ביקורת ספרותית על שלושה גברים בבומל (מהדורת 2012) מאת ג'רום ק. ג'רום
ספר מעולה

---

בפעם האחרונה שקראתי את הספר בתרגומו המקורי (תרגומו של גבריאל רוזן רוזנבאום) הייתי חיילת. אני זוכרת שברחתי איתו להפסקת צהריים גנובה בגינה ציבורית. ישבתי על ספסל, קראתי, ופרצתי בצחוק רם ובלתי נשלט, מתעלמת מתמהונם של העוברים והשבים. אני לא אדם שרגיל לצחוק בקול רם ברחוב, בטח שלא אז, ובכל זאת, כשקוראים את הספר הזה אי אפשר להתאפק. ביחוד שהתחתנתי עם מישהו שגרמנית שפת אמו...
שמחתי מאוד למצוא שוב את הספר, אפילו בתרגום חדש (של יונתן בר), למרות שכמעט תמיד אני נאמנה לתרגום הראשון.

בספר הזה מתאר ג'רום ק. ג'רום הרפתקה נוספת של השלישיה המצחיקה עליה סופר ב"שלושה בסירה אחת", הפעם טיול אופניים בגרמניה. כמו בספרו "שלושה בסירה אחת" ג'רום מתאר בעט מושחזת ושנונה את החברה האנגלית ואת זו הגרמנית. הוא מיטיב להבין את נפש האדם ומקדים את זמנו ברעיונותיו לגבי התעללות בבעלי חיים, מעמד האישה, מלחמות ועוד. הוא מבקר אפילו את בורותם של הילדים וחוסר שליטתם באנגלית תקנית. כן כן, כבר ב-1900.
אני לא מתאפקת ומצטטת קצת (טוב, הרבה...):

-"אם היה המבטא האנגלי פחות קשה, אין ספק שתוך שנים ספורות, באופן יחסי, היא היתה הופכת לשפת העולם. כל הזרים מסכימים שמבחינה דקדוקית, אנגלית היא השפה הקלה ביותר ללמידה. גרמני שישווה אותה לשפתו שלו, שבה כל מילה בכל משפט כפופה לארבעה חוקים שונים, יגיד לך שבאנגלית אין דקדוק. נראה שגם אנגלים רבים הגיעו לאותה מסקנה, אך הם טועים. יש למעשה דקדוק אנגלי, ויום אחד בתי הספר שלנו יגלו זאת ויתחילו ללמד אותו לילדינו, ואולי יצליחו אף לחדור למעגל הספרותי והעיתונאי..."

-"הגרמני חובב טבע, אך מושג הטבע בעיניו הוא נבל וולשי מפואר. הוא משקיע דאגה רבה בגינתו. הוא ישתול שבעה שיחי שושנים בצידה הצפוני ושבעה בדרומי, ואם לא כולם צומחים באותו גובה ובאותה צורה הדבר מדיר שינה מעיניו. כל פרח הוא קושר למקל. הדבר מעיב על מראה הפרח, אך מעניק לגרמני סיפוק בידיעה שהוא שם, ומתנהג כנדרש...הגרמנים מאוד אוהבים כלבים, אך רובם ככולם אוהבים אותם מחרסינה. כלב החרסינה לעולם לא חופר בגינה בורות לקבירת עצמות..."

-"אך בגרמניה כל הפגמים האנושיים מתגמדים מול פשע הדריכה על הדשא. בשום מקום ובשום תנאי לא ידרוך גרמני על דשא. הגרמנים סוגדים לדשא. הנחת רגל על דשא גרמני כמוה כריקוד הולל על שטיח תפילה מוסלמי. אפילו הכלבים מכבדים את הדשא הגרמני...אם הבחנת בכלב רץ על הדשא בגרמניה, היה סמוך ובטוח שזה כלבו של נוכרי טמא. באנגליה, כשאנו רוצים להרחיק את הכלבים, אנו מקימים רשת מחודדת תיל בגובה שש רגל. בגרמניה הם תולים שלט 'הונדן פרבוטן', והכלב שדם גרמני זורם בעורקיו יביט בשלט וילך לדרכו..."

-"אינך יכול להיות משועשע ממשהו, ובו זמנית לרצות להרוג אותו...ניתן להשיג קבוצת גרמנים מבולבלים בעלי שיער חלק שיטיילו סביב, יעשנו מקטרות ארוכות ויגידו 'אח'. הציבור יצחק ויאמר 'מלחמה עם אלה? זה יהיה אבסורד.'..."

טוב, עצרו אותי כאן. אני מסוגלת לצטט את כל הספר ולהפר זכויות יוצרים...

מעבר להיותו של הספר מצחיק בטירוף, התיאורים המדוייקים של האופי הגרמני מצמררים, ביחוד בהתחשב בעובדה שהספר נכתב לפני מלחמת העולם הראשונה. נדמה כי ג'רום ממש חזה את הסיבות לפריצת מלחמות העולם, ובכל זאת לא ראה דבר. הוא מתאר את אהבתם של הגרמנים לסדר, למשמעת, לפקודות, ובעיקר לציות עיוור. כל זה ראו גם אחרים. אבל ג'רום שם לב גם לשניות שבאופי הגרמני. לעובדה שמעבר לקליפת הנימוס רוחש צמאון לקרבות עקובים מדם, לכך שהגרמני הוא במיטבו כחייל ולוחם.
"יש לי ספק שניתן לומר משהו לטובת הסיף הגרמני, אך אם כן זה נוגע לשני מתמודדים בלבד...אני מכיר את עצמי די והותר לעומק כדי לדעת שאין באופיי תאוות דם יוצאת דופן..כשהדם החל לזרום, ושרירים ועצבים נחשפו, חשתי תערובת של גועל ורחמים. אך עלי להודות שבקרב השני החלו תחושותי לקהות; ובמהלך הקרב השלישי, כשניחוח כבד של דם פשה בחדר...רציתי עוד...אם טוב הדבר לעודד את תאוות הדם באדם המודרני, הרי הסיף הוא מוסד שימושי. אך אמנם טוב הדבר? אנו מגבבים מילים על תרבות ואנושיות, אך אלה מאתנו שאינם צבועים עד כדי הונאה עצמית יודעים שמתחת לחולצות המעומלנות משחר הפרא...אין זה מן התבונה להזין אותו יתר על המידה."
כל מילה מיותרת.

אני לא זוכרת אם בתרגום המקורי אכן הושמטו חלקים נכבדים ולכן ראיתי בו יותר את המצחיק מאשר את הרציני, או שפשוט השנים שעברו עשו את שלהן. בכל מקרה בקריאה הנוכחית לא יכולתי שלא לצעוק הזהרו! אתם לא רואים לאן כל זה מוביל?! חוכמה מפוקפקת שלאחר מעשה, כי כאמור אפילו ג'רום עצמו כתב בסופו של הספר "העתיד מעורר סקרנות. האומה הגרמנית עדין צעירה וצמיחתה חשובה לעולם. אלה אנשים טובים וחביבים, שיסיעו רבות להפוך את העולם למקום טוב יותר."
ואני תוהה עד כמה כיום עינינו עצומות לרווחה.

ספר מומלץ ביותר, גם למי שמחפש צחוק קליל ופרוע, וגם לפי שמחפש סאטירה עמוקה.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על שלושה גברים בבומל (מהדורת 2012)