפלצת לא קטנה, שבהשוואה אליה האימא החורגת של לכלוכית ראויה לתואר "אם השנה". ג'יין - ילדה מבריקה, קטנה ועדינה אך בעלת אופי חזק מפלדה – לא מצליחה להבין מדוע עולמה כל כך רע לתפארת ומדוע היא מופלית לרעה ביחס לדודניות-רודניות שלה:
"Why was I always suffering, always browbeaten, always accused, forever condemned? Why could I never please? Why was it useless to try to win any one's favor? Eliza, who was headstrong and selfish, was respected. Georgiana, who has a spoil temper… was universally indulged."
הרומן מתאר את תהליך התבגרותה וצמיחתה של ג'יין, שהיא אחת הדמויות הנשיות המרשימות והעוצמתיות ביותר שנתקלתי בהן אי-פעם בספרות. מאחר והספר יצא לאור לפני כ-175 שנה, זהו קרוב לוודאי אחד הרומנים הפמיניסטיים הראשונים והוא צלח היטב את מרחק הזמן. מדובר בספר מרתק, מותח ומרגש שהוא גם סיפור אהבה מן המשובחים שקראתי. מלבד העלילה, הספר גם מעביר אותנו הקוראים במנהרת הזמן אל אנגליה של המאה התשע-עשרה, אנגליה של "אדונים ומשרתים", של אמונה נוצרית אדוקה, ושל יחס של בוז לצרפתים (יתכן שנמצא בוז כזה גם כשנחזור מן המסע במנהרת הזמן). וכך כותבת ג'יין/ברונטה על Adelle, ילדה צרפתייה שהתחנכה באנגליה (וראשית חינוכה ניתן לה ע"י ג'יין עצמה):
"As she grew up, a sound English education corrected in a great measure her French defects…"
סנובים, האלביונים האלה. אני ממליץ למי שיכול לקרוא את הספר במקור האנגלי. כמו שהציטוטים לעיל מדגימים, השפה של ברונטה עשירה ומדויקת, גבוהה אך לא ארכאית. תענוג אמיתי.
**********
נ.ב.: כתבתי את הביקורת כשאני צופה בחצי עין בטקס פתיחת האולימפיאדה שנערך... באנגליה. נראה שגם חצי עין זה יותר מדי - הטקס משעממממם.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
שרוני - אני לא זוכר שחשתי שג'יין או רוצ'סטר מתנשאים, אבל כל אחד וחווית הקריאה שלו.
ואם מפסיקים ליהנות, הגיוני גם להפסיק לקרוא...
|
|
|
שרון
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
השפה הייתה בין הדברים הבודדים שגרמו לי לאהוב את הספר.
וההתחלה שלו הייתה מבטיחה, אבל אחרי שהגעתי לאמצע הספר(היום, בתור בנאדם בוגר) נישברתי והפסקתי לקרוא. ידעתי בדיוק מה הולך לקרות
ולאן העלילה מתפתחת, אבל הפסקתי להנות מחוויית הקריאה בו בעיקר בגלל ההתנשאות של ג'יין ורוצ'סטר. |
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
שרוני - העוצמה שברונטה "העניקה" לג'יין אייר היא אכן כמעט על-אנושית.
לטעמי העלילה של הספר מרתקת והדמויות מורכבות ומסקרנות, אפילו אם אינן ריאליסטיות. בנוסף נהניתי מאד מהשפה (יתכן שאם הייתי קורא את הספר בתרגום עברי הייתי נהנה פחות, אם כי לא בהכרח). בכל מקרה, זה עניין של טעם, וכמו שכתבת, הטעם יכול גם להשתנות במהלך השנים.
|
|
|
שרון
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
האמת? פחות אהבתי את הספר.
קראתי אותו כשהייתי קטנה(בגרסה לילדים) ולפני כמה חודשים השאלתי אותו מהספרייה.
כנראה שכשאתה מתבגר אתה רואה דברים אחרת. אני חושבת שג'יין אולי עצמאית וחזקה, אבל היא בכל זאת לא לגמרי שפויה. קודם כל(ובעיקר)כי למרות שרוצ'סטר היה בתחילה מגעיל, שחצן ומתנשא, והכי גרוע, הוא שיקר לה בקשר לעברו(וחייו בכלל) היא בכל זאת מקבלת אותו. אפשר לקרוא לזה מחילה או הבנה והשלמה, אבל אני לא ממש התחברתי לזה. ואני חושבת שיש לה גם תסביך אלקטרה. מה שהרס לי הכי את הספר היה גם ההתנשאות הזאת של ג'יין בהרבה דברים, אבל בעיקר ההתנשאות על אדל הרגיזה אותי. היא אמרה עליה שהיא שטחית ושכנראה שאדל קיבלה את זה מאמה ומהחינוך הצרפתי. באותו רגע חשבתי לעצמי: "היא רק ילדה קטנה! היא בסה"כ(אם אני לא טועה)בת 6-5!" היא באמת ציפתה שיהיו לה תובנות עמוקות או משהו? רק רציתי להגיד לה: "ממש מצטערת על זה שלא לכולנו יש בגרות נפשית ותובנות עמוקות בגיל כ"כ צעיר כמו לך!" בכלל, אני פחות התחברתי אל ג'יין כי היא הייתה דמות יותר מידיי טובה ומושלמת(חוץ מהמראה החיצוני שלה, לפי מה שהיא אומרת). |
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אפרתי - תודה!
אני מתרשם שיש לך מגירות רבות כאלו, ובהן מידע מכל טוב...
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
היחס בין האנגלים לצרפתים הזכיר לי את ספרי הילדים
של הרוזנת דה סגיר (אין לי מושג מאיזו מגירה נשכחת בירכתי המוח שלפתי את המידע העתיק הזה...) שאצלה תמיד מוזכרת השנאה העמוקה בין שני העמים. היום זה נשמע מצחיק.
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת נהדרת, כרגיל, עולם,
תענוג אמיתי.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
תודה, אנקה!
אני לא יודע מה זה "ספר נשים", אבל אם זה ספר נשים - כן ירבו. וגרמת לי לסומק וירטואלי.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
לעולם נפלא, האם קראתי? כן בודאי. ולא רק פעם אחת. הרבה.
פעם ראשונה קראתי את הסיפור הנפלא הזה מתוך עיתון שער לעולה בגיל 6 כשלמדתי לקרוא. אם אינני טועה היה לי את הספר גם באנגלית. זה ספר כל כך מחזק. נותן מוטיבציה בימים פחות טובים:)
רק שתדע שאני מעריכה מאוד את זה שאתה קורא "ספר-נשים" כביכול, ושתף אותנו בחוות דעתך. אני מעריצה שלך:) |
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
למי שאהב כדאי לקרוא גם את פרשת ג'יין אייר מאת ג'ספר פורד
|
|
|
רונית
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מדהימה
קראתי לפני שנים, אני מאמינה שהגירסה באנגלית שווה קריאה
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אנקה, תודה!
אם לא קראת, אני ממליץ מאד. אבל בטח קראת כבר.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
יעל, תודה!
נכון, גם לי נראה שקשה (אבל לא בלתי-אפשרי) לצאת שלם מילדות כזו.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
בלו-בלו - תודה!
אנחנו קוראים את מה שאת כותבת, רואים את התמונות, ויודעים שניצחת.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
בראבו עולם נפלא, ביקורת מקסימה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מקסימה.
ולשאלה הראשונה - סביר יותר שילדה כזאת לא תצליח להתגבר על ההתעללות ולפתח אישיות בריאה. אבל ברונטה - למרות שהכירה מצב דומה - הכירה רק את עצמה ומשפחתה...
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מקסימה.
שנים לא קראתי את הספר. ג'ין היתה לי נחמה בילדות קשה משלי. הוכחה שאפשר לנצח למרות הכל.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מקסימה.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
