ביקורת ספרותית על במרחק נגיעה - המשא-ומתן לשלום 2001-1999: עדות מאת גלעד שר
ספר בסדר

---

כבר התרגלנו לדבר, עוברות להם שנתיים מאז חתימת או אי חתימת ההסכם, ובום , נוחתים להם ספרים המתארים את התהליך שהיה או לא היה, וחוזר חלילה.
כך קיבלנו את ספרי אוסלו אחד, שתיים, שלוש וכו׳ כך קבלנו את ספרי שפרסטאון, ועכשו קבלנו את ברק אחד, שתיים או שלוש, אני כבר ממש לא זוכר, היו כל כך הרבה.
אבל, בואו נחזור למשא ומתן ברק אחד, שהתחיל בחיצרוץ חצוצרות, ונגמר כמו בלון שתקעו בו סיכה וכל האוויר ברח מימנו.
כולם זוכרים את ההצגה המופלאה לפני מצלמות הטלביזיה, מי מכניס את מי לחדר הדיונים, וכולם רואים את הנשיא קלינטון, כולו מדושן עונג על ההצלחה להביא את שני הצדדים לדבר פנים אל פנים, כאילו שזאת היתה הפעם הראשונה, אבל מה שכולם בארץ לפחות לא הפנימו שערפאת לא ממש רוצה לדבר על הסכמים חדשים לפני שההסכמים הישנים ( אוסלו אחד, שתיים או שלוש), לא יופעלו ויכנסו לפועל. בשביל מה היה לו הצורך להיכנס למשא ומתן אינטנסיבי, כאשר יש לו הסכמים מוכנים , בשביל מה ללכת לדבר על נושאים שהיה ברור לשני הצדדים שהולכים להביא פיצוץ גדול במקום לדבר על יישום הסכמים ישנים שאולי יכולים להוות בסיס להסכם עתידי טוב יותר וכאשר לשני הצדדים יהיה כבר ניסיון יישומי שלהם.
כולנו מבינים מה היו הדחפים של ברק, לאחר כישלון המשא ומתן עם אסד, והבריחה מלבנון.
ברק חיפש השג , לפחות אחד, שאם לא, הוא כבר הריח את ריח הבחירות ואת התפרקות ממשלתו כאשר כמו דלי שמסתובב שכל מרכיביו עפו מתוך הקואליציה, וחיפשו דרך להתחבר לממשלה בראשותו של שרון.
תאור המשא ומתן בספר לדעתי זה הספור מאחורי הספור האמיתי, ואתם בטח שואלים מה היה הספור האמיתי?
הספור האמיתי הוא שלעם ישראל , ברגעים קריטיים יש מנהיגות של אנשים חסרי אחריות.
ומיהם אותם אנשים חסרי אחריות?
תמיד זה מתחיל בראש- ברק ,הקליקה של האנשים מסביבו וכך הלאה עד למרכיבים הקטנים , היועצים, הלוחשים וכו׳
כאשר עם ישראל עומד בפני רגעים קריטיים שכאלה , פעם אחר פעם, אנו רואים איך החלטות נלקחות בחיפזון, כיצד אין חשיבה מסודרת , כיצד אין גוף אחראי לייעוץ ( כמו לדוגמה בארה״ב הועידה שמייעצת לנשיא בענייני חוץ וביטחון),וכיצד פעם אחר פעם נלקחות החלטות בידי מנהיגים בודדים ובדרך לא דמוקרטית, שהרי אפילו השאלה אם להיכנס למשא ומתן עם אויב זה או אחר מצריך קבלת החלטה באופן דמוקרטי!. במדינות אחרות שיש בהן משטר דמוקרטי ייצוגי החלטות תמיד נלקחות ע״י רוב, ולא על ידי אישיות זו או אחרת.
כאשר ישראל נכנסה למשא ומתן סודי באוסלו, בלי שהתקבלה החלטה דמוקרטית בדבר, היה זה אקט של חוסר דמוקרטיה, כנ״ל לגבי הנסיגה מלבנון, המשא ומתן הראשון השני וכו עם סוריה, הנסיגה מעזה ומגוש קטיף וכו.
גלעד שר עושה עבודה טובה, הוא מביא לנו את ספור המשא ומתן ממקור ראשון אבל שוב אותו ספור חוזר על עצמו, חסרה הפרספקטיבה ההיסטורית, ולכן נישאר הספור ברובד העליון כי אין בידי שר מספיק ״ היסטוריה״ כדי לכתוב על המשא ומתן ולנתח את מה שקרה בצורה עמוקה כמו היסטוריון אמיתי. מה שאנו מקבלים הוא ספר הכתוב בצורה של annals, צורת כתיבה היסטורית שהתפתחה בצרפת לאחר מלחמת העולם השניה.
הספר נחמד לקריאה מכוון שהוא מספר על ארועים ואניגדוטות שקרו לפני , בזמן ולאחר המו״מ.
בסכום, ספר נחמד שלא חייב להמצא בכל סיפריה.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על במרחק נגיעה - המשא-ומתן לשלום 2001-1999: עדות